הבלוג של גלית דיאמנט

סיפורים מהקישקע

כותבת בעיקר אותי. יהיה לי הכי כיף בעולם לדעת שקראת והרגשת שכתבתי גם אותך.

עדכונים:

פוסטים: 78

החל מאפריל 2013

“את רואה את זאת? אמא שלה התאבדה לפני חודשיים. וזה? אנחנו חושבים שיש לו עיכוב התפתחותי.” ויש את הסיפור על העובד שיצא מהגן עם חמישה ילדים שחזרו לגן לבדם כי המשטרה תפסה אותו והחזירה אותו לגאנה. והילד בן החמש שבן הזוג של אמו שלח אותו לבד על מטוס לאתיופיה, כי לא סבל אותו. קווים לדמותם של ילדים רכים בשנים, במדינת ישראל שנת 2014.

03/03/2014

“אל תקחי אותה על הידיים”, מבקשת ממני דניאלה הגננת. בפעם הראשונה חשבתי שאני לא שומעת טוב, אבל אז היא חזרה שוב על אותה דרישה הזויה ומשוללת כל היגיון. עיניי נחות על כדור השוקולד הקטן שבזרועותיי. הרי היא הושיטה לי ידיים, היא הסתכלה לי בעיניים, כל כך היתה זקוקה שאחבק אותה קרוב, כי איזה ילד לא זקוק למגע. “אחרי שתלכי, לא נוכל להשתלט על הבכי”, הסבירה.

 

child on hands

child on hands

דניאלה ורוזמרי, גננת וסייעת, מפעילות גן של פליטים במקום הכי נמוך בתל אביב. החלק הפעור והכעור של העיר ללא הפסקה, בה גרים אנשים שקופים ודחויים בכוכים חסרי אור. גם 50 ילדי הגן, מגיל שלושה חודשים עד חמש, אינם רואים אור יום. תמורת 400 שקלים לחודש, הם מבלים את מירב שעות היממה במרתף חסר חלונות וללא חצר. אין סדר יום. אין תכנים. יש שלוש ארוחות ביום עם תפריט קבוע ובלתי משתנה של פתיתים וקטשופ. גם אם נורא אתאמץ, לא יכולה לצייר תמונה אחרת לעליבות שזועקת מכל פינה.

embedded by Embedded Video

“זה עוד טוב, מה שאת רואה עכשיו”, מספרת לי מתנדבת וותיקה, שמגיעה אחת לשבוע לסייע. בהתחלה לא היה כאן שום דבר והילדים רק צרחו ובכו. מאז שעמותת צימאון אימצה את הגן, חל שיפור גדול”. צימאון שמו לעצמם מטרה לשפר ולהיטיב את חיי הילדים בשכונות המצוקה. מאז שאימצו את הגן לפני כחודשיים, הם עושים כל מה שהם יכולים כדי להביא מתנדבים ולגייס תרומות למען רווחת הילדים, אבל המצב עדיין קשה מאוד.

דניאלה שואלת אותי אם אני מוכנה להאכיל את הפעוטות. בגן אין שולחנות לארוחה משותפת. יש שלושה כיסאות אוכל מפלסטיק, עליהם מתיישבים הפעוטות בשיטת הסרט הנע. פעם לעווה, פעם בת-אל, פעם סיים-סיים, פעם סיאם. לעווה היא דוגמנית יפייפיה וקומפקטית. כמו קייט מוס רק עם עור שוקולד שבעים אחוז מוצקי קקאו ושיער קצר מקורזל אסוף בקוקיות ורודות. כיאה לדוגמנית, היא לא בעניין של פחמימות. “נסי לשכנע אותה” רוזמרי מבקשת. “היא תהיה רעבה אחר כך”. מוצאת את עצמי עושה לה אווירון,  ועוד אווירון, שוב ושוב, מתוך הבנה שאין כאן ארוחת ביניים של פרי או כריך או עוגיה ושזה מה שאמור להחזיק אותה לשש השעות הקרובות. בסוף היא מתרצה. אוכלת כמה כפיות אווירון ואז סוגרת את הפה ודוחפת לי את היד.

feet

feet

כרמית מצימאון נכנסת לגן עם חיוך כובש, יחד עם פיטר, תורם גדול מארצות הברית. מכירה את כל הילדים בשמותיהם הפרטיים, מחבקת ומנשקת. “את רואה את זאת? אמא שלה התאבדה לפני חודשיים. וזה? אנחנו חושבים שיש לו עיכוב התפתחותי, מנסים לסדר לו אבחון. ”

אני שואלת לגבי יציאה מחוץ לגן. “אי אפשר לצאת מכאן”, היא מספרת. “בפעם האחרונה שמבוגר יצא עם חמישה ילדים , תפסה אותו משטרה ושלחה אותו חזרה לגאנה. מזל שהילדים ידעו לכוון את השוטרים בחזרה לגן, אחרת מי יודע מה היה עולה בגורלם”. והיה עוד סיפור קורע לב על ילד נבון בן חמש מלא שמחת חיים שדיבר עברית שוטפת, שבן הזוג של אמו שלח אותו לבד על מטוס לאתיופיה, כי לא סבל אותו. אלה קווים לדמותם של ילדים רכים בשנים, כאן, במדינת ישראל, שנת 2014.

אחרי מספר שעות אני חייבת לתפוס רכבת חזרה לחיפה. בת-אל על הידיים שלי. אני רוצה שהיא תמשיך להרגיש מגע. אני מעבירה אותה לידיו הנאמנות של פיטר והוא מערסל אותה בחיבה. רק אז מרגישה שיכולה לעזוב.

כרמית ועמותת צימאון פועלים ללא לאות כדי שיימצא לגן פתרון הזנה של אוכל מבושל לפחות שלוש פעמים בשבוע. בנוסף, הם זקוקים לאספקה שוטפת של ירקות ופירות, צעצועים, תכנים, עוגה לשבת, חיבוק וליטוף. אני כותבת את הדברים מתוך תקווה שמשהו טוב יצא מכל זה. טיעונים בעד ונגד בעניין הפליטים יש למכביר. מבקשת הפעם לשים את ההשקפות הפוליטיות בצד, להסתכל לילדים האלה בעיניים ולהתמקד במה שחז”ל ציוו עלינו כבני אדם: ואהבת לרעך כמוך. 

hands

hands

ליצירת קשר עם עמותת צימאון:
054-3054051 , [email protected]

embedded by Embedded Video

 

עוד מהבלוג של גלית דיאמנט

תצוגה מקדימה

שי פירון, תהיה ריאלי.

בהמשך לעתירת ביה"ס הריאלי לבג"ץ נגד משרד החינוך, אני פונה להיגיון הישר שלך ומבקשת ממך בכל לשון של בקשה שתפעיל אותו. כן, אני יודעת שאתה כבר לא עומד בראש משרד...

תצוגה מקדימה

לא נוח.

את משבר גיל הארבעים שלי חטפתי בדיוק לפני ארבע שנים, בגיל 42 וחצי, בערב כיפור. הבת שלי הודיעה שהיא רוצה להתחיל לצום, ואני החלטתי להכין ארוחה מפסקת ולצום יחד איתה לאות סולידריות. מיהרתי לענייני מכולת ובישולים, ועוד הייתי...

תגובות

פורסם לפני 6 years
תצוגה מקדימה

הדייט שלי עם אריאל

גילוי נאות: אני שונאת כביסה. שונאת לכבס, שונאת לקפל, והכי שונאת להחזיר למקום. חדר הכביסה שלי מזכיר לי את הקיטון של רסקולניקוב בחטא ועונשו: צר, אפלולי ומדכא, רק שבמקום מיטה...

תגובות

פורסם לפני 6 years

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה