הבלוג של גלית דיאמנט

סיפורים מהקישקע

כותבת בעיקר אותי. יהיה לי הכי כיף בעולם לדעת שקראת והרגשת שכתבתי גם אותך.

עדכונים:

פוסטים: 80

החל מאפריל 2013

ואני יודעת שזה יקח עוד זמן, סביר להניח שעוד הרבה זמן, אבל מתישהו אני עוד אחבור אליך. יהיה לנו אחלה אפטר פארטי, נשים את הג’יפסי קינגז בפול ווליום ונרקוד כאילו אין מחר, בסלון מבורדק, יחפות ובלי איפור.

07/06/2013

לפעמים אני חושבת שידעת שאת כאן על זמן שאול עוד לפני שידעת שאת חולה. שאת צריכה להספיק להרגיש הכל, מהר ובמזומן, כי הזבנג וגמרנו אורבים לך בפינה ואוטוטו זה נגמר. אחרת אין לי הסבר הגיוני לנפש הבועטת שבדמותך, שנכנסה לחיי ללמד אותי כמה מהדברים החשובים באמת, שאת רובם הצלחתי ללמוד רק אחרי שכבר לא היית איתנו.

היית המבוגר האחראי היחיד שהכרתי שלא היתה לה שום מסוגלות לדחות סיפוקים – ולא משנה אם זה היה מושט מטוגן בעכו, ספר טוב שיצא לאור, הרשמה לסדנת אינדיאנים או ג’יפסי קינגז בפול ווליום בשתיים בצהריים. זה מה שרצית, וזה מה שהתעקשת שיקרה, כשכל האמצעים כשרים. היית גם היחידה שהכרתי ששתתה קפה עם אבקת קומפלטה, וכמו אותה אבקה, הכל נעשה קומפלט בדרך שלך, ומה שראינו הוא מה שקיבלנו: אמת אבסולוטית לא מתחנפת, לא דיפלומטית ובטח שלא פוליטיקלי קורקט.

האמת הזאת שלך גרמה לי לא אחת להתפתל בכיסא בחוסר נוחות. לפעמים היא הציקה לי כמו אח קטן ומעצבן שנדחף לכל מקום בלי הזמנה. פעמים אחרות היא גירדה לי כמו מתקפת יתושים אחרי לילה באוהל בכינרת. והיו גם את הרגעים האלה בהם האמת שלך שיתקה אותי. אבל האמת שלך אף פעם לא הוליכה אותי שולל, תמיד הסתכלה עלי בגובה העיניים ובסופו של דבר נשארה שם גם הרבה אחרי שהלכת והיתה לי סוג של סמן ימני, או מורה נבוכים, או שניהם.

במסיבת הרווקות שעשו לי ערב לפני החתונה, הייתי כולי בועות סבון עם לבבות של הלו קיטי. דיברתי כמו כלה מאוהבת שמחכה ומצפה לחיים משותפים עם חבר חייה. מצדך, הגבת בציניות, ממקום של “חכי חכי”, ולא היה לי מושג קלוש מה ה”חכי חכי” הזה אומר. אבל הנבואה שלך הגשימה את עצמה, החיים האמיתיים חיכו לי בפינה, ה”חכי חכי” הגיע, ביג טיים, וזה היה השיעור הראשון שלימדת אותי: ההוכחה הניצחת שדברים שרואים משם לא רואים מכאן.

כשחזרנו ארבעתנו מיוון, האיש שאיתי ואני, את והגל שלך, נפגשנו אצל ענת ואילן והעברנו חוויות מהטיול. אני תיארתי חוויה קרובה למושלמת של נופים ואווירה ואוכל – ואת אמרת שהיתה לך חרא נסיעה, שאת וגל לא הפסקתם לריב ושרק חיכית לחזור הביתה. ניסיתי לשכנע אותך שהיו גם רגעים יפים ושלא הכל היה שחור משחור כמו שתיארת, אבל את עמדת על שלך וסירבת בתוקף לצבוע לי את התמונה בצבעים עליזים יותר רק כדי שיהיה לי נעים יותר להתבונן בה. ובאותו רגע למדתי ממך שני שיעורים נוספים, שעד היום משמשים נר לרגליי: הראשון, שאין לי מנדט על הרגש האישי של אדם אחר, והשני – שמוכרחים להיות שמייח הוא לגמרי אובר רייטד. לא באמת תמיד מוכרחים.

היית אמא מקבלת ומאפשרת, שלא חיפשה ליישר את הילדים שלה בכוח למול סולם או סטנדרט כלשהו. הבית שלך כמעט תמיד היה מבורדק, בדרך כלל התבשל על הכירה משהו נורא לא בריא שכלל נקניקיות ותפוחי אדמה, תמיד היתה כמות מסחרית של קטשופ במזווה וכל הזמן רקדנו בסלון. עבור הילדים שלי, היית האמא השנייה, המגניבה יותר, זו שהרשתה כמעט הכל, כולל צבעי גואש על הספות, והם הרגישו אצלך הכי בבית – לפעמים אפילו יותר מאשר בבית שלנו. ולקח לי זמן, אבל באיחור של כמה שנים טובות למדתי ממך שבית הוא מקום שחיים בו, ושבלגן הוא חלק אמיתי ובלתי נפרד מהחיים.

גם אחרי שחלית, והתנפחת מהתרופות, ידעת לצחוק על עצמך, לקרוא לעצמך אוגר ולא לוותר על הנאות החיים. בדיליי ניכר, למדתי סוף-סוף, גם הפעם ממך, שזה בסדר לא להיות מתוקתקת 24/7, ושאפשר לצאת מהבית גם בלי איפור ואפילו ליהנות מזה.

וכשהלכת מאיתנו מהר ובמזומן, ונטמנת במקום ובתנאים שמתאימים רק לך – אמרתי לאיש שאיתי שיזכור שככה אני רוצה. אני רוצה להיקבר במקום יפה, אני רוצה טקס רפורמי של יהדות יפה, אני רוצה ששלום המלך ישיר לי סולו ואני רוצה הפנינג של מוסיקה בצהרי היום. האיש שאיתי הקשיב ואחר כך אמר שאין טעם לרשום את כל ההנחיות שלי כי בלאו הכי הוא ילך לפניי, וכנראה שגם שלום המלך לא יחזיק מעמד עד אז.

ולמרות שחלפו שמונה שנים, עדיין לפעמים זה מרגיש לי כאילו אוטוטו אפתח את הדלת ואת תעמדי שם, עם איזה כובע מצחיק וחיוך של ממתיקת סוד שיהפוך תוך שנייה לשאגת צחוק חסרת רסן. ובימים שאת לא עומדת בדלת, אני רואה אותך דרך הילדים שלך: אסף, שכשמו, אסף את עצמו בחוכמה ובאומץ למקום נכון, מדוייק וטוב. ואור – כשכשמה כן היא – מאירה כל חדר אליה היא נכנסת, רוקדת את החיים כאילו אף אחד לא רואה ובעיקר נכנסת עמוק עמוק לתוך הקרביים שלי ואז עושה סלטה.

ואני יודעת שזה יקח עוד זמן, סביר להניח שעוד הרבה זמן, אבל מתישהו אני עוד אחבור אליך. יהיה לנו אחלה אפטר פארטי, נשים את הג’יפסי קינגז בפול ווליום ונרקוד כאילו אין מחר, בסלון מבורדק, יחפות ובלי איפור. את תמשיכי להגיד לי “חכי חכי”, ואני אצחק ואחכה לבאות, בהתרגשות ובציפייה, מהמקום הכי אותנטי שלי, כי היום, גם בזכותך, אני כבר יודעת מה זה להיות אדם אמיתי. היי שלום אהובה, אנו ניפגש בסוף דרכים ושאלות. תודה על כל מה שלימדת אותי. נשיקה וגעגוע.

embedded by Embedded Video

עוד מהבלוג של גלית דיאמנט

תצוגה מקדימה

שי פירון, תהיה ריאלי.

בהמשך לעתירת ביה"ס הריאלי לבג"ץ נגד משרד החינוך, אני פונה להיגיון הישר שלך ומבקשת ממך בכל לשון של בקשה שתפעיל אותו. כן, אני יודעת שאתה כבר לא עומד בראש משרד...

תצוגה מקדימה

לא נוח.

את משבר גיל הארבעים שלי חטפתי בדיוק לפני ארבע שנים, בגיל 42 וחצי, בערב כיפור. הבת שלי הודיעה שהיא רוצה להתחיל לצום, ואני החלטתי להכין ארוחה מפסקת ולצום יחד איתה לאות סולידריות. מיהרתי לענייני מכולת ובישולים, ועוד הייתי...

תגובות

פורסם לפני 6 years
תצוגה מקדימה

הדייט שלי עם אריאל

גילוי נאות: אני שונאת כביסה. שונאת לכבס, שונאת לקפל, והכי שונאת להחזיר למקום. חדר הכביסה שלי מזכיר לי את הקיטון של רסקולניקוב בחטא ועונשו: צר, אפלולי ומדכא, רק שבמקום מיטה...

תגובות

פורסם לפני 7 years

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה