הבלוג של עידית דרור

סיפורי הדרור

היי אני עידית חזרתי עכשיו ממסע משנה חיים (מקווה ) חברותי למסע אמרו לי את רוצה שישמעו את סיפורייך ספרי אותם פה . אז הנה אני ירושלמית בנשמה מחפשת את עצמה בונה מחדש אחרי 42 שנה פותחת את עצמי לעולם

עדכונים:

פוסטים: 109

החל מיולי 2014

היא הייתה יפה חכמה מתוקה וחזקה חזקה מאוד – אבל היא הייתה כיפה שבורה

02/01/2016

shutterstock_47102005

תמונה shutterstock

היא נכנסה למשרד שלי כרוח סערה. היא חיבקה אותי חיבוק גדול, גדול מידי. היא ניסתה להתיישב על בירכי ונראתה מאוד מאוד מופתעת כאשר הושבתי אותה על הכורסא עם שמיכת הגמדים. “נכון שאני יפה?” כיפה (שם בדוי ) החלה מרקדת בחדר, מסתובבת מרימה בכל פעם את החצאית האדומה הקצרצרה שלה . מציצה לראות האם אני מסתכל . “את מאוד יפה” אמרתי וגם מאוד חכמה, ואמיצה”. פניה הפכו רציניים “אני בכלל לא אמיצה, ממש לא, אל תגיד את זה” ” אף פעם!!”. ריציתי כל כך לחבק אותה חיבוק גדול, אבל ידעתי שאסור לי לפחות עד שאדע כי היא מבינה את משמעות החיבוק. 

אחרי המפגש הראשון שלנו ישבתי וסיכמתי את הדברים.  עבודה רבה לפנינו לי ולכיפה, לא היו לה  היו גבולות אישיים בעיקר כלפי הגוף שלה. היה ברור שהעקבות של ניצול בן שלוש שנים נתן את אותותיו. היא באמת האמינה כי בכדי לזכות באהבה עליה להשתמש בגופה. 

כשכיפה הייתה בת שש נכנס לחייה זאב טורף, חסר רחמים, קר רוח ומחושב. הוא היה עדין איתה, מחמיא לה תמיד על יופייה (כיפה הייתה ילדה יפה מאוד, כאילו זה משנה בכלל) , תמיד היה קונה לה מתנות, בייחוד חצאיות ושמלות (אדום היה הצבע המועדף). הוא היה אוסף אותה מבית הספר ומכין לה ארוחת צהריים ועשה כל מה שיכל לעזור להוריה העסוקים . בקיצור כל מה שסבא טוב עושה (הוא היה החבר של הסבתא) , ככה כולם הכירו אותו, הסבא החביב, החם והמחבק של כיפה. את מעשיו השפלים החל מבצע רק אחרי שרכש את אמונה ואת אמונם המוחלט של אחרים.  וכך לאט, לאט השתנתה כיפה ואף אחד כמעט לא הצליח להבחין בשינוי, כמעט כולם חוץ מסבתה.

היא זו שהגיעה אלי בחורף אחד, ובדמעות סיפרה לי איך ראתה את כיפה משתנה, איך מילדה חייכנית וצוחקת הפכה לילדה עם עיניים עצובות וחיוך תמידי.  היא אמרה שהיא  לא מבינה מה קרה לנכדה האהובה שלה. “אפילו החיבוקים שלה גורמים לי לבכות”. “למה?” שאלתי  

       ”אני לא יודעת, יש משהו מוזר מאוד בחיבוקים שלה כאילו היא כבר לא ילדה ” פני נפלו איך אוכל לספר לסבתא את חששותיי ” אל תגיד לי אני כבר יודעת” היא פרצה בבכי “אני, אני הכנסתי את המפלצת לחייה, אני אשמה” חיבקתי אותה ולא אמרתי דבר מה אפשר לומר הרי לא הייתה מאמינה לי בכל מקרה.

חמש שנים של עבודה מאומצת אפשרו לכיפה לחזור לחיים כמעט רגילים. חמש שנים עד שלמדה כי לא כל מגע בא מאהבה לא כל חיבוק הוא רצוי. חמש שנים בהם נלחמה בי, בסבתה, מאוחר יותר בהוריה, טוענת שהכל בסדר. שנים בהם הייתה מסוגלת לגשת כמעט לכל אדם ברחוב ולחבק אותו לפלרטט איתו לחפש חיבה.  היום כיפה רגועה יותר, משתדלת מאוד בבית הספר, לומדת ריקוד וגם קרטה. כלומר עד שלשום……. אתה מבין אתה שברת את ליבה בשנית ואני לא יודע אם יש בכוחי לתקן אותו הפעם.

לקחו לכיפה כל כוחותיה לעמוד מולך בבית המשפט, לשחזר את מה שקרה לה, היא הייתה אמיצה מול שאלותיו הגסות של הסניגור, כל הזמן מאמינה שאתה תבין אותה, תגן אליה, תשלח את הזאב הטורף שלה לכוך חשוך ואפל לעולמי עד. הרי אתה השופט .אבל אתה שברת את ליבה כאשר טענת כי התנהגותה עודדה את הזאב שלה. ועכשיו היא יושבת בחדרה לא מדברת עם איש האש כבתה מעיניה.

כבוד השופט באתי עד לבית שלך לספר לך כי אני פתרתי לכיפה את הבעיה.

לפני שעה יריתי למוות בזאב שלה. עכשיו תורך………………….

ועכשיו רגע של מציאות. אין אבל אין ילדה בת תשע שמפתה את התוקף שלה. יש ילדה בת תשע שהתנהגותה מסמנת לנו שהיא פגועה ועלינו להציל אותה.  אין אישה שנהנית מאונס, כי אונס אינו קשור למין אלא לשליטה (בי.די.אס הוא משהו אחר לחלוטין) אנס סידרתי מקומו בכלא ולא משנה כמה “שמו הטוב” נרמס  שופט שלא מבין זאת אין לא מקום על כיסא בית המשפט

 http://www.atzuma.co.il/judgezionkapach

.

עוד מהבלוג של עידית דרור

תצוגה מקדימה

שמרתי על כבודי "כבוד הרב"

בעקבות דבריו של הרב יוסי מזרחי שמטיף מוסר לנשים חילוניות שכביכול לא שמרו על כבודן (למרות רצונם של נאצים ) לאור המוות הקרב . פוסט שכתבתי בנשימה אחת , כמעט ללא...

תגובות

פורסם לפני 4 years
תצוגה מקדימה

טרנסג'וניירית

  שלושה ימים אחרי יום הולדתו הרביעי נעמד נירי שלנו במטבח ביתנו ואמר. ״אני יהלי,אני  בת!!״.  ואני רוצה את השמלה הוורודה של דפי״.  אני ובעלי עמדנו שם מביטים האחת בשני ולא יודעים איך להגיב. היה משהו כל כך נחרץ כל כך החלטי במה...

תצוגה מקדימה

אוי ניר, ניר, ניר

אוי ניר ניר ניר, ולחשוב שנתתי לך את קולי, שבטחתי בך, שלא תיכנע. חבל, חבל שזה ככה. כי עכשיו חייבים לצאת למאבק . אני אוהב את העבודה שלי . את הדוכן הקטן שמתקלף בפינות, את המדפים,...

תגובות

פורסם לפני 4 years

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה