הבלוג של עידית דרור

סיפורי הדרור

היי אני עידית חזרתי עכשיו ממסע משנה חיים (מקווה ) חברותי למסע אמרו לי את רוצה שישמעו את סיפורייך ספרי אותם פה . אז הנה אני ירושלמית בנשמה מחפשת את עצמה בונה מחדש אחרי 42 שנה פותחת את עצמי לעולם

עדכונים:

פוסטים: 109

החל מיולי 2014

זו הייתה שנה מתישה , כל מה שיכול היה להשתבש השתבש , וכל דבר שנגעתי בו נהרס התקלקל נעלם. פשוט סיוט . לכן לשבת כאן ממושב  34E   בטיסת בריטיש איירוייס היה פשוט תענוג צרוף  . קולו של הקברניט ממיס לי את הברכיים כאשר הוא מסביר לי מתי אגיע למחוז חפצי .כאילו דיבר רק אלי . הדיילת שפונה אלי בנימוס מושלם ושואלת אותי האם ארצה עוד תה  גורמת לי לרחף מעל העננים ואני מתעוררת רק כאשר מרגישה את הגלגלים נוגעים בקרקע . מסתכלת מחלון המטוס ורואה את הגשם מטפטף על החלון וחושבת אלא הולכים להיות שמונה ימים מדהימים של תאטרון ופאבים של מוזיאונים ושיטוט ברחובות לונדון בקיצור אושר מושלם. הולכת לאיטי בשדה התעופה אוספת את המזוודה אוכלת עוד סנדוויץ’ וחושבת שפעם ראשונה מזה הרבה זמן אני לא ממהרת לשום מקום לא מחויבת לאף אחד מלבדי .

נעמדת מול היציאה מנמל התעופה מתלבטת לרגע האם לקחת מונית ולהגיע במהירות למלון לאמבטיה חמה , או לקחת את הרכבת , ומיד מחליטה רכבת , ברור שרכבת שם החיים האמתיים מתרחשים . אני ניגשת לתחנת הרכבת וקונה כרטיס מנסה לזהות את התחנה שבה אלי לרדת במפה הקטנה ושומעת מאחורי קול שאומר “רציף 4 ותרדי אחרי שתי תחנות” אני מרימה את הראש להסתכל ….  , לא אין סיכוי מה פתאום . אני נותנת מבט אחרון בגבר הגבוהה בעל השיער השחור והמעיל הארוך ומתרחק ממני .  אבל הוא דמות דמיונית ף אומנם בלש דגול אבל דמיוני. אני פונה לעבר רציף 4 (איך לעזאזל הוא ידע) שלושה ילדים ג’ינג’יים עם גלימות עוברים בצחקוק לפני אוחזים בכלוב קטן ובתוכו חולדה . “מה לעזאזל … אני כנראה עדיין רומה מהנסיעה” . “אם לא תזדרזי , תפספסי את ההרפתקה, פה הרכבות יוצאות בזמן” נראה לי שהרמקול קורא לי  אני חייבת ללכת לנוח וכבר מתחרטת שלא לקחתי מונית  ומתיישבת על הספסל . אני כבר כמעט נרדמת כאשר בזווית העין אני בטוחה שאני רואה … לא אין סיכוי אני הוזה אני כנראה הוזה  לא ייתכן שמסתובב פה דב צעצוע עם מזוודה וכולם מתעלמים .  אני רואה אותו עולה לרכבת שלי שבדיוק הגיעה לתחנה אחריו עולה הגבר במעיל הארוך ואחרי כמה רגעים עולים גם שלשיית הילדים הג’ינג’יים.  אני נעמדת לוקחת את המזוודה ועולה אל הרכבת ההרפתקה מתחילה אני אומרת לעצמי ומחייכת .

images (4)

עוד מהבלוג של עידית דרור

תצוגה מקדימה

שמרתי על כבודי "כבוד הרב"

בעקבות דבריו של הרב יוסי מזרחי שמטיף מוסר לנשים חילוניות שכביכול לא שמרו על כבודן (למרות רצונם של נאצים ) לאור המוות הקרב . פוסט שכתבתי בנשימה אחת , כמעט ללא...

תגובות

פורסם לפני 3 years
תצוגה מקדימה

טרנסג'וניירית

  שלושה ימים אחרי יום הולדתו הרביעי נעמד נירי שלנו במטבח ביתנו ואמר. ״אני יהלי,אני  בת!!״.  ואני רוצה את השמלה הוורודה של דפי״.  אני ובעלי עמדנו שם מביטים האחת בשני ולא יודעים איך להגיב. היה משהו כל כך נחרץ כל כך החלטי במה...

תצוגה מקדימה

אוי ניר, ניר, ניר

אוי ניר ניר ניר, ולחשוב שנתתי לך את קולי, שבטחתי בך, שלא תיכנע. חבל, חבל שזה ככה. כי עכשיו חייבים לצאת למאבק . אני אוהב את העבודה שלי . את הדוכן הקטן שמתקלף בפינות, את המדפים,...

תגובות

פורסם לפני 3 years

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה