Saloona

שייקפצו המבקרים: הסרט "סקס והעיר הגדולה 2″ הוא כיף גדול. בדיוק כמו אוננות

גלי דקל חושבת שהצליחה לפענח את סוד הצלחתה ההיסטרית של "עספור". קצר וניוטון המציאו את הז’אנר מחדש

הסדרה "נבלות" מצטיינת באסתטיקה פורצת דרך, אבל כושלת בעיצוב העלילה והדמויות. נוסטלגיה חסרת פשר

אם יש משהו שהסרט "נביא" מלמד אותנו, זה שכדי להיות חופשיים באמת, אנחנו זקוקים למסגרת שתקבל אותנו

הפתיח לביקורת הבאה התרוצץ בראשי כמעט שבוע ימים. הוא אמנם לא הספיק להתהדר בניסוח מהודק, אך עיקרו היה הפניה לאחד מפרקי הסדרה "תרגיע" של לארי דייוויד, הקומדיה המשובחת ביותר (ואולי היחידה) שעדיין רצה כיום באמריקה, ועל כן גם בארץ. באותו פרק מזמין לארי את רב השכונה לארוחת השבת, וזה מבקש להביא עימו "שורד". לארי נעתר

בעוד ב"ארץ נהדרת" מדדים בכבדות על כרעי ליטל מעתוק, ובביפ יורדים לסחר פרימיטיבי בפאנצ’ים, מתרגשת לה דווקא בערוץ 10 המושמץ, קומדיית הנונסנס המשובחת בעיר. מדובר בחגיגה של טמטום מהונדס, שכמוהו, למרות מאמצים ראויים מצד שלל נוגעים בדבר, לא נראה במחוזותינו זמן רב, המשתייך באופן פרדוקסאלי לז’אנר הריאליטי (היש סתירה פנימית גדולה מזו?), והנושא את הכותרת

"למות למען רעיונות זה בסדר", שר השנסיונר ז’ורז’ ברסנס, "אבל שיהיה מוות איטי, בבקשה". לדמויות של מד-מן בעונתה השלישית אין כל חשק למות למען רעיונות, ויותר מכך – נדמה שאין להן גם חשק לחיות למענם או אפילו למענינו הצופים. ואם כן – אז מאוד מאוד באיטיות. זוהי התחושה העיקרית העולה מצפייה בעונה, שעלילתה המנומנמת מופרעת