הבלוג של אפרת גת

קסם הבישול

אני אפרת, נשואה לערן ואמא לעופרי, יערה ועומר, גרים באושר וכושר (כשיש זמן) בגולן המדהים. מורה בעיסוקי הרשמי, אבל בעיקר אמא, רעיה ואשת קריירה במטבח. חיה ונושמת ריחות, טעמים, מתכונים, בישולים, צילומי אוכל, מסעדות, אירוח ואנשים... +עוד

אני אפרת, נשואה לערן ואמא לעופרי, יערה ועומר, גרים באושר וכושר (כשיש זמן) בגולן המדהים. מורה בעיסוקי הרשמי, אבל בעיקר אמא, רעיה ואשת קריירה במטבח. חיה ונושמת ריחות, טעמים, מתכונים, בישולים, צילומי אוכל, מסעדות, אירוח ואנשים בעיקר רצוי שיהיה סביב שולחן מלא באוכל טעים (פשוט ולא פלצני) לנשמה ולקיבה. ובאופן כללי משתדלת להכיל ולהאכיל את כולם סביבי.

עדכונים:

פוסטים: 139

עוקבים: 36

החל מאוגוסט 2015

כבר אמרו שכל ילד זקוק למבוגר שיאמין בו, אני אומרת כל תלמיד זקוק למחנך/מבוגר שיאמין בו ויאהב אותו. בעיקר יאהב אותו. הכל יגיע משם. כי, “במקום שיש אהבה יש – הכל!”

12/02/2018

תמונה נלקחה מהרשת

תמונה נלקחה מהרשת

מלבד פרות ההדר על העצים וריח הפרדסים מגיע חג של צמיחה ופריחה ואיתו שלא בהלימה, לרוב, עונת התעודות והציונים. למרות שאצלנו עד כיתה ו’ אין ציונים וממש תעודות במחצית זו, אני עדיין מתקשה להבין כמורה וכאמא את תרבות המיצבים ומדדים אלו בעולמנו היום, כתבתי על זה לא מעט ואני מדברת את זה המון.

עקבתי כבכל שנה על התעודות שמפרסים ההורים ברשת ובעיקר על אלו שלא מפרסמים, פוסט אחד ברשת של אשה יקרה שאני מכירה על התעודה שאיתה בנה חזר הביתה כיווץ לי את הלב ולא נתן לו מנוח. ניסיתי לחשוב איך אפשר אחרת?! וכאן נכנסת האהבה כמובן. כי, כמו המסר של “אי זקופי הקומה”, שהרבה מורים מדקלמים אותו, מה אנחנו מחפשים פירות או ציונים?! לי זה לגמרי ברור מה אני מחפשת בעבודה הזו עם הילדים.

אני זוכרת את השיחה של האיש הלבן ושלי לקראת ההיריון של השנייה, איך נאהב את הבא בתור? הלב התפוצץ מאהבה לבכורה ועכשיו איך נחלק את זה. כמובן שברגע שהשניה יצאה לחיבוק בידינו, בנשימה הראשונה שלה באוויר העולם, ידענו והרגשנו את זה עמוק עמוק בלב, אנחנו אוהבים אותה אותו דבר כמו בראשונה והכי הרבה שיש.

כמות האהבה לא התחלקה, היא שכפלה את עצמה ואז שלשה את עצמה בשלישית שהצטרפה בהמשך. שריר הלב התרחב ופינה עוד מקום, מספיק מקום, לכל אחת.

ככה זה היה גם בכיתה הראשונה שקיבלתי, 30 ילדים וילדות שכל אחד עולם ומלואו. לאט לאט, הקליפות נפתחות, כל אחד ואחת עם הסיפור האישי שהם מביאים, עם האופי המיוחד, הכישרונות, הצחוק שלהם. התאהבתי ונקשרתי לכל אחד ואחת. די מהר הבנתי גם את גודל האחריות הזו של מחנך כיתה, ההכלה והדאגה האינסופית. קמים איתם בבוקר והולכים לישון איתם בלילה ו…כן, במהלך השנים מצטרפות למסע הזה וללב הזה, עוד שלוש פרטיות.

בדיוק כמו שהכנה לידה לא באמת מכינה אותך לרגע הזה שאתה עם התינוק לבד, כשאתה מבין שאתה אחראי לאדם הקטן הזה לעד. כך גם מהר מאוד הבנתי שזה לא משהו שמכינים אותך במכללה להוראה, לתחושה הזו של הדאגה, לרגשות האלה, לאחריות הזו.

students-395568_1280

היום יותר מתמיד בחינוך של היום, בעולם טכנולוגי-דיגיטלי מהיר כזה, אני מבינה שבעצם זה התפקיד המרכזי והעיקרי של מחנך. בעיני יש לעשות שינוי ענק בכל לימודי ההוראה ולתת חלק נכבד למקום הזה של הדאגה, ההכלה, ההקשבה, הרגישות, האהבה האינסופית – כל קשת הרגשות הזו שטמונה בה ההצלחה של כל ילד וילדה.

נכון שההורים הם האחראים הבלעדיים, אנחנו רק שותפים למסע הזה ובכל זאת חצי מהיום אנחנו מבלים איתם ביחד ובסופו של יום צריכים לשמור עליהם בבטחה ולהחזיר אותם שלמים ובריאים בגוף ובנפש.

ההבנה הזו הכתה בי כברק ביציאה הראשונה לטיול, שהבנתי שאני צריכה לספור בכל רגע נתון כמה ילדים נמצאים ולראות שהם על השביל אתנו. כך גם גיליתי שבעצם אני פולניה במסווה של שחומת עור מעורבת, בכל טיול הנשימה נעתקת עד לרגע שחוזרים לבית הספר.

לקראת סוף השנה הראשונה, לא הבנתי איך אוכל להיפרד מהם? ויותר מזה איך אקבל לידיי ולליבי עוד 30 ילדים חדשים וכמובן הלב התגלה כשריר מאוד גמיש. כך, שבכל שנות ההוראה שלי כל ילד וילדה נכנסים אל הלב ומוצאים שם מקום נוח ובטוח. כמו הנוכחים, כך גם הראשונים נמצאים עדיין שם באחד החדרים.

הרי, בינינו, ילדים יכולים ללמוד לבד היום, המידע זמין להם בכל רגע ומהיר יותר מכל מורה. הם זקוקים לחיבוק הזה, לאהבה הזו, שהיא החוט המחבר בין הידע ליישום, לתווך, לאמונה ולהכרה הזו שלהם בכישרונות שלהם – ושלנו בהם, לקדם אותם להצלחה אישית שלהם. רק להאמין!!!

להאמין

כי אין באמת מושג כזה “תלמידאות” וילד או ילדה שמרגישים לא בטוחים ושלמים לא יצליחו לפנות מקום ללמוד הם עסוקים בלשרוד, בלרצות, להשיג ציון, לעמוד ביעד. הם בסך הכל ילדים שרוצים להרגיש טוב ביחס לעצמם ולהתמודד עם שאר העולם שמסביבם. ברור לגמרי שמשהו כאן טעון שיפור ענק, זה לא החיסורים וכמות הכנת שיעורי הבית. חסרים כאן הבנה, הכלה, אהבה כל מה שיצמיחו כל ילד וילדה!

תלמידאות

אם אנחנו מדברים על הצלחה אז אני מדברת על הצלחה שהיא לא תחרותית ואינה תלויה בדבר, אך ורק בהתקדמות האישית הזו של כל אחד ואחת ביחסית לעצמם. לא כדגים בזרם. כדג זהב יחיד ומיוחד. כספיון שכזה.

שלא תטעו אני לא מצפה שיהיו פרפרים וציוצי ציפורים בבית הספר, בלי למידה וכל היום רק נתחבק (למרות שאני בהחלט יכולה להבין גם כזו למידה), אני אומרת שאם זו ההרגשה שתהיה סביב התלמידים, הם יגיעו ללמידה בדרכם, בליווי ובתמיכה שלנו. כאן, אני חייבת לעצור ולהגיד שאני שמחה שהתברכתי ומסביבי יש עוד ועוד מורות ומורים שרואים ומרגישים כמוני ומקיפים את בנותיי.

כבר אמרו שכל ילד זקוק למבוגר שיאמין בו, אני אומרת כל תלמיד זקוק למחנך/מבוגר שיאמין בו ויאהב אותו. בעיקר יאהב אותו. הכל יגיע משם. כי, “במקום שיש אהבה יש – הכל!” ואם זה לא עובד, אז תגדילו את המינון!!!

student-411947_1280

 

 

עוד מהבלוג של אפרת גת

תצוגה מקדימה

האורז שישבור לכם את כל המיתוסים.

כפי שכבר הספקתם להכיר אותי, בישול בעיני צריך להיות פשוט, קל ומהיר אם אפשר, כמה שפחות עניינים ושלבים, מלא בצבע וטעם ובעיקר מלא בכוונה ובאהבה - כמו שאני משתדלת בכל דבר אחר בחיי. תמיד זה נראה מיוחד וצבעוני כי גם חשובה ההגשה...

תגובות

פורסם לפני 3 years
תצוגה מקדימה

הכל עניין של מזל

באמת? האם הכל עניין של מזל? לאן שלוקחים אותך החיים? המפגש עם אנשים מיוחדים שבדרך? האם אתה אחראי למזל שלך? או שהכל הוא בבחירת העוגיה שתביא את המזל? לפני...

תגובות

פורסם לפני 3 years
תצוגה מקדימה

אז למה לא בעצם?!

כבר שבוע שאני מתרגשת יחד עם חברים (שהם משפחה) שנמצאים מעבר לים וחוגגים שם את חג ההודיה, וחושבת לעצמי כמה זה נחוץ לנו חג כזה, מכל החגים המופלאים ומיוחדים שהתברכנו בהם, דמיינו אפילו אחת לחודש, ארוחה חגיגית, כולם סביב...

תגובות

פורסם לפני 3 years

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה