הבלוג של גלית- כתיבה ועריכת תוכן

galitbb7

כתיבה ועריכה - כתבות שיווקיות וחדשותיות, מאמרים (כולל seo), בלוגים, לווי עסקים בכתיבת התוכן לאתר, סיפורי חיים, פוסטים לרשתות חברתיות ועוד

עדכונים:

פוסטים: 21

החל מינואר 2014

retro-caravan-s-beach-site-park-new-zealand-36708297

החלטנו לשנות את שגרת “הנופש בחו”ל וכל עם ישראל מלפנינו, מאחורינו ומעלינו…” בשגרת “אנחנו נשארים בארץ”. העניין המפתיע בכל הסיפור, שזה היה דווקא רעיון שלי. בדיעבד רעיון מטומטם לחלוטין, אבל שלי. וככה בעודנו מתלבטים בין נופש משפחתי/ זוגי ויעדים שונים ומשונים- הגענו לנקודה האמיתית- אין לנו ממש זמן להתעסק עם הזמנות של טיסות, שיחות עם סוכנת נסיעות, ואפילו זמן להחליף מטבעות. בקצרה החיים שלנו מלאים פלוס שלושה.

וככה באחד מימי השבת, כשאנחנו בדרכנו לחוף הים, נתקלו עיני בטעות (ואני מדגישה בטעות) במספר קרוונים לצד הדרך. הם לא סתם עמדו שם, שלא תתבלבלו. הם עמדו שם בצד כמו הפרי האסור בגן העדן, ואני מכל נוסעי הרכב- דווקא אני קלטתי אותם…. ועוד לפני שהספקתי לחשוב על ההשלכות של מה שאני אומרת, זרקתי ככה סתם לבעלי: “מה אתה אומר, אולי נצא לטיול קרוונים בארץ?”
בדיעבד זה היה נשמע כמו גברת קרש שמשוחחת עם מר מערוך ואומרת לו בחינניות “הבוקר נפלא וארצי נהדרת, כל כך מתחשק לי לטבול בכנרת”. ואין לי מושג מאיפה באו המשפטים האלה. הם לא שלי. הם יצאו בלי אישור. אפשר להישען על טיעון של אסון טבע?! זה תופס בחברות ביטוח, אז למה שלא יתפוס בקן המשפחתי.

אלא שהרעיון נפל על האוזניים הגבריות של בעלי ובעלה של חברתי היקרה. הם ניפחו מיד חזה, דפקו בידיים והשמיעו קולות של איש המערות, וכבר יצאו למשימה. כי זה מה שעושים גברים! בהתחלה נשארתי אדישה. חשבתי לעצמי זה בטח לא יתגלגל לשום מקום. בטח יקר, בטח קשה….בטח ובטח ובסוף אכלתי אותה. האדישות מהשטן, בנות. נשבעת! בזמן שמרחתי לי לק ג’ל (בסך מצטבר של 60 דקות) הרעיון תפס גלגלים.
בהתחלה הייתי קולית. אמרתי לעצמי, שטויות, את זורמת. בקלות את נדחסת לקרוון עם שש מזוודות כמו שאת נדחסת לג’ינס בתחילת החורף. הכל נכנס בסוף. לא ככה?! ואז חיפשתי חיזוקים מהסביבה. המשוב לא היה משהו. משפטי “עידוד” כמו, ‘אההה זה טיול קשה- כל הכבוד לכם’. והיו כאלה שאמרו רק ‘חם בכינרת והרבה רעש’. ו’איך תסעו עם הקרוון? למה לא שכרתם צימר וזהו’- בקיצור “אחלה” עצות אבל בהחלט לא מה שביקשתי. אז הפסקתי לבקש עידוד, ואז התחילו החלומות הפולניים שלי.
בחלומי אני רואה את משפחתי גוררת על גבה 250 טון של בית מאחור, והמפלצת הנגררת בולעת אותנו. באמת חברים, מה חשבתי לעצמי עם הרעיון הזה? לטייל בכבישי הארץ הצרים עם בית על גלגלים? להתחבר למים ולחשמל באתרי נופש. ואיך בכלל עושים רוורס עם נגרר הבית הזה? אם הייתי יכולה להחזיר את השבועות לאחור ולקבור את המשפט הזה שזרקתי לבעלי בתמימות באותו בוקר של שבת, הייתי האדם המאושר על פני אדמות.
אלא מה, אני משחקת אותה זורמת. אז אני ממשיכה בתוכניות כרגיל. הימים מתקצרים והנופש על גלגלים שלנו מתקרב. מה שנקרא- כבר זינקתי לבריכה, אי אפשר לחזור חזרה. איך יהיו המים? עוד לא יודעת….המשך יבוא.

עוד מהבלוג של גלית- כתיבה ועריכת תוכן

תצוגה מקדימה

תחזיקו חזק, טיול הקרוון על גלגלים יצא לדרך

כששואלים אותי איך זה לטייל בארץ בקרוון, הדבר הכי מתומצת שאני יכולה להשיב על זה הוא שת׳כלס זה לקחת את החיים שלך ולכווץ אותם בקטן. החלל בקטן, המטבח בקטן, הכלים שבתוכו במגוון...

תגובות

פורסם לפני 4 years
תצוגה מקדימה

שבתות וחגים – נשות רוכבי האופניים

עניין קבוצת הרכיבה הזדחל לביתנו לפני מספר שנים, מבלי שייחסתי לכך חשיבות רבה. בזמנו, לא ראיתי בדו-גלגלי מתחרה רציני למולי. אלא שמאז הוא מבלה עם בן זוגי כל שחרית של השבת....

תגובות

פורסם לפני 6 years
תצוגה מקדימה

פרק ב' בחיים

יש נטייה לייחס את פרק ב' של החיים לאלו שהתגרשו. אנחנו מסתכלים בהם בהערצה לפעמים ואומרים בלב "וואו, הם עשו זאת". אני בהחלט חושבת שזהו צעד נועז להחליט לפרק חבילה ולעבור הלאה לחיים עצמאיים. יחד עם זאת, אני טוענת שפרק ב' בחיים...

תגובות

פורסם לפני 6 years

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה