הבלוג של עידית דרור

סיפורי הדרור

היי אני עידית חזרתי עכשיו ממסע משנה חיים (מקווה ) חברותי למסע אמרו לי את רוצה שישמעו את סיפורייך ספרי אותם פה . אז הנה אני ירושלמית בנשמה מחפשת את עצמה בונה מחדש אחרי 42 שנה פותחת את עצמי לעולם

עדכונים:

פוסטים: 109

החל מיולי 2014

image

אימי יקירתי, אהובתי הגעגועים הם לפעמים תחושת הכהות כמו ענן ההולך אחרי לכל מקום, לפעמים הם מתחזקים לכדי כאב פיזי, מעיין התכווצות כזו של איבר זה או אחר. אבל לפעמים רק לפעמים הם מתהפכים בתוך עצמם מתכרבלים מתחבקים והופכים לארוחה במסעדה

כבר חודשים רבים, בכל פעם שמזדמן לי לעבור בנחלת שבעה עיניי נמשכות על המסעדה הדגל. ולבי נצבט שלא הספקתי לשבת עם אמי במסעדה עם הדגל ההונגרי ולהתענג על  קרם ערמונים. ורק על מנת שתבינו, אמי פעם כמעט סתרה פעם לפקיד מכס הונגרי אשר לא אפשר לה להעלות את קרם הערמונים שקנתה על המטוס חזרה ארצה, ואכן זהו מעדן ששווה לריב עליו, בייחוד זה של יגאל מ“רגע מתוק” בנחלת שבעה .

ההחלטה התגבשה בי כבר לפני כמה זמן ורק חיכיתי לרגע הנכון, והנה הוא בא, יום המשפחה.  אני אלך לאכול ארוחת צהריים במסעדה הונגרית עם אמא שלי, נשב ביחד אני האמתית והיא הרוחנית ונתענג על אוכל טוב. נכנסתי למסעדה של יגאל שהציץ מחלון המטבח והציע לי לשבת היכן שאני רוצה. וחזר להכין את המרק.  התיישבתי והסתכלתי כאשר חיוך מתחיל לדחוף עצמו החוצה (משימה לא פשוטה בימים אלו). מסביב חפצים קטנים, מפות רקומות והכל כל כך הונגרי כל כך “אמא” .  בפינת החנות ספרים בהונגרית, על השולחנות בקבוקים עם טפטופי נרות, והאווירה ביתית (כמה קלישאתי ככה נכון) 

אני מסתכלת בתפריט, איזה תענוג, מרקים, איטריות בשמנת, פולוצ’ינטו בלינצ’ס הונגרי מלפפונים בשמנת ושמיר, רוקות’ קרומפלי שהם תפוח אדמה וביתה קשה ואפילו לאצו’ וגולת הכותרת מבחינתי קרם הערמונים, שכפי שיגאל אמר רק אתמול היו בשוק. אני מתלבטת כמה דקות, ועונה לכמה טלפונים כי אין מה לעשות ככה זה בימים אלו . ויגאל כבר חושב אולי שאני לא מעוניינת ותיכף אצא. אבל לא הלכתי כמובן, וגם לא באמת התלבטתי יותר מידי, כי למרות שלשכל מנה בתפריט נרתה טעימה אני באתי פה בשביל הערמונים.

לא יודעת מי פה מכיר את קרם הערמונים, “איטריות” ערמונים אשר נימוחות בפה עם מעט יין והרבה קצפת, ואצל יגאל הוא מגיע גם עם הפתעה בתחתית.   בין ביס לביס אני משוחחת עם יגאל, אשר שמח להצטלם במסעדה שלו. אצלו הוא מספר בישלו תמיד  הוריו היו הבעלים של פונדק הגולש בעין כרם “אני פה אלפיים ושלוש עשרה” חושב שנייה ומחייך “כבר שלוש שנים” . “והמתכונים ?”  אני שואלת. “כמו שאומרים מבית אמא” הוא עונה חזרה .   ואני שואלת אותו את שאלת מיליון הדולר. “ומה הכי טעים, מה אתה הכי אוהב?”  וכמו אבא גאה הוא לא בוחר “הכל טעים, ככה אני אומר לכולם”  הוא מספר לי שהוא לא מבשל בכמויות גדולות , קצת בכל פעם לכל אחד כמעט באופן אישי, ואני חושבת כמו בבית.  

בקיצור ומאוד לעניין שווה כל רגע, כל רגע מתוק. אז אם אתם מגיעים לנחלת שבעה תעצרו רגע אצל יגאל. תעצרו לרגע מתוק שווה. גם אמא שלי מסכימה .

 

עוד מהבלוג של עידית דרור

תצוגה מקדימה

שמרתי על כבודי "כבוד הרב"

בעקבות דבריו של הרב יוסי מזרחי שמטיף מוסר לנשים חילוניות שכביכול לא שמרו על כבודן (למרות רצונם של נאצים ) לאור המוות הקרב . פוסט שכתבתי בנשימה אחת , כמעט ללא...

תגובות

פורסם לפני 4 years
תצוגה מקדימה

טרנסג'וניירית

  שלושה ימים אחרי יום הולדתו הרביעי נעמד נירי שלנו במטבח ביתנו ואמר. ״אני יהלי,אני  בת!!״.  ואני רוצה את השמלה הוורודה של דפי״.  אני ובעלי עמדנו שם מביטים האחת בשני ולא יודעים איך להגיב. היה משהו כל כך נחרץ כל כך החלטי במה...

תצוגה מקדימה

אוי ניר, ניר, ניר

אוי ניר ניר ניר, ולחשוב שנתתי לך את קולי, שבטחתי בך, שלא תיכנע. חבל, חבל שזה ככה. כי עכשיו חייבים לצאת למאבק . אני אוהב את העבודה שלי . את הדוכן הקטן שמתקלף בפינות, את המדפים,...

תגובות

פורסם לפני 3 years

תגובות

טופ 20 - בלוגי אוכל

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה