הבלוג של גלית- כתיבה ועריכת תוכן

galitbb7

כתיבה ועריכה - כתבות שיווקיות וחדשותיות, מאמרים (כולל seo), בלוגים, לווי עסקים בכתיבת התוכן לאתר, סיפורי חיים, פוסטים לרשתות חברתיות ועוד

עדכונים:

פוסטים: 21

החל מינואר 2014

לאחרונה נכנסה לחיי שאלה חדשה ומהותית והיא בשביל מי אני באמת מבשלת את ארוחות הצהרים האלה? בשביל הילדים שלי- ממש לא, זה ממש לא מעניין אותם. בשבילי? עוד יותר לא. ואז פשוט התברר לי ככה בדיבור עם עצמי שבעצם אני מבשלת רק בשביל ח’ברה שנקראים רגשי אשמה. זה גרם לי להפסיק לבשל עבורם? ברור שלא.

pic_109__c

ארוחות הצהרים בבית שלי מורכבות ממספר מרכיבים: מזה שלא אוהב בצל, וזה שלא אוהב קציצות, וזה שאוהב שבמרק יש עוף והשני שלא אוהב א’ ב’ וגם ג’. עכשיו לכו תרכיבו מזה ארוחה אחת. אני מזמינה תוכניות ראליטי להתמודד עם מרכיבי האתגר שנמצאים אצלי בבית. לפעמים זה נראה לי כמשימה בלתי אפשרית 9.
אז בואו נתחיל בזה שהילדים שלי ממש, אבל ממש לא אוהבים לאכול. זה מעין קטע כזה, שאני מכינה וטורחת באהבה, ורק באהבה, והם לעומת זאת ממש אוהבים ג’אנק פוד. לרוב אני מתעוררת בשש בבוקר כדי להריץ מנה עיקרית ושתי תוספות, ומקפלת כביסה על הדרך, ועד כאן נראה הכל אופטימי. בצהרים הם חוזרים מבית הספר. “מה יש לאכול?” הם שואלים כאילו באמת יאכלו, ואני מתפתה להאמין בפעם המיליון שהנה סוף סוף הם קיבלו תאבון. אני מרקדת במטבח ופותחת מכסים בחן מוחצן, חושבת לעצמי שזה מוסיף לפרזנטציה של המנות. אחרי הכל אוכלים בעיניים, לא?….ואז מגיע הפרצוף הזה. כן, הפרצוף הזה שמוריד את רמת ההתלהבות מקצה סקרני ונלהב לקצה מאוכזב ומתוסכל. זה בדיוק הרגע שבא לי לזרוק על הקיר את מכסה הסיר שאני מחזיקה ביד, זה הרגע שאני נשבעת שזו הפעם האחרונה שאני מבשלת. למה לטרוח? זה מחזיק בדיוק שעה כמובן. כי מחר זה חוזר חלילה.
ואז אנחנו יושבים לאכול, וכל ביס שלי מלווה במבט את הביס שלהם. אני כאילו לועסת איתם את המזון שלהם, והלעיסה שלי היא מעין תרועת עידוד לח’ברה שלידי “כל הכבוד, הנה אתה מצליח, זה אפילו טעים לך”. אני מביטה בהם נועצים את המזלג בגרגר של אורז ונאבקים עם עצמם במשא ומתן פנימי. “רגע, יש לי על המזלג חמישה גרגרי אורז, בחישוב מהיר אם אני אוריד אחד, ואקח חמישה ביסים, אני אצטרך לאכול רק עשרים גרגרים לעומת עשרים וחמש…..רגע אני מוריד עוד גרגר, בלי שאמא תראה….אההה היא מסתכלת. נחזיר אותו או לא?”
אפשר לדמות את חווית ארוחת הצהרים שלי עם הילדים לתמונה שבה אני דוחפת את העגלה במעלה הר שנקרא- סיום הארוחה. כבד לי, באמת שכבד לי. בסופו של דבר הארוחה מסתיימת כשמרביתה בפח.

עכשיו רגע של כנות. מי אהב עוף כשהיה ילד? מישהו? אני אישית זוכרת את עצמי מחכה שהדודה תצא מהמטבח בכדי שאוכל לזרוק את רגל העוף מעבר למרפסת. כמה עופות נזרקו באותן שנים מהמרפסת של ביתי. החתולים חגגו, זה בטוח. שנאתי לאכול, וכל העניין הזה של אוכל בריא היה הדבר המדכדך בחיי. אז מה קורה לנו כאן אימהות? אנחנו מחזירות להם על מה שעשו לנו. אז הדור של ימנו לא זורק דרך המרפסת, הוא פשוט לא אוכל. ולמה ללכת רחוק כשאפשר לזרוק לפח הקרוב?!

אז בשביל מי אני מבשלת. כן כבר אמרתי, בשביל המצפון.
כדי שלא יתעוררו רגשי האשמה האלה שמציקים לי כל הזמן. אני נשבעת שהם יושבים לי קבוע על הוריד ומזכירים לי בכל הזדמנות “ככה את עושה?! טוב… רק שלא תגידי שלא הזהרנו, אבל ארוחת פיצה זה ממש אימא מזניחה”.
אני בטוחה, אבל לגמרי בטוחה שאם לא אבשל בכל יום אוכל טרי זה יהיה כתוב לי על המצבה. אני ממש יכולה לראות את הכיתוב. ‘בחודש ינואר 2015 העדיפה מנוחה על פני הכנת ארוחת צהרים לשלושת ילדיה”. אני רואה מסך דיגיטלי כזה שמתגלגל לי על המצבה ומריץ חיסורים וזיופים שלי לאורך שנות עבודתי כאם הבית.
בכל מקרה, המצפון כרגע הוא הישות הרעבה היחידה שיש לנו בבית. היתר פשוט סובלים בגללו.

עוד מהבלוג של גלית- כתיבה ועריכת תוכן

תצוגה מקדימה

תחזיקו חזק, טיול הקרוון על גלגלים יצא לדרך

כששואלים אותי איך זה לטייל בארץ בקרוון, הדבר הכי מתומצת שאני יכולה להשיב על זה הוא שת׳כלס זה לקחת את החיים שלך ולכווץ אותם בקטן. החלל בקטן, המטבח בקטן, הכלים שבתוכו במגוון...

תגובות

פורסם לפני 4 years
תצוגה מקדימה

שבתות וחגים – נשות רוכבי האופניים

עניין קבוצת הרכיבה הזדחל לביתנו לפני מספר שנים, מבלי שייחסתי לכך חשיבות רבה. בזמנו, לא ראיתי בדו-גלגלי מתחרה רציני למולי. אלא שמאז הוא מבלה עם בן זוגי כל שחרית של השבת....

תגובות

פורסם לפני 6 years
תצוגה מקדימה

משפחה ארוזה בקרוון בארץ

החלטנו לשנות את שגרת "הנופש בחו"ל וכל עם ישראל מלפנינו, מאחורינו ומעלינו..." בשגרת "אנחנו נשארים בארץ". העניין המפתיע בכל הסיפור, שזה היה דווקא רעיון שלי. בדיעבד רעיון...

תגובות

פורסם לפני 4 years

תגובות

טופ 20 - בלוגי אוכל

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה