דת ומדינה- יש לך זמן לזה בכלל?

את רצה, עוסקת ביומיום ,מטפלת תמיד במה שנחוץ ומיידי . תעצרי שנייה ותחשבי: כך צריכה להראות המדינה שלנו? בצד אחד עומדים אנחנו,החילונים, ומעבר לתהום מסתכלים עלינו הדתיים. שני מחנות.

את, הי את, בואי רגע . את: … מי אני? כן בואי שנייה.. עברת כאן רגע, התחלת לקרוא… אני רוצה לדבר אתך על דת ומדינה. את: תקשיבי, אין לי זמן ואני בדרך כלל גם לא מדברת על ענייניים כאלה, יש לי עיסוקים אחרים בראש! מה אכפת לך, בואי, , קפה עליי! את: בסדר, בואי נשב כאן כמה דקות.

רציתי לשאול אותך, מה את חושבת, איך הדת והמדינה בישראל מסתדרות? אני לא יודעת מה את רוצה ממני, אני לא דתיה , אני חילונית לגמרי ובאמת זה לא מעניין אותי. לפי המשפט שלך, נראה שיש שתי אפשרויות, או שאת דתייה או שאת חילונית נכון? כן, נכון , או שאת דתייה, או שאת חילונית ובכלל עם כל הדתיים האלה , אם הם היו עוסקים בדברים חשובים יותר, אולי היה לנו טוב יותר לחיות פה.

מעניין אותי, בנושא הדת, יש סיבה למה את ממש לא בעניין בכלל?  הרי אם תסתכלי על סבא וסבתא שלך, לא הייתה להם כזאת אמירה של: אני חילונית או חילוני ותעזבי אותי מהדתיים, ( אלה אם כן הם קיבוצניקים…) נכון?   לא, ברור שלא. הנה אנחנו כל שישי קבוע, קידוש אצל סבתא .לפני כמה שבועות , הייתה במשפחה שלנו שבת חתן אצל בן דוד שלי, וסבא שלי ובן דוד שלי עלו שם לתורה והיה מאד יפה, ואנחנו בינתיים הכנו כיבוד והכל היה מאד מושקע.  בבית הכנסת היו ממש נחמדים ,נתנו לנו לשבת ביחד לשולחן אחרי התפילה.  בכלל בנושא הזה, אני עושה מה שמתאים לי ושלא יתערבו לי.

חרדים וחילונים

עלתה לך פעם  תחושה של התנגדות לדתיים?   מה זאת אומרת ,ברור, אני מתעצבנת בכל פעם שאני רואה אותם. למה את מתרגזת?  בגלל שהם לוקחים לנו את הכסף לוקחים את המדינה ,לא רוצים לעבוד ומפילים עלינו את הפרנסה שלהם. .      הם לא רוצים לעבוד בגלל שהם דתיים, בגלל שהם חרדים? איך זה קורה?    כי המדינה נותנת להם מה שהם דורשים, יש להם הרבה כוח. הם יושבים בוועדת הכספים, משרד הבריאות,  הם מאד, חזקים.  אני רואה שהם סוחטים כל פעם עוד ועוד כספים בשביל עצמם. אנחנו עובדים בשבילם. הם לא משרתים בצבא, אנחנו משרתים. אנחנו מסתכנים.  לא מזמן היה  יום זיכרון  , רואים שזה לא נוגע להם, לא הבעיה שלהם! 

 

חשבת פעם שאנחנו , כ-60 אחוז   אנשים שמגדירים עצמם כחילוניים, נאלצים להיכנע לתכתיבים של 10-15 אחוז של אנשים המגדירים את עצמם כדתיים, או חרדיים. למה זה קרה?    תכלס: איך הגענו למצב כזה? האם זאת הייתה הכוונה עם הקמת המדינה היהודית?     האמת, לא חשבתי על זה ככה . אולי בגלל שהם דתיים הם מצליחים להיות מאוחדים . אולי האמונה והאחדות זה הכוח שלהם .כולם עושים מה שהרב אומר, מה שהמנהיגים שלהם אומרים .ואנחנו, החילוניים, יש לנו הרבה מפלגות וכל אחד מושך לכיוון אחר. והם, הם  יודעים מה הם רוצים.

ואם אגיד לך שעכשיו דיברנו על שני צדדים של מטבע, ומה שאת תיארת עכשיו  רק קצוות, שחור ולבן. למעשה אנחנו מתעלמים מכל האפשרויות האחרות . אני רוצה  לשאול שאלה: איך הגענו למצב שאת צריכה להחליט או את דתייה או אדם מודרני. ומחליטים בשבילך ! בספרי הלימוד של בתי הספר מציגים משפחות חילוניות ומשפחות דתיות בדרכים אחרות. משפחה דתית מוצגת כערכית יותר. יש אוטובוסים ,במדינת ישראל, שבו את תישבי בנפרד מבעלך!   ש עמותות העוסקות  בבריאות נשים, בנושאים שיכולים לעניין אותך, שבהם הנשים לא  יכולות להרצות בפני הקהל. ואני אפילו לא מדברת על זה שכשאת הולכת לבית הכנסת את תישבי בנפרד מהגברים, ברור לך לחלוטין  ואפילו לא חשבת , שזו לא האפשרות היחידה.  האמת- לא נכנסתי כל כך לעומק. יש לי הרבה דברים לחשוב עליהם: בעלי, הילדים ,העבודה והמשפחה .בכלל המצב בארץ הוא כזה שאנחנו לא יכולים להתלבט בחיבוטי הנפש  האלה, יש לנו מדינה שצריך לשמור עליה, בעיות ביטחון, כלכלה שצריך לפתח, פערים חברתיים, אנשים יורדים לחו"ל. הדתיים מצדי שיישארו בדת שלהם! אני לא דתייה .וגם לא צריכה אותם, מה לי ולדת בכלל. האמת , שכאמרת את זה אני מרגישה שאני בכלל לא רוצה לשמוע מהדת .אני מרגישה שהם משתלטים לי. כשאני חושבת על הדת אני חושבת על קיצוניות , על הדתיים האלה. על הכובעים השחורים האלה, על המאסות זה נראה מלמעלה כמו נמלים, זה ממש מפחיד.

אני מסכימה שביומיום הדבר האחרון שמעניין אותנו זה יחסי דת ומדינה. מה שמעניין אותנו ביום יום זה ה י ש ר ד ו ת. זה מה שמוכרים לנו כל כך הרבה שנים. אנחנו מטפלים בכל הנושאים הדרושים לנו כדיי לשרוד ושוכחים לגמרי שיש כאן מדינה לנהל, חיים לחיות כאן. נושא הדת והמדינה נדחה כל הזמן. מתי זה עולה לתודעה? כשיש נושא של גיור,  של השבתת רכבת, נשים עגונות, כשרות וכדומה. לדוגמה, כשאנחנו קוראים בעיתון על חרדים המשתלטים על עיר או על שכונה.   אנחנו חושבים " מה זה הדבר הזה פתאום, מאיפה זה צץ?" כתוצאה מכך אנחנו ,החילוניים, מתרגזים יותר כי זה חלק מהתרבות שלנו: לימדו אותנו, העבירו לנו מסרים  שיש כאן דיכוטומיה- שתי קצוות: או שאת דתייה או שאת חילונית. אם את חילונית את נוסעת בשבת, מדליקה טלויזיה, לא מעניין אותך מצוות , עושה מה שמתאים לך. אין לך נגיעה בעיקרון לדת .אולי רק מדליקה נרות שבת, צמה ביום כיפור. בר מצווה לבן את תטילי על הבעל, וחתונה תשתדלי לעבור כמה שיותר מהר את הטקס. בזה מבחינתך מסתכם כל נושא הדת. את משאירה את הדת לדתיים. כן ברור, הדת היא לדתיים. זה לא ממש מעניין אותי. 

אז מה זה כאילו תחביב שלהם? זה לא "תחביב" שלהם, זה לא  עיסוק שלהם. בכלל יש את ההלכה, הם מאד מקפידים  ואני בסה"כ רוצה לכבד . בכל מקרה שיעזבו אותי בשקט, שלא יהיה קשור אליי. את יודעת שאת ובן גוריון באותו צד.                                                                         נו, מה עכשיו בן גוריון.. גם בן גוריון רצה בזמנו להשאיר את הדת לדתיים. וזה מה שיצא. כאדם אשר הקים את המדינה היה חשוב לו  לקבל את תמיכתם של הדתיים בפעולות ובמהלכים שלו. כדיי להשיג את הסכמת הפלגים הדתיים התקבל מכתב "הסטטוס קוו" המפורסם. מכתב זה אפשר החלטה של הפלגים הדתיים האורתודוקסים על הצביון הדתי במרחב הציבורי..  בן גוריון לא חשב שהדת היא עניין שצריך לפתח ( אגב, הוא לא התחתן בארץ, אלה בניו יורק).  מאותו רגע ,  אנחנו נמצאים במאבק מתמיד  – התרבות החילונית – אני מעדיפה לקרוא לה "ליברלית" כנגד  תרבות של יהדות מחמירה ופונדמנטליסטית ההולכת  ומקצינה עם השנים.

איפה הבעיה? כמו שנאמר- "צריך שניים לטנגו". היהדות החילונית למדה להתנתק מהדת, כאשר בעצם היא חיה בבועה. בחו"ל , מחוץ לבועה הישראלית,  הדת לא חייבת להיות נוקשה . היא לא מחייבת התנגשות עם הערכים הליברליים שלנו. בעולם הגדול היהדות האורתודוקסית היא רק אפשרות אחת מתוך אפשרויות רבות. יש יהודים חרדים, , אורתודוקסיים, רפורמים ,קונסרבטיבים, וגם יהדות מתחדשת. ומכל זרם יש  מיליונים !  הדת – כפי ,שאנחנו תארנו אותנו ,לא בלעדית לדתיים. היא שייכת לכולנו. את לא צריכה לוותר על העקרונות הליברליים שלך כדי להכיר וללמוד ולהיות מעורבת. את רק צריכה להחליט להיות מעורבת. לא להשאיר את הדת לדתיים. להבין שהמציאות מגוונת ועשירה.  יש מקום לכולם. לדתיים האורתודוקסים  אין  חזקה על הדת.  זו בחירה שלהם ללכת בדרך זו.  הציבור הליברלי, ואת בתוכו, צריכים להבין  שאת יכולה להיות אדם מודרני וגם לבחור את הזרם ביהדות המתאים להשקפותייך. ללא כפייה.

בר מצווה- תומר לירמן

את מנסה להחזיר אותי בתשובה?  נראה שבנקודה הזאת בשיחה  ברור לך שלא!   מה למעשה קורה כאן? כיוון שאנו רואים זאת כחלוקה למחנות , נדרש מכל אחד מאתנו לתפוס צד.  הצד של הציבור הליברלי רואה את עצמו מחוץ להחלטות בנושאים הדתיים. והציבור הזה יישן. מתי הוא מתעורר? כשיש צעקות!  כשפוגעים בחופש שלנו בשם הדת.

דיברת פה על החתונה של בן גוריון ,נזכרתי שבשנה האחרונה שני זוגות חברים התחתנו בחו"ל. החליטו שהם מעדיפים לא לעבור דרך הרבנות. האמת, זו זכותם. בשביל מה הם צריכים לעבור את כל התהליך הזה.                                                                                                      הנה, זו דוגמה מצוינת למצב: אני משערת ששני הזוגות האלה הם אנשים טובים, לומדים , או עובדים, שרתו בצבא ובכלל אנשים צעירים כאלה  הם העתיד שלנו. אנשים אלה לא מצאו את הטקס הדתי של הרבנות  בישראל רלוונטי עבורם. הם מצאו דרך עוקפת. החליטו להתחתן בחו"ל. ממש כמו להחליט  שהחינוך הממלכתי לא רלוונטי, הרפואה בקופת החולים לא רלוונטית, ובכלל – במקום להתעמת ולשנות החליטו לעקוף. הפחד שלי הוא שהמדינה, כפי שהיא מתנהלת היום , תגיע למצב של מדינה תיאוקרטית- המשמעות  היא מדינת הלכה . במצב כזה ישראל תהיה לא רלוונטית עבור הציבור הליברלי. חד וחלק!

זה נשמע מפחיד. את לא מגזימה כאן?  אני מקווה מאד שהגזמתי. בכל זאת, ההיסטוריה היהודית עמוסה במלחמות אחים, התנגשויות בין זרמים שונים וחורבן. אנחנו יודעים היטב להתאחד מול אויב משותף .עם זאת, שוכחים שחייבים למצוא דרך טובה לחיות פה . להיות מעורבים. להבין שהמורשת , הדת, העושר התרבותי והמסורת היא שלנו ,הציבור הליברלי.  חשוב גם לעשות מעשה: לתמוך בזרמים הדתיים הליברליים שקיימים בישראל. ברפורמים וקונסרבטיבים שנלחמים כאן  על קיום יהדות שיוונית. יהדות  שמאפשרת לך, כאדם ליברלי  וכאשה, להכיר את הצד היפה והפתוח של הדת. להשתתף בתפילה יחד עם בעלך והילדים, להיות חלק מקהילה .להוביל כשליחת ציבור  לקרוא בתורה, להיות רבה ,אם תחליטי.

     נכון להיום, הזרמים הליברליים  ונבחרי ציבור, הם החזית הלוחמת כנגד כפייה דתית ובעד יהדות פלורליסטית .  הם אלה  שמובילים את שחרור הדת מהדתיים.  זה לא מספיק. הציבור הליברלי חייב להיות מעורב. הנושא  צריך לעלות על סדר היום הציבורי.   בבתי הספר צריכים לאפשר ללמוד על הזרמים השונים ביהדות. בנים  צריכים לדעת שגם אימותיהם יכולות להיות שותפות לטקס בר המצווה שלהם , אם יבחרו בכך. ובנות צעירות צריכות לדעת שיש להן זכות לעלות לתורה בבת המצווה שלהן ולהיספר למניין. בחתונות צריכים לאפשר טקסים שיווניים . ועוד יש נושאים רבים לטפל בהם כגון – גיור, תחבורה ציבורית בשבת, גירושין, כשרות ועוד ועוד..

אולי במקום כל המלחמה הזאת, פשוט לבטל את הרבנות?  אני לא חושבת שזו הדרך.  בעיני , הרבנות הראשית צריכה להכיל את  כל הזרמים ביהדות: חרדים, כיפה סרוגה, קונסרבטיבים,   רפורמים, יהדות מתחדשת וגם פשוט חילונים. כל זרם צריך לקבל לגיטימציה.  ישראל  צריכה לשקף את הזרמים היהודיים בעולם.   אז, נוכל להיות אור לגויים,   כדברי מיודעינו, בן גוריון. מקום של צמיחה והתפתחות. מדינה שאני רוצה לחיות בה.

 יש כאן לא מעט נושאים לחשוב עליהם.                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                            אשמח להמשיך ולשוחח . תרשמי את הדוא"ל שלי Ariana1.ds@gmail.com