הבלוג של עידית דרור

סיפורי הדרור

היי אני עידית חזרתי עכשיו ממסע משנה חיים (מקווה ) חברותי למסע אמרו לי את רוצה שישמעו את סיפורייך ספרי אותם פה . אז הנה אני ירושלמית בנשמה מחפשת את עצמה בונה מחדש אחרי 42 שנה פותחת את עצמי לעולם

עדכונים:

פוסטים: 109

החל מיולי 2014

הנושא של המרחב הציבורי מטריד אותי יותר ויותר. מה מותר ומה אסור לפרט במרחב הציבורי , ויותר מזה, מה מותר ומה אסור לציבור במחרב הזה.

23/08/2016

image 

“אני לא מבינה אדוני השוטר, משהו לא בסדר? במה בדיוק אתה מאשים אותי?” 

“את באמת לא מבינה? תראי איך את לבושה !!! את לא מבינה שאת פוגעת ברגשות שלנו, זה מאוד לא מכבד”

“אבל מה היא אמורה לעשות עכשיו? זה מה שהיא תמיד לובשת !!!!”

“לא אכפת לי, שלא תתהלך פה ככה , אנחנו לא חייבים לראות את זה, פה זה המקום שלנו, שתכבד בבקשה את המנהגים שלנו”. 

חיבקתי אותה שיצאנו מהמשרד, היא בכתה, היא הרגישה נבוכה, מושפלת ובעיקר לא שייכת.

“אני לא מבינה, מה עשיתי שכל כך נורא, מאז שהגענו אני עושה הכל בשביל להשתלב”

שתקתי איך אסביר לה, איך אסביר לה כמה נלחמנו על החוקים שלנו על התרבות שלנו על האמונה. וכמה אמונתה שכל כך שונה משלנו לפעמים צורמת לאנשים. ואיך כך זה כל כך מזדקק בלבושה .

 

מאז ששמעתי, על החוק או הוראה או מה שזה לא יהיה בצרפת לגבי קוד הלבוש לים אני חשה אי נוחות.  בדרך כלל כאשר יש דיון לגבי קוד לבוש  תמצאו אותי בצד החשוף, הצבעוני או אפילו הפרובוקטיבי. מבחינתי אם מישהי רוצה ללכת עם חזיית זהב וחצאית קצרצרה. זה עניינה, ועניינה בלבד ואין לאף אחד זכות להעיר להטריד או להפריע. אם מישהו החליט לצאת מהבית בבגדי אישה על עקבים בגובה עשרים סנטימטר , אולי לא אבין איך הוא הולך יותר משלושה צעדים, אבל שוב זה לא ענייני ולכן לא אתערב.  ואם אומרים לי את לא צנועה, והלבוש הזה לא מכבד אעמוד אטען שהצניעות והכבוד שלי לא נובעים מפיסות הבד שאני לובשת, אלא מערכים עמוקים ומורכבים יותר. דווקא בגלל זה כל כך מפריע לי החוק הזה.

הפעם הראשונה שנתקלתי ב”בוקרני” היה בקפריסין הטורקית ישבתי על החוף מנסה לכתוב סיפור (הייתי בסדנת כתיבה חלומית), ואני מודה הוא נראה לי מוזר, מסורבל ואפילו מגוחך ובייחוד מאוד מאוד לא נח. אבל לא אני לבשתי אותו, וגם אף אחד לא עמד בלובי של המלון או על חוף הים  ביקש ממני ללבוש אותו. אז קטלגתי אותם כחוויה אנתרופולוגית ובכך סיימתי את הנושא. אבל הנושא של המרחב הציבורי מטריד אותי יותר ויותר. מה מותר ומה אסור לפרט במרחב הציבורי , ויותר מזה, מה מותר ומה אסור לציבור במחרב הזה.

אני מתלבשת איך שבא לי, אין לי סגנון אחיד, אבל אני מניחה שכמו כל סגנון לבוש גם זו אמירה. לרוב, אצל בני האדם הבגדים באים לסמן לאחרים משהו על עצמנו, על  תפיסת עולם או אמונה. על מעמד כלכלי או מוצא, לפעמים הוא בא להבליט ולפעמים להצניע ולפעמים פשוט להתריס .  מה אנחנו אמורים לעשות מול זה? מה אנחנו אמורים לעשות כאשר אנחנו חשים אי נוחות במרחב שמשתנה מול עניינו? האם עלינו לקבל בשקט את השינוי, גם אם הוא אולי מרמז על שינוי לרעה? אז אני חושבת שכן, בהחלט עם כל הקושי על כל החשש, אנחנו שופכים את הילד עם התינוק .

אירופה עומדת בפני אחד האתגרים הגדולים ביותר שלה מאז מלחמת העולם השנייה. מיליוני מהגרים הבורחים מגורלם מגיעים ליבשת החופש והאפשריות הבלתי מוגבלות. הם מביאים איתם מלבד הכאב והקשיים, את אורך החיים הקודם שלהם. וזה בהחלט לא פשוט וקל .

אירופה הליברלית, הפתוחה השוויונית , זו שבמהפכות מלחמות אחים ומאבקים עצומים גיבשה לעצמה את הזהות שלה. מרגישה כמה זה מסובך לשמור על כל זה מול תרבות שונה וזרה הנעמדת מולה.  האמונה שכל אדם חופשי להיות מי שהוא, לנהוג על פי צו מצפונו, אינה דבר פשוט בייחוד כאשר עומד מולך מי שצו מצפונו אומר לו , לא להיות חופשי  (אולי) . אבל וזה אבל גדול המאבק לא יוכל להיות על גבן של נשים, על זכותן להתלבש כפי שהן רוצות בין אם זה בלבוש מינימלי או מכף רגל מעש ראש. הדרה היא הדרה היא הדרה אני מבינה שהחילוניות האחווה (האחדות?)  השוויון  והחופש הם הבסיס לצרפת המודרנית (זה הרי חקוק על הדגל שלה) אבל השמירה על זה לא יכולה להיות על חשבון שלילת זכויות של אף אחד גם לא של אלו שייתכן ואינם חושבים כך

נ. ב. צירפתי את בגד הים שלי שמאוד נעים ונח לי איתו ואותו קניתי באותה סדנא בקפריסין הטורקית המוסלמית .

 הסרטון שלי ביוטיוב

אתן גם מוזמנות להמשיך ולעקוב אחרי גם פה (פשוט תלחצו על הכפתור הסגול בראש הפוסט) או בערוץ היוטיוב שלי . תקראו תגיבו תשתפו תהנו .

עוד מהבלוג של עידית דרור

תצוגה מקדימה

שמרתי על כבודי "כבוד הרב"

בעקבות דבריו של הרב יוסי מזרחי שמטיף מוסר לנשים חילוניות שכביכול לא שמרו על כבודן (למרות רצונם של נאצים ) לאור המוות הקרב . פוסט שכתבתי בנשימה אחת , כמעט ללא...

תגובות

פורסם לפני 4 years
תצוגה מקדימה

טרנסג'וניירית

  שלושה ימים אחרי יום הולדתו הרביעי נעמד נירי שלנו במטבח ביתנו ואמר. ״אני יהלי,אני  בת!!״.  ואני רוצה את השמלה הוורודה של דפי״.  אני ובעלי עמדנו שם מביטים האחת בשני ולא יודעים איך להגיב. היה משהו כל כך נחרץ כל כך החלטי במה...

תצוגה מקדימה

אוי ניר, ניר, ניר

אוי ניר ניר ניר, ולחשוב שנתתי לך את קולי, שבטחתי בך, שלא תיכנע. חבל, חבל שזה ככה. כי עכשיו חייבים לצאת למאבק . אני אוהב את העבודה שלי . את הדוכן הקטן שמתקלף בפינות, את המדפים,...

תגובות

פורסם לפני 4 years

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה