הבלוג של גלית דיאמנט

סיפורים מהקישקע

כותבת בעיקר אותי. יהיה לי הכי כיף בעולם לדעת שקראת והרגשת שכתבתי גם אותך.

עדכונים:

פוסטים: 80

החל מאפריל 2013

לצער של אמא אין צבע, לצער של אמא אין דת ולצער של אמא אין אג’נדה פוליטית. הצער של אמא של מאיה הוא הצער של אמא של מונא, הצער של אמא של מאור הוא הצער של אמא של מרוואן והצער של אמא של עדן הוא הצער של אמא של עדנאן.

03/07/2014

למרצחים ולמרצחים בפוטנציה שלום,

כל העמדות לא תפוסות. אתם לא צריכים להמתין כדי להיענות לפי התור. אתם צריכים רק להסתכל פנימה לחמש דקות. אל תשאלו איפה זה פנימה. אני יודעת שאתם יודעים. זה כל מה שנמצא מאחורי העור, העצמות, המוח, הנימים והוורידים, באותו מקום ראשוני ועמוק בו אתה יודע בוודאות להבדיל בין אדם לחיית טרף. צאו רגע מהנקמות, מהאספירציות השאהידיות, מאובססיית תג המחיר, מהמנטרות החשוכות, מהפסיקות השטניות, מהכמיהה הבלתי נשלטת לנקם. תנצרו רגע את הנשק, תפתחו את אוזני המרצחים הערלות שלכם ותקשיבו.

אני לא פוליטיקאית. אף פעם לא התיימרתי להיות. גם אין לי אג’נדה. ת’כלס אני גם לא אוהבת חדשות, ומתוך צורך להיאחז בעוגנים של שפיות בתוך המציאות המטורפת של המדינה הזאת – טירוף שאתם הבאתם עליה – אני צורכת אקטואליה במשורה.

אבל אני אמא. קודם כל אמא. אמא למאיה, לגיא וליובל. אחר כך כל השאר. והתועבה שעשיתם לשלושת הבנים היהודיים הנהדרים ולנער הערבי התם והישר, מצטרפת לשורה של תועבות שמתפשטת כאש בשדה קוצים, והיא מאיימת עלי, על הזהות שלי כאמא. לא רק שלי. היא מאיימת על כל האימהות. גם שלי. גם שלכם.

גם לכם יש אמא. היא נשאה אתכם תשעה חודשים וילדה אתכם בכאב. היא נתנה לכם מזון ומזור, שרה לכם שירי ערש, גידלה אתכם, תמכה בכם בדרכה ועשתה הכי טוב שיכלה כדי להצמיח אתכם להיות בני אדם. אם משהו יקרה לכם – משהו בתוכה יתפורר לאלפי רסיסים וימות. כי כשאתם לוקחים את האמהות מאמא, אתם לוקחים ממנה חתיכה מהחיים. חתיכה שאין לה חלקי חילוף.

motherhood

motherhood

תחשבו רגע על אמהות בעזה. תחשבו על אמא של חנאן טאפש, ועל אמא של ילדי משפחת אל דאלו. תחשבו על אמא של אחמד אל סטיל, על אמא של מג’יד אבו דרע, על אמא של מוחמד אבו-ערר ותחשבו גם על אמא של אכרם שעב. אמהות שכואבות את רצח ילדיהם מאינתיפאדת 87′ דרך מבצע עמוד ענן ועד היום. עכשיו בואו נעבור לחיפה. תחשבו על אמא של גל ורן קורן, שרצחתם במסעדת מצה. תחשבו על אמא של אביגייל לייטל, אמא של יובל מנדלביץ’ ואמא של דניאל הרוש, שרצחתם בקו 37. תחשבו על אמא של תומר אלמוג, שרצחתם במסעדת מקסים, שהותרתם אותה אם שכולה, אלמנה, אם לילדה פצועה ולילד עיוור שאיבדו גם סבא, סבתא ובן דוד. באותה הזדמנות תחשבו גם על אמא של עופר וענת רון, שבחמש דקות איבדה את כל המשפחה שלה. אני יכולה להמשיך עוד ועוד. הרשימה מצמררת באורכה. ועוד לא דיברנו על תל אביב או ירושלים או חברון או קלקיליה או שדרות. כשאתם חושבים רגע על האמהות האלה, תחשבו גם שחלקן כבר לא יכולות לקרוא לעצמן אמא, כי אף אחד כבר לא יקרא להן אמא.

לצער של אמא אין צבע, לצער של אמא אין דת ולצער של אמא אין אג’נדה פוליטית. הצער של אמא של מאיה הוא הצער של אמא של מונא, הצער של אמא של מאור הוא הצער של אמא של מרוואן והצער של אמא של עדן הוא הצער של אמא של עדנאן.

אז רגע לפני שאתם ממשיכים במסע עקוב מדם, זכרו שהדם שתשפכו הוא דם של ילד, ולילד הזה יש אמא. ברגע שרצחתם ילד, רצחתם גם את אמא שלו. וביום שכל האמהות יירצחו, האנושות תיגמר אף היא.

שלא תטעו. לכם, המרצחים, אני מאחלת לא להיות מסוגלים לחיות עם עצמכם, לעבור עינויי תופת ולהישרף בגיהינום, עם כל העזרים הטאקטיים. ולמרצחים בפוטנציה אני חוזרת ומבקשת: תסתכלו רגע פנימה. תחשבו על אמא שלכם. דם הוא דם. ילד הוא ילד. אמא היא אמא.

embedded by Embedded Video

 

עוד מהבלוג של גלית דיאמנט

תצוגה מקדימה

שי פירון, תהיה ריאלי.

בהמשך לעתירת ביה"ס הריאלי לבג"ץ נגד משרד החינוך, אני פונה להיגיון הישר שלך ומבקשת ממך בכל לשון של בקשה שתפעיל אותו. כן, אני יודעת שאתה כבר לא עומד בראש משרד...

תצוגה מקדימה

לא נוח.

את משבר גיל הארבעים שלי חטפתי בדיוק לפני ארבע שנים, בגיל 42 וחצי, בערב כיפור. הבת שלי הודיעה שהיא רוצה להתחיל לצום, ואני החלטתי להכין ארוחה מפסקת ולצום יחד איתה לאות סולידריות. מיהרתי לענייני מכולת ובישולים, ועוד הייתי...

תגובות

פורסם לפני 6 years
תצוגה מקדימה

הדייט שלי עם אריאל

גילוי נאות: אני שונאת כביסה. שונאת לכבס, שונאת לקפל, והכי שונאת להחזיר למקום. חדר הכביסה שלי מזכיר לי את הקיטון של רסקולניקוב בחטא ועונשו: צר, אפלולי ומדכא, רק שבמקום מיטה...

תגובות

פורסם לפני 7 years

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה