הבלוג של גלית דיאמנט

סיפורים מהקישקע

כותבת בעיקר אותי. יהיה לי הכי כיף בעולם לדעת שקראת והרגשת שכתבתי גם אותך.

עדכונים:

פוסטים: 78

החל מאפריל 2013

הלוויה של חוה היתה שיר פרידה אצילי, מרגש, יפה, עצוב, מכבד, אוהב ונוגע, כמו האישה שהיתה וכמו מי שהיתה לאהוביה. יותר מכל, היא היתה מה שהיא רצתה שתהיה

03/08/2017

1996. בית העלמין בסביון. סבתא ממה אהובת ליבי מובאת לקבורה. בתום הטקס הרב מזמין את המשתתפים לקחת חלק בכיסוי הקבר הטרי. הגברים ניגשים, לוקחים לידיהם את אתי החפירה ומתחילים לערום את האדמה הריחנית. גם אני ניגשת ולוקחת את לידיי. “את לא יכולה”, אומרים לי אנשי הדת, “רק לגברים מותר”. “זאת סבתא שלי” אני עונה להם במבט קפוא ומתחילה לערום אדמה. הם עוזבים אותי. מאוחר יותר אנחנו משכיבים פרחים טריים על הקבר של סבתא ממה ומשתתפים בצער של עצמנו.

את הסיפור הזה הזכירה לי אחותי בסוף השבוע שעבר כשקברנו את הדודה שלי חוה. עד אותו רגע לא זכרתי את זה. אולי כי העצב טשטש את הזיכרון. אולי כי באותם ימים גם כשהייתי שוחרת שוויון לא הבנתי שאני כזאת. או אולי כי הצעד הזה היה כל כך ספונטני וטבעי שלא הרגשתי שאני צריכה לזכור אותו ובטח לא לתת דין וחשבון לאף אחד.

הלוויה של חוה היתה שיר פרידה אצילי, מרגש, יפה, עצוב, מכבד, אוהב ונוגע, כמו האישה שהיתה וכמו מי שהיתה לאהוביה. יותר מכל, הלוויה שלה היתה מה שהיא רצתה שתהיה. בימיה האחרונים הספיקה להעלות על הכתב בדיוק את מה שרצתה: אל תספידו אותי, אל תגדלו זקנים, תאהבו.

ליווינו אותה בדרכה האחרונה למנגינת השיר כמו צמח בר של חוה אלברשטיין שכל כך אהבה. “בעיני אלוהים וכאן במקום הזה, כולנו שווים”, אמר מנהל הטקס והזמין את כולנו, גברים ונשים, לכסות את הקבר הטרי. ואחרי שסיימנו להחליף בינינו את אתי החפירה והאדמה נערמה, הוא קרא לנו לכסות את הקבר בחלוקי נחל ובפרחים. “תניחו את הפרחים זקופים”, הוא ביקש, והרעיד לי את הנימים הדקים.

חרציות_800x533

בשנים האחרונות לא הייתי קרובה לחוה. נפגשנו לעתים רחוקות במעט מדי אירועים משפחתיים. לא הייתי שותפה למחלתה הארורה ולימיה האחרונים שהביאו את חייה לעצירה מוחלטת בגיל כל כך צעיר. לכן הפתיעה אותי הכאפה של הלייף שחטפתי בלוויה שלה והחרדות שליוו אותי בימים שאחרי, שאמרו לי בקול שלא משתמע לשתי פנים: את בת פאקינג חמישים, עוד לא אמרת את המילה האחרונה ואת חייבת להספיק ומהר.

אני רוצה מערכות יחסים שלמות, טובות ומיטיבות עם המשפחה שלי, הילדים שלי והנכדים שלי שעוד לא נולדו. לטייל בתדירות של לסמן נקודה על המפה ולעוף לשם, לראות המון הופעות חיות ואם אפשר אז אינשאללה גם את מופע האיחוד של לד זפלין. לנהל את הזמן שלי טוב יותר, לכתוב יותר, לקום בבוקר ולהרגיש יפה ונחשקת עם כל קמט שנוסף, לאהוב ולהיות נאהבת וגם להמשיך לתת את הערך שלי לעולם.

אבל יותר מכל אני רוצה להיות מספיק אמיצה כדי לחיות כל יום בצורה מלאה. לשים את החרדות בצד, להתמסר למה שחשוב, לשמוח בשמחת היש ולדעת שאני עושה טוב. עוד לא פיצחתי עד הסוף את הנוסחה. אבל בתור התחלה, אשתדל פעם בשבוע לקנות לעצמי פרחים ולהניח אותם באגרטל, זקופים.

לזכרה של חוה וינשטיין, 1950-2017.

embedded by Embedded Video

עוד מהבלוג של גלית דיאמנט

תצוגה מקדימה

שי פירון, תהיה ריאלי.

בהמשך לעתירת ביה"ס הריאלי לבג"ץ נגד משרד החינוך, אני פונה להיגיון הישר שלך ומבקשת ממך בכל לשון של בקשה שתפעיל אותו. כן, אני יודעת שאתה כבר לא עומד בראש משרד...

תצוגה מקדימה

לא נוח.

את משבר גיל הארבעים שלי חטפתי בדיוק לפני ארבע שנים, בגיל 42 וחצי, בערב כיפור. הבת שלי הודיעה שהיא רוצה להתחיל לצום, ואני החלטתי להכין ארוחה מפסקת ולצום יחד איתה לאות סולידריות. מיהרתי לענייני מכולת ובישולים, ועוד הייתי...

תגובות

פורסם לפני 6 years
תצוגה מקדימה

הדייט שלי עם אריאל

גילוי נאות: אני שונאת כביסה. שונאת לכבס, שונאת לקפל, והכי שונאת להחזיר למקום. חדר הכביסה שלי מזכיר לי את הקיטון של רסקולניקוב בחטא ועונשו: צר, אפלולי ומדכא, רק שבמקום מיטה...

תגובות

פורסם לפני 6 years

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה