הבלוג של עידית דרור

סיפורי הדרור

היי אני עידית חזרתי עכשיו ממסע משנה חיים (מקווה ) חברותי למסע אמרו לי את רוצה שישמעו את סיפורייך ספרי אותם פה . אז הנה אני ירושלמית בנשמה מחפשת את עצמה בונה מחדש אחרי 42 שנה פותחת את עצמי לעולם

עדכונים:

פוסטים: 100

עוקבים: 6

החל מיולי 2014

04/08/2014

  מכוחותיו של הבלוג – את סבא לולי פגשתי מול הים בקפריסין   את סבא אפו כבר פגשתי אחרי התגובות שלכן פה  . היו לי שני סבים בחיי (כמו לרובנו) האחד היה  מחשבה רעיון כי לא זכיתי להכיר אותו  השני היה צל של זיכרון טעם ילדות כי נפרדתי ממנו בגיל 6     כל אחד נתן לי מתנה בעזרתה בניתי את חיי .

ההכרות שלי מעל הדפי הכתיבה הן ההבנה שלי איך הם נתפסו בעולמי .  לאחר ששחררתי אותם לעולם   העולם מתחיל להחזיר לי את תמונת המראה דרך עיניהם של אחרים שהכירו אותם . עולמי רק נפתח ומתאשר מכך . אשרי

סבא אפו שלי

זיכרון ראשון , ספסל ירוק ,נדנדה ,החיוך שלך. היה לנו כייף אני זוכרת , בטוח שאני זוכרת , אני מרגישה את הזיכרון בלב, את זוכרת את היום את חום השמש על זרועותיי . אני זוכרת כל כך הרבה יותר מאשר בתמונה הדהויה שבאלבום .

זיכרון שני ,אני על הספה החומה בסלון מסתכלת בכובד ראש בספר קטן סגול , ואתה לידי מחייך רגוע . סבא אפו שלי . אני מדפדפת בספר הישן ומסבירה לך את הכתוב,. לא אכפת לנו שאני  בת 4 ולא קוראת לא אכפת לנו שהכתוב הוא בהונגרית אנחנו שקועים בעולם הפרטי שלנו . עולם שבו אני הגדולה, שבו אני המורה שלך מלמדת אותך את הכתוב בספר. ואתה בשקט שלך נותן לי את המקום להיות מה שאני רוצה להיות. הסבאל’ה המושלם .

זיכרון שלישי ……. זהו שאין , נגמרו הזיכרונות , עזבת אותי ומה שנשאר אלו הזיכרונות , קטנים כמעט שקופים כמו פרפרים לרגע שם לרגע נעלמים ואם כבר תפסת אותם בשנייה הם עלולים להפוך לאבקה אפורה. נעלמת לי ככה פתאום לפני שהזיכרון הפך מוחשי, נשארתי מבלי לדעת מה חסר . רק שנים אחר כך התחלתי לחפש אותך . חיפשתי בתמונות , באלבומים . חיפשתי  אצל אמא , ביקשתי לחצתי מבלי לדעת כמה אתה חסר לה , כמה היא מרגישה לבד . הייתי חייבת להחיות את הזיכרונות . גם אם הם היו מהולים בעצב של אמא . כשהייתי קטנה לא הבנתי איך זיכרון יכול להיות חמוץ מתוק . היום אני מנסה לזקק אותו להיצמד לתחושות של הילדה להתמלא מהן .

כל ילדה צריכה סבאל’ה , הסבא מהפרסומת לסוכריות , חם מתוק נינוח . אתה היית ההבטחה לכל אלו , אך נעלמת לפני שיכולתי להתמלא ממך להיות איתך להכיר אותך. לא ידעתי שאתה חסר לי עד שהתבגרתי והבנתי שאני מביטה שוב ושוב בתמונות הבודדות שלנו ביחד כדי להתחבר עליך . ניסיתי לשאול את אמא עליך, היא אהבה לדבר עליך אך זה לעולם לא היה מספיק , אולי מכיוון שהיו אלה הזיכרונות שלה אולי כי עמוק בליבי קינאתי בה על כך שהיית חלק מחייה . ואולי כי לא התאפשר לי להיפרד ממך כי יום אחד פשוט נעלמת . אני יודעת שהורי ניסו להגן עלי מפני הפרידה ומפני המציאות הרעה . אני יודעת כי אמא לא ידעה כיצד לתת לי את מה שאני זקוקה לו כאשר היא הייתה כל כך זקוקה בעצמה .

אני מקווה שהיום אני לאט לאט יכולה להרפות ולדעת כי אתה לא נשארת בחיי זמן רב, אבל נטעת זרע קטן. לקחו שנים רבות עד שנבט . אני חושבת שהא נבט והחל לגדול כאשר נולד מעיין אחייני המתוק . תמיד יכולתי לתת מעצמי לילדים אך רק כאשר הוא נולד הצלחתי להרגיש את האהבה בבטן . ראיתי כיצד האהבה ממלאת את מעיין ואותי ולאחר מכן את יער . ראיתי כמובן את האהבה של יער ומעיין לסבא וסבתא וכאשר התקרבה שעת הפרידה חשבתי עליך ועלי , איך אוכל להשאיר הורי חיים בזיכרון של הקטנטנים מבלי להשאיר גם את עקבות כאב האובדן האם זה אפשרי . איך שומרים את הנבט בחיים .

  פרפרים , אם כבר הצלחת לתפוס אחד הצבעים שלו הופכים לאבקה אפורה בידיים שלך . נעלמת לי ככה פתאום . הגעגוע אליך הגיע עם השנים כאשר הסתכלתי שוב ושוב בתמונות הבודדות שלנו ביחד

עוד מהבלוג של עידית דרור

תצוגה מקדימה

שמרתי על כבודי "כבוד הרב"

בעקבות דבריו של הרב יוסי מזרחי שמטיף מוסר לנשים חילוניות שכביכול לא שמרו על כבודן (למרות רצונם של נאצים ) לאור המוות הקרב . פוסט שכתבתי בנשימה אחת , כמעט ללא...

תגובות

פורסם לפני 2 years
תצוגה מקדימה

טרנסג'וניירית

  שלושה ימים אחרי יום הולדתו הרביעי נעמד נירי שלנו במטבח ביתנו ואמר. ״אני יהלי,אני  בת!!״.  ואני רוצה את השמלה הוורודה של דפי״.  אני ובעלי עמדנו שם מביטים האחת בשני ולא יודעים איך להגיב. היה משהו כל כך נחרץ כל כך החלטי במה...

תצוגה מקדימה

אוי ניר, ניר, ניר

אוי ניר ניר ניר, ולחשוב שנתתי לך את קולי, שבטחתי בך, שלא תיכנע. חבל, חבל שזה ככה. כי עכשיו חייבים לצאת למאבק . אני אוהב את העבודה שלי . את הדוכן הקטן שמתקלף בפינות, את המדפים,...

תגובות

פורסם לפני 2 years

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה