הבלוג של גליה דור

גליה

מאמינה ש"חיים רק פעם אחת" ולכן צריך לחיות אותם במלואם, עכשיו, הרגע. כותבת על סרטים שאהבתי, מנות שטרפתי, הופעות שגרמו לי לשיר, תערוכות שהביאו אותי לדמעות, וגם על הרגעים הקטנים האלה עם הילדים, שבשבילם שווה לחיות. חיה, רוב... +עוד

מאמינה ש"חיים רק פעם אחת" ולכן צריך לחיות אותם במלואם, עכשיו, הרגע. כותבת על סרטים שאהבתי, מנות שטרפתי, הופעות שגרמו לי לשיר, תערוכות שהביאו אותי לדמעות, וגם על הרגעים הקטנים האלה עם הילדים, שבשבילם שווה לחיות. חיה, רוב הזמן, ע"פ המשפט: One life, live it now בואו לבקר אותי בבלוג שלי: www.1-life.co.il או בעמוד המלצות התרבות שלי באינסטוש: 1life_experience

עדכונים:

פוסטים: 34

החל ממרץ 2010

בפעם הראשונה שפגשתי את יהונתן הוא היה בן 19.

היו לי שלושה ילדים וחיפשתי להם בייביסיטר לשעות אחר הצהריים. טל, הבייביסיטר הקודם שלי, היה כדורסלן בנבחרת ישראל לנוער ובדיוק התגייס לצבא כספורטאי מצטיין. הוא המליץ לי על יהונתן כמחליף. קבענו להפגש בקאנטרי השכונתי. כששאלתי איך אזהה אותו, הוא ענה: “את כבר תזהי אותי”. כשהגיע, בחור צנום ושזוף עם ראסטות עד התחת, לא הייתי בטוחה שאני רוצה שזה יהיה הוא.

שאלתי: “למה אתה לא הולך לצבא?” “זה לא בשבילי”. הוא ענה. “איפה למדת בביה”ס?” “עזבתי את בית-ספר בגיל 14″ הוא סיפר לי. “טסתי עם הורי לקוסטה ריקה לחופשה והחלטתי שאני לא חוזר. נשארתי בחו”ל לבד 4 שנים. הייתי בקוסטה ריקה, מקסיקו ואינדונזיה. בעיקר גלשתי, עבדתי לפרנסתי ופגשתי אנשים מדהימים מכל העולם”.  שאלתי: “איך ההורים שלך נתנו לך?” והוא ענה: “לא היתה להם ברירה”. בררתי את זה עם אמא של יונתן שרק ההכרות איתה נסכה בי הרבה שלווה. היא אמרה לי: “ידעתי שרק אם אשחרר אותו, הוא יחזור. אבל בעיקר סמכתי עליו”. התלבטתי קצת אבל בסוף החלטתי שגם אני יכולה לסמוך עליו  והפקדתי בידיו את שלושת הילדים ההולכים בתלם שלי. כולם התפלאו איך אני נותנת לדמות כל כך לא חינוכית להיות מורה דרך לחיים של הילדים. אבל אנחנו (הא’ ואני) חשבנו שזה דווקא נכון לתת לילדים זוית ראיה קצת שונה על החיים. ואכן הזוית שבה יהונתן מסתכל על החיים שונה מכל מה שהכרתי.

גם אחרי שהפסיק לעשות בייביסיטר לילדים נשארנו בקשר קרוב. עבור הילדים הוא חבר נפש ומורה דרך. עבורנו הוא הילד המתבגר שעוד אין לנו, שמתקשר לשאול מה יש לאכול לצהריים, או לספר שהוא ממש מאוהב, או להתלבט על המשך דרכו בעולם. ובדיוק כשהיה נדמה שהוא קצת הולך לאיבוד בתוך העולם הזה, הוא התקשר אלי יום אחד ואמר לי: “כתבתי ספר”.

אני לא יודעת כמה מכם חלמו או חולמים לכתוב פעם ספר. נראה לי שכולם. אבל יהונתן באמת באמת כתב והוציא ספר לאור בגיל 23!

ולא סתם ספר. ספר זכרונות. סיפור חיים. של בחור בן 23. וכמו שתקראו בספר, יש לו סיפור. חופים טרופיים. גלישת גלים. אנשים מכל העולם. ואפילו סקס. אבל בעיני זה בעיקר מסע התבגרות. של ילד שבחר לנתק את הכבלים אולי קצת מוקדם מדי. ולא פחד מהלבד. ולא פחד מהלא נודע. טוב, אולי קצת כן אבל התגבר. והתבגר. והתמכר לתשוקה הגדולה שלו. הגלים.

ומי מכם שמורגל בכתיבה, אפילו בפייסבוק, יודע שכתיבה של ספר זה לא עניין של מה בכך. בהתחלה זה אולי נראה מדליק אבל בסוף זה שורות שורות של עבודה מאוד קשה. ויהונתן לא הסתפק בזה. הוא מוציא את הספר שלו בהוצאה עצמית ומתכונן למכור את אלף העותקים שהדפיס על חשבונו דרך הפייסבוק, חנויות הגלישה והרבה הרבה עבודת רגליים.

אני מאוד מתרגשת ואפילו קצת גאה ביהונתן. במוטיבציה, בנחישות ובעיקר ביכולת לחלום בגדול. ובעיקר בעיקר ביכולת להוציא את החלום הזה לפועל, ובאמת להגשים אותו. ואת זה כנראה יהונתן לא למד בשום בית ספר.

אז ממליצה לכם לקרוא את הפרולוג שכתב יהונתן בדרכו המיוחדת לספר, ואח”כ לרוץ לחנויות, או לפייסבוק, ולרכוש לכם חלום קטן שהתגשם.

“הגל שאינו נגמר” – יהונתן פלטשר, פרולוג

לאורך המסע שלי מסביב לעולם, כתבתי יומן באנגלית.
לפעמים, הייתי מספר לאנשים שיום יבוא והיומן יהיה לספר, סתם כדי לראות כיצד הם יגיבו. הרגשתי מוזר שאמרתי את זה, אבל אהבתי את ההרגשה המוזרה הזאת. כשהתחלתי לכתוב את הספר ושיתפתי אנשים מסוימים בדבר, חלק זילזלו, חלק עשו פרצוף מוזר.
אתמול היה הים הכי יפה שראיתי אי פעם בארץ, חלק כמו בים המלח, שקט במיוחד. לא שאני מזלזל, או חושב שאני יותר טוב ממישהו אחר, אבל מבחינתי, מי שלא היה אתמול בים, פראייר. אנחנו חיים פעם אחת, (אם מאמינים בגלגול נשמות אז יותר אבל עזבו את זה רגע) איך אפשר להיות תקוע במשרד כשכל כך יפה בים? פראייר.
פעם לא הייתי מתלהב מלהיות בים אלא אם כן הגלים נשברים בצורה יפה במיוחד, האמת שגם היום אני לא… אבל מה שאני מנסה להגיד, הוא שצריך להנות בחיים, עכשיו! לא מחר, לא אתמול, לא לחכות שהכנפיים יצמחו כדי שנעוף על החיים, לראות את עצמנו עכשיו עם הכנפיים ולרחף בכל העולם! אם לא ההווה, העכשיו, הרגע הזה, מה אנחנו? שום דבר לא קיים חוץ מההווה.
עזבו אתכם מחפירות, בואו נחזור לדבר על הספר. אני רוצה להתוודות: כשהתחלתי לכתוב את הספר לא חשבתי רחוק, חשבתי לעצמי שמי שמכיר אותי, יקרא ויהנה מהספר. לאחרונה הגעתי למסקנה שמי שיקרא את הספר, יכיר אותי יותר טוב מהוריי, וחבריי. אז אני מקווה שתהנו, ושאולי גם תכירו את עצמכם יותר טוב, או לפחות תרצו להכיר את עצמכם יותר טוב. בכל אופן תחשבו על זה.
בסך הכל אני בחור – ילד רגיל, שהלך בדרך קצת שונה. נהנה מאוד מהדרך, ולא מתחרט על שום דבר. אני לא חושב שכולם צריכים ללכת בדרך הזו (הורים נורמאלים יהרגו את הילדים שלהם אם הם לא ילכו לבית הספר, אבל מה זה נורמלי?)
דבר אחד חשוב לי להגיד, והוא שכל אחד צריך ללכת בדרך האחת והיחידה שלו.
הספר הזה מוקדש לכל האנשים בעולם שאוהבים את החיים, ומפיקים את הטוב ביותר מדרך החיים בה הם חיים.
הספר זה מוקדש להורים שלי הגר ומרטין, שתומכים בי בהכל.
הספר הזה מוקדש לילד שבתוכך.

את הספר ניתן לרכוש בדף הפייסבוק:
החל מה- 20.11 ניתן יהיה לרכוש אותו גם ברשת חנויות בילבונג.

מתוך הבלוג:

www.1-life.co.il

עוד מהבלוג של גליה דור

לפעמים חלומות מתגשמים

בגיל הילדות אתה חולם על אופניים חדשים או על ברבי כלה, או אם אתה יותר מעודכן על פלייסטיישן 3 ואייפד 2 או להיות כוכב בערוץ הילדים. אחר כך באים הנעורים והחלומות מתחלפים באייפון 4 ולעבור טסט ראשון ונשיקה ראשונה. בעידן שלנו זה...