הבלוג של galisil

גלי סילברמינס

הי, אני גלי סילברמינס, נשואה לדיאגו ואמא לשלוש מתבגרות מדהימות תאומות +1 בהכשרתי אני מדריכת הורים מוסמכת, בוגרת מכון אדלר. מרפאה בעיסוק, מומחית בהתפתחות הילד. בעלת קליניקה לטיפול משפחתי כוללני. בנוסף, אני מדריכת צוותי... +עוד

הי, אני גלי סילברמינס, נשואה לדיאגו ואמא לשלוש מתבגרות מדהימות תאומות +1 בהכשרתי אני מדריכת הורים מוסמכת, בוגרת מכון אדלר. מרפאה בעיסוק, מומחית בהתפתחות הילד. בעלת קליניקה לטיפול משפחתי כוללני. בנוסף, אני מדריכת צוותי חינוך ומכשירה אותם לעבודה בגנים ובבתי הספר, מרצה בארגונים ובמוסדות. ביום יום אני משתדלת להסתכל לחיים בלבן של העיניים, ולכתוב על התובנות אליהם הגעתי ממרום גילי, בעיקר בעניני הורות וזוגיות

עדכונים:

פוסטים: 7

החל מאפריל 2018

כיצד מערכת החינוך, הצליחה לגעת לי בבטן הרכה, גם שעשרים ושבע שנה עברו מאז שהשתחררתי מעולה? ואך כל זה קשור לתובנות על החיים וללחץ דם גבוה.

10/06/2018

כשהייתי ילדה, מאוד קנאתי. קנאתי, בחבריי לספסל הלימודים, שנראה שהכל בא להם בקלות, קנאתי בילדים עם המאיות, קנאתי “במקובלים”, אך בעיקר קנאתי, בילדים שההורים שלהם היו בוועד הורים. אך שהוא, הם תמיד שדרו לעולם, “ההורים שלי שומרים לי על הגב”.מכיוון שכבר לפני עשרים ושבע שנה, המערכת היתה כזאת שנדרש מהתלמיד, שישמרו לו על הגב, אחרת ילך לאיבוד קנאתי.

שלא תבינו לא נכון, הייתי תלמידה טובה, שקטה (כשהצלחתי לא לפטפט בשיעורים עקב הפרעת קשב לא מאובחנת), תמיד התאמצתי והשקעתי על מנת להגיע לתוצאות טובות. אך, בעיקר התאמצתי כי, ידעתי שעפ”י הקודים שנהוגים אצלנו בבית, המורה תמיד צודק. בדר”כ השאלה הראשונה שנשאלתי היתה “מה עשית?”, עד שלבסוף למדתי לא לשתף, ולהתמודד לבד מול דרקון מערכת החינוך.

כשגדלתי, נשבעתי לעצמי שאני אהיה הורה אחר. הורה שמעורב בכל הפעילויות של הועד, הורה מוביל, שנמצא שם תמיד בראש ובראשונה בשביל לתת לילדיו את התחושה: “אני פה, שומרת עליך”.

לשמחתי, לא נזקקתי לשמור לבנותיי על הגב, התברכתי בבנות “פלס”, תלמידות טובות, ילדות של תנועות נוער, הראשונות שמתנדבות, הראשונות שמובילות תהליכים, אהובות ע”י המורים. ככה שאת מעורבותי בבית הספר, יכולתי להקדיש נטו, מתוך תרומה ואהבה גדולה.

או לפחות ככה חשבתי.

ביתי שמסיימת כיתה ט’, עסוקה בחודשיים האחרונים, בחזרות סוף השנה, למסיבת הסיום. היא סיפרה בגאווה על האודישנים שעשתה לקטעי המשחק והשירה, ואך קיבלה את התפקיד שרצתה, ועד כמה התאמצה.

עדיין מאושרת

עדיין מאושרת

באחד מהימים ביקשה ממני ביתי, להישאר למחרת בבית, על מנת ללמוד למבחן במקצוע שנכשלה בו לאחרונה. מבחן גדול ומסכם, שיקבע את היחידות שתעשה בבגרות.

 מכיוון שזאת לא בקשה רגילה, ומכיוון שהבנתי את חומרת הלחץ, אך בעיקר, מכיוון שהילדה הזאת לא הבריזה מעולם מבית הספר, ותמיד עושה הכל לפי החוקים, לא היתה לי שום בעיה להסכים.

בתשע בבוקר אני פוגשת ילדה הסטרית, אחותה התאומה נשלחה ע”י המורה, להודיע לה, שמכיוון שלא הגיעה לחזרה, היא לא תשתתף במסיבת הסיום. (כן, הבנתם נכון, כל השכבה תעמוד על הבמה, והיא תשב בקהל).

 כל ניסיון מצד ביתי, להתקשר ולכתוב למורה על מנת להסביר את עמדתה נתקלו באוזניים ערלות, ובתקשורת לקונית בהודעת טקסט! (גם בהמשך, כשהיא מוזמנת לעוד שיחת נזיפה ומקבלת בבכי את הגזירה, אך שואלת אם יש משהו קטן שכן תוכל לעשות בטקס, המסר הועבר חד משמעית: את קיבלת החלטה ולכן את נענשת).

 כשהמורה סוף סוף התקשרה בעצמה, במקרה עמדתי ליד ביתי. במבט מתחנן היא מילמלה, “אמא מה להגיד לה?”, “את האמת” עניתי, עדיין מאמינה שזה לא יתכן, ואולי דברים נעשו מתוך כעס. הרי אין הלימה בין גודל העונש לגודל המעשה. ובכלל, המורה הזאת מקסימה בדרך כלל, אוהבת מאוד את הילדה, מבחינתי אין שום סיבה לשקר.

אז זהו שגם כאן טעיתי. המערכת מעודדת ומעדיפה שקרנים. למה? מכיוון שאם השקר מסתדר עם כסת”ח כולם מרוצים. כלומר, אם היא רק היתה מביאה אישור מחלה מזויף מהרופא, לא היתה פה שאלה, כי תקנון בית הספר קובע, שאם ילד חולה אסור לגעת בו.

הבנתם! מערכת החינוך (שהשם לא יטעה, חינוך זה לא), שאמורה קודם כל לפני הכל, לחנך לערכים, לאמת, לעודד ילדים יצירתיים, משקיענים שהולכים בתלם, מעדיפה להוקיע ילד ולא לאפשר לו להשתתף במסיבת הסיום של עצמו כי פעם אחת בשלוש שנים הוא לא הגיע לבית הספר!

כשאני מלמדת בקבוצות ההורים שלי, מהו עידוד נכון, אני תמיד שואלת את הורים אך זה שכל כך קל לך לראות את הדבר הקטן שהילד לא עשה באותו היום, ולכעוס עליו, מאשר את כל אלפי הדברים הטובים שהוא כן עשה, שנתפסים על ידך כמובן מאליו. בדר”כ התשובה שאני מקבלת מההורים, היא, אך לא חשבתי על זה….

מה אני בוחר לראות

מה אני בוחר לראות

 

לא אלאה אתכם בפרטים, איזה תשובות קיבלתי כשהתיישבתי מול המנהל והמורה. ביניהם האהוב עלי “זה לא אני, זה הבמאי”, “אני עושה לך טובה שאני מדבר איתך כי את הורה בריון!”

מה שלא עשיתי, לא הצלחתי להעביר לאלו שישבו מולי, את המסר: זאת לא מסיבת הסיום! זה הערך החינוכי. במחי יד, הצלחתם לסרס ילדה שרק הלכה בתלם, והעברתם מסר חינוכי ברור: עדיף שתשקרי. ובכלל בשביל מה להתאמץ להיות בסדר, בסוף ממלא נתייחס אליך כפי שאנחנו מתייחסים לתלמיד סורר.

יצאתי מבית הספר, ולא יכולתי להירגע מהעלבון והזלזול. בי כהורה משקיע, וגרוע מזה, בביתי שתסיים את בית הספר בתחושה שלמערכת תפקיד אחד: להוריד אותך למטה.

את הדרך הביתה אני לא זוכרת, לחץ הדם שלי טיפס לגבהים, עד שכמעט נזקקתי לאשפוז.

למחרת החלטתי להסתכל על המצב מפרספקטיבה אחרת, החלטתי לראיין חברות לגבי חוויותיהן במערכת החינוך. להפתעתי התשובה היתה אחידה: כולן נתנו לי דוגמא עד כמה המערכת הורידה אותן, עד כמה השדר הכללי היה אנחנו לא מאמינים בך, ובאופן כללי אין לך שום סיכוי, לדרך אין שום משמעות רק לתוצאה ובשבילנו את רק מספר. אם זאת, כולן ציינו, דמות אחת, משמעותית, בתוך כל האפלה, שהשכילה להסתכל מעבר, שצעדה איתן יד ביד את הדרך.

ונחשו מה? אחרי כל כך הרבה שנים אף אחת לא זכרה איזה שיר היא שרה במסיבת הסיום, או איזה בגד לבשה ואפילו לא מה היה הציון בתעודה שלה. אבל את אותה מורה ספציפית היא עדיין יכלה לתאר בערגה, יכלה לנקוט בשמה ויכלה לתאר בדיוק, אך היא גרמה לה להרגיש כשהאמינה בה. מסתבר, שמספיק אדם אחד שיצמיח אותך ויאמין בך, בשביל לתקן חוויה של מערכת שלמה שמנמיכה אותך.

ביתי למדה שיעור לחיים, ואת התיקון עשיתי לה בבית. תהייתי אם אני יכולה לעשות תיקון לעצמי ולא להתאכזב אחרי עשרים ושבע שנה שוב ממערכת החינוך. ואז נזכרתי בכל אותן דמויות ייחודיות סגולה, שהשכילו לראות אותי כשהייתי תלמידה, וללכת איתי יד ביד בסבך הקוצים. עם חלקן דרך הגב, אני בקשר עד היום.

 

 

 

 

עוד מהבלוג של galisil

תצוגה מקדימה

של מי החיים האלו לעזאזל?

שלום, שמי גלי ואני בת 45 . לפני שאתם מוחאים כפיים ואומרים במקהלה "אנחנו אוהבים אותך גלי", שזה מה שמתבקש מקבוצת תמיכה ששומעת הצהרה נועזת כזאת בפומבי, אני רוצה לשתף אתכם במה הביא אותי להצהרה כזאת. התעוררתי בוקר אחד, עם תחושה של...

תגובות

פורסם לפני 10 months
תצוגה מקדימה

האנדרדוג הוא המיינסטרים החדש! סיפורה של נטע ברזילי

"פרה", "תרנגולת", "פריק", אלו הם רק מעט מהתארים שנשמעו מאז קדם האורוויזיון שנערך פה בחודש שעבר. בחורה אנונימית, עם הרבה תעוזה, עמדה מול עם שלם והציגה את האי שלמות שלה. היא לא דוגמנית, אפילו רחוק מזה, משמיעה מוזיקה על כלי, שאף...

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה