הבלוג של עידית דרור

סיפורי הדרור

היי אני עידית חזרתי עכשיו ממסע משנה חיים (מקווה ) חברותי למסע אמרו לי את רוצה שישמעו את סיפורייך ספרי אותם פה . אז הנה אני ירושלמית בנשמה מחפשת את עצמה בונה מחדש אחרי 42 שנה פותחת את עצמי לעולם

עדכונים:

פוסטים: 100

עוקבים: 6

החל מיולי 2014

היה ברור כי זה הולך להיות מסע אל הלא נודע, ידענו כי נצטרך להילחם עבורה בכל רגע. אז לקחנו נשימה ….וגם חופש

08/02/2016

shutterstock_326855321

תמונה: Shutterstock

 

שלושה ימים אחרי יום הולדתו הרביעי נעמד נירי שלנו במטבח ביתנו ואמר. ״אני יהלי,אני  בת!!״.  ואני רוצה את השמלה הוורודה של דפי״.  אני ובעלי עמדנו שם מביטים האחת בשני ולא יודעים איך להגיב. היה משהו כל כך נחרץ כל כך החלטי במה שנאמר שידענו שזו אינו עוד פנטזיה ילדותית.  כן אני יודעת שילדים בגיל הזה רוצים להיות ספיידרמן ואז נסיכה ואז פרפר והכל בלהט ילדותי. אבל תאמינו לי אם הייתם שומעים אותה אז עומדת במטבח הייתם מבינים שזה באמת  לא עוד פנטזיה ילדותית, הפעם זה היה שונה

הגוזל שלנו היה, כלומר הייתה מהרגע הראשון. מיוחדת במינה. בערמת הצעצועים תמיד היו מכוניות, בובות, טרקטורים ,ועגלות . הצבע האהוב היה סגול ואז ירוק ואז ורוד. לא ייחסתי לזה חשיבות להפיך ראיתי בזה הוכחה שאני אמא פמיניסטית למופת המאפשרת לבנה לגדול ללא סטראוטיפים, אך עמוק בפנים חשתי משהו אחר, משהו עצוב ומעיק. משהו מפריע לגוזל שלי. בניגוד לאחותו/ה. המילים הראשונות לא באו במהירות. והגוזל הוא היה שקט ובישן, ושוב החמאתי לעצמי שאני לא לחוצה שאינו בן טיפוסי.  ואז הגיע גיל ארבע והנאום במטבח. גם כאשר דיבר בלשון נקבה לפעמים ייחסתי את זה לאהבות/הערצתו  לאחותו הגדולה או לחוסר הבנה או בלבול

מאותו רגע במשך כמה שבועות ניתך מאבק עיקש בביתנו . אנחנו עמדנו על שלנו “אתה ניר, אהוב שלי, אני בחרתי לך את השם, אתה בן”.  “אני, יהלי, כי בחרתי את השם ואני לא בן, אני לא בן אני בת “וכך שוב ושב ושוב .בעשרות גרסאות שונות אך תמיד עם אותן תוצאות, בכי , כעס צעקות .

לא ידעתי מה לעשות, בחוסר אונים ניגשתי לאדם היחיד שיכולתי לחשוב עליו שתוכל לעזור, חנה. חנה היא עורכת דין במשרד לידי, לא יצא לי לדבר איתה למעט “שלום, שלום” אבל ידעתי כי היא טרנסג’נדרית . ניגשתי עליה בחשש גדול, לא ידעתי מה לשאול ואיך בסוף אמרתי “יש משהו שרק את יכולה לעזור לי” וכנראה המצוקה בעיניי שכנעה אותה להזמין אותי לארוחת צהריים. היא ספרה לי על חייה, איך בתור ילדה קטנה שנאה את גופה, פשוט שנאה אותו הרגישה שהוא מקולקל ולא נכון, איך בתור בן קטן קנאה בכל הבנות. ורק כאשר הגיעה לגיל שבע עשרה התחילה להבין מה מקור הבעיה ולקחו לה עוד שתיים עשרה לצאת לעולם כחנה, ומאז לא הביטה לאחור.

חנה המדהימה המתוקה, לא השאירה אותנו לבד, היא קישרה אותנו עם הפסיכולוגית שלה. היא יזמנה סידרת שיחות מרגשות עם טרנסג’נדרים וטרנסג’נדיות שהיא מכירה.  החוויה הייתה מטלטלת ומרגשת ומחכימה. כולם סיפרנו על ילדות עצובה, נעורים מבלבלים, על קשיים וכאב. ועל הבנה כי היו מי שהיו מאז נולדו.

אחרי כמה לילות ללא שינה ואין סוף שיחות עם הפסיכולוגית ועם חנה הגענו למסקנה, שאנחנו חייבים ללכת עם הילדה שלנו, עם האמת שלה.

היה ברור כי זה הולך להיות מסע אל הלא נודע, ידענו כי נצטרך להילחם עבורה בכל רגע, עם חוסר ההבנה, מול טענות להתעללות בילד שלנו, בביקורות גלויות וסמויות. היה ברור לנו כי בכל רגע נתון נמציא את הגלגל עבורה. אז לקחנו נשימה ….וגם חופש

למזלנו חופשת הפסח הייתה בפתח. וביום מיועד הודענו לשתי בנותינו “אנחנו תמיד נאהב את ניר, הוא התינוק שנולד לנו, אבל מהיום נקרא לו יהלי”. והלכנו לקנות שמלות

יהלי הייתה בעננים ושירה בתנו הבכורה כולה בת שש אמרה “צודקים, נשמע מוזר אבל הגיוני” והוסיפה “אתה..את יכולה לקחת את השמלה הוורודה שלי”.

לא היה פשוט, לא עם המשפחה המורחבת (גיסתי, פונה ליהלי בגוף זכר עד היום) , לא ברחוב, כלומר מול השכנה “אתה בן, תתלבש כמו בן” מהורים או ילדים וילדות במגרש המשחקים. ויהלי קשה לה אבל היא ממשיכה להתעקש עומדת מולם ואומרת “אני כן בת” . ולא ,לא כל החברים שלנו נשארו חברים.

הגננת לשמחתנו הייתה מוכנה לשתף פעולה. תכננו ביחד את החזרה לגן בסוף החופש. לקחו בחשבון את הבלבול של הילדים וההורים.

אבל אנחנו ממשיכים כי מיום ליום הגוזל שלי פרח. השתקן נהייה לקשקשנית. המהורהר נהייה לחייכנית. משהו בלתי נראה, משהו כבד הוסר מעל כתפייה של בתי . היא הייתה ועודנה מאושרת.  מי שמכיר את יהלי ומי שהכיר את ניר יודע את האמת. יהלי תמיד הייתה יהלי גם אם זה לא מתאים לאחרים .

 

*** הדברים נכתבו אחרי שיחות עם אמא לילדה טרנסג’נדרית , וטרנסג’נדרים וטרנסג’נדריות מבוגרים . ברור לי כי גישה הורית זו היא חריגה וקשה להבנה אבל גם בארץ וגם בחו”ל מתחילים להבין כי טרנסג’נדרים נולדים טרנסג’נדרים ותשאלו את הבן של בנגלינה

 

*** מהשיחות עלה גם כי , אם היה בלבול הוא בגלל חוסר ההתאמה בין הראש לגוף ההבנה כי בראש אני משהו אחד היא כמעט מהרגע הראשון . האמא איתה דיברתי אמרה כי ביתה דיברה בלשון נקבה תמיד . לא היה רגע מכונן בו יצאה בהצהרה זה פשוט היה שם .

 

 

עוד מהבלוג של עידית דרור

תצוגה מקדימה

שמרתי על כבודי "כבוד הרב"

בעקבות דבריו של הרב יוסי מזרחי שמטיף מוסר לנשים חילוניות שכביכול לא שמרו על כבודן (למרות רצונם של נאצים ) לאור המוות הקרב . פוסט שכתבתי בנשימה אחת , כמעט ללא...

תגובות

פורסם לפני 2 years
תצוגה מקדימה

אוי ניר, ניר, ניר

אוי ניר ניר ניר, ולחשוב שנתתי לך את קולי, שבטחתי בך, שלא תיכנע. חבל, חבל שזה ככה. כי עכשיו חייבים לצאת למאבק . אני אוהב את העבודה שלי . את הדוכן הקטן שמתקלף בפינות, את המדפים,...

תגובות

פורסם לפני 2 years
תצוגה מקדימה

מה יכול היה לקרות . תסריט חלופי לסוף יולי

קראתי היום בעיתון כותרת " יצאו בנזיפה "    הסתיימה חקירת המחדל במצעד הגאווה בירושלים והוגשו המסקנות . אף אחד לא יפוטר . לא נעשה מחדל הראוי לפיטורים.  התחלתי לדמיין תסריט...

תגובות

פורסם לפני 2 years

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה