הבלוג של Full Stuck

fullstuck

עדכונים:

פוסטים: 15

החל מנובמבר 2017

אז בגדול, אני מחפשת עבודה. אחרי 8 שנים באותו מקום, והרבה זמן שאני כבר שחוקה, אבל החיים, הם מאלצים אותנו לבחור לפעמים. אבל עכשיו אני מחפשת, בגדול.

למה בגדול? כי בפועל, אני רואה תיאורי משרות ונרתעת. מתקפלת. כי כולם רוצים אותי רעבה, מלאת אנרגיה ומוטיוציה, עם נכונות לשעות נוספות, או לפחות לשבת בבית ולפתוח מחשב ברגע שהעיניים של הילדים נעצמות.

ואני? אני שבעה כמו אחרי ארוחה שאכלתי בה כל כך יותר מדי. מחוסרת אנרגיה כמו אצן אחרי מרתון. ורוב המוטיוציה שלי לקום לעבודה קשורה בקפה הטעים שמחכה לי בבוקר בדרך אליה. והשעות? עדיין לא הצלחתי להבין למה אחרי יום עבודה קשה ואחריו אחר צהריים מאומץ עם הילדים- אני אמורה עוד בשאר שעות הערות המסכנות שלי לפתוח מחשב במקום לעשות משהו מאוורר וכיפי לפני שאני נוחתת שדודה על הספה עם המשקפיים מעוכות עלי ואם המצב ממש קשה אז  זה קורה עוד לפני המקלחת. ובכלל- יש מצב שאני לא יכולה בכלל למצוא עבודה טובה, במקום טוב ומאתגר- שגם תאפשר לי להוציא את הילדים שלי רוב השבוע וליהנות מהזכות שיש לי בעולם  (ומהחובה) כאמא? האם אני חייייייבת לבחור?

כי עד שכן מתקשרים אלי לאיזו משרה, השעות הן תמיד 8-17 או 9-18 עם נכונות לשעות נוספות. אף אחד לא מספר על מה התוצאות שהם רוצים לראות. איזו תפוקה מצופה ממני. איזה ערך מוסף הם מחפשים שאתן. רק כמה שעות הם מעוניינים לראות את הפרצוף היפה שלי בין כותלי המשרד. ואז לקינוח כשאני נשאלת לציפיות השכר, שצמודות מאוד לשכר הנוכחי שלי- אני שומעת את הצד השני בטלפון ממהר לאמירה הלקונית- “נבדוק ונחזור אליך”. ואני עונה בנימוס וחביבות “תודה רבה שפניתם אלי” אבל בסתר לבי יודעת שאני בכלל לא רוצה לעבוד שם. שאני שבעה מהערות על כך שחסרה לי שעה וחצי ואם יש לי כוונה להשלים אותה או להוריד לי החודש מהשכר. שבעה מלחתום על יום חופש כל פעם שצריך להשלים או אם מישהו היה חולה יום אחד.

ובאופן כללי- נראה לי שהגעתי לתהליך הזה כל כך רוויה, ולא ממש מוכנה לכך שחיפוש עבודה הוא עבודה הרבה יותר קשה מהעבודה עצמה. החיזור, המשחק, העמדת הפנים שאני מתה לקבל את התפקיד כשבתכל’ס כל מה שבא לי זה איזה חופש קטן, לנשום ולעשות קצת דברים שאני אוהבת. או שבא לי עבודה שלא באמת קיימת, עם שכר משוגע, גמישות אמיתית בשעות, בוסים נחמדים ועשייה עם משמעות.  לא קשה מדי, לא תובעני מדי, לא אחראי מדי, לא להיות נחוצה מדי. ואת זה אומרת מישהי שהיא פשוט עייפה. כי אחריות ונחיצות הן לרוב משהו שרוצים בו.

וזה לא שהיום אני עובדת באיזו משרה קטנטנה . אני עובדת במשרה מלאה של 9 שעות ביום, בחברה טובה שמסתבר שגם משלמת לי לא רע, והעיקר- מאפשרת לי לשלב בית ומשפחה. למה זה כל כך חריג בנוף? ולמה אי אפשר לצפות לזה גם במקום חדש, אחר ואולי אפילו טוב יותר מבחינות אחרות?

אז ניכר שאני מחפשת תיאור תפקיד כזה בערך: דרושה עובדת שמחפשת את הבית הבא שלה, מסורה, רגישה, אכפתית, כנה, שמחפשת עבודה עם המון משמעות, עם שכר נאה, בפתח תקווה, בשעות גמישות מאוד עם אפשרות לעבודה מהבית.  לעבודה בצוות  מגוון של אנשים איכותיים וטובים.  בהצלחה עם זה.

אז כל שנותר לי הוא ללכת לישון. אולי מחר אקום רעבה. ומלאת אנרגיה.

עוד מהבלוג של Full Stuck

שלום עולם!

ברוכים הבאים לבלוג החדש שלי!...

תגובות

פורסם לפני 2 years

פוסט של תהומות

זה כנראה אחד שאעדיף שאיש לא יקרא. כי זה פוסט של תהומות. של תחושת אבדון מעצבנת שאני לא מצליחה...

תגובות

פורסם לפני 2 years

Stillstuck.. in my roots

Long time.. עבודה חדשה וזה. תענוג, אין תלונות. כשהייתי ילדה, ציירתי ציור על הקיר, ממש צמוד לכרית שלי. ציירתי בעיפרון,ספק שיראו, ספק להסתיר. הפיך. ציירתי אישה, או סוג של נימפה, שכמהה לעלות למעלה, ידיה מושטות אל על ורגליה תפוסות...

תגובות

פורסם לפני 2 years

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה