הבלוג של עידית דרור

סיפורי הדרור

היי אני עידית חזרתי עכשיו ממסע משנה חיים (מקווה ) חברותי למסע אמרו לי את רוצה שישמעו את סיפורייך ספרי אותם פה . אז הנה אני ירושלמית בנשמה מחפשת את עצמה בונה מחדש אחרי 42 שנה פותחת את עצמי לעולם

עדכונים:

פוסטים: 92

עוקבים: 6

החל מיולי 2014

3m8knrwdzq7i567py5vs-300x211

בעקבות דבריו של הרב יוסי מזרחי שמטיף מוסר לנשים חילוניות שכביכול לא שמרו על כבודן (למרות רצונם של נאצים ) לאור המוות הקרב .

  • פוסט שכתבתי בנשימה אחת , כמעט ללא עריכה מתוך זעם ודרישת כבודן של הקורבנות

  • הכותבת היא דור שני לשואה

 

“הם יעשו הכל על מנת לבזות אותך, אתכן, את כולנו . זה מה שמזין את הכוח שלהם”  סבי העביר את מבטו ממני והסתכל על החיילים שעמדו בקצה הרציף “הם ישפילו אותנו ייקחו את הכל, הם ייקחו הבית, את הכסף, את הבגדים , את האוכל אפילו את החיים, ולא נוכל לעשות דבר”  “את הכבוד לא אתן שייקחו ממני לעולם” כמעט צעקתי את זה מולו , רועדת מקור ומכעס . “הכבוד הוא שלי עד הסוף” והדמעות הציפו את עיניי . סבי , סבי היקר חיבק אותי וכאשר ברקע נביחות הכלבים וצרחות החיילים עלינו לרכבת.

את מעט התקווה שהייתה לי לקחה הרכבת, שם נפרדתי מסבי וסבתי מאחותי הקטנה, ומהאמונה כי יש סוף לסבל כי אראה את האור בקצה המנהרה החשוכה. הורדנו באישון לילה על רציף מושלג במקום שנראה כאילו המוות דבק בו. את המזוודות שלנו, את מה שנשאר מחיינו הקודמים השארנו על הרציף והתקדמנו לעבר המוות . 

חשבתי על סבי מתוק, הרגיש העדין שהיה מביא לי שוקולדים בכל יום שישי . שהיה מגניב סוכריות לאחותי הקטנה. סבי שהכיר כל  פסוק ופסוק בתנ”ך, שאנשים תמיד פנו עליו לעצה, אבל לא וויתר על ביתו על נכדותיו גם אחרי שעזבו את הדת.  ידעתי שבקרוב אצטרף עליו ראיתי את זה בעיניהם של החיילים, בעיניים החלולות שבהו בנו מאחורי הגדרות . ובאותו הרגע החלטתי -אני את כבודי לא מאבדת עד הרגע האחרון . התקרבתי על בת דודתי ולחשתי לה את סודי , זיק אחרון של אושר עלה בעיניה. כך הלכנו חבוקות מצרפות עלינו עוד נשים , את אחותי הגדולה, , את אנה שכנתי היפה ,ואת אחותה הקטנה . וככה ביחד הגענו על פתח המחנה .

השומרות צרחו עלינו שנוריד את בגדינו, הכו בנו, דחפו אותנו הלאה.  מסביבנו בכי, מלמולי תפילה, ואנחות כאב. אבל אנחנו כבר לא שמענו את אלה גם לא את נביחות הכלבים , קולות הירי וצרחות השומרים. הורדנו את הבגדים קיפלנו אותם והנחנו אותם בערימה מסודרת על השולחן שעמד שם הורדנו את מעט התכשיטים שעוד נשארו לנו , ואז הורדנו את הנעליים. לפתע ניגשה עלינו אחת השומרות וצרחה משהו בגרמנית מסמנת לנו “לשם, לשם מהר”  צעדנו מנסות כמה שיותר לצעוד זקופות לעבר רחבה מלאה בוץ ושלג כשהשומרת ממשיכה לדחוף אותנו מעמידה אותו בשורה . כבר חיכיתי למטח היריות , אך ראיתי מולי צלם במדי קצין . הוא צרח עלינו משהו אך אנחנו לא זזנו עמדנו שם מישרות מבט למצלמה “תתעד , שכל העולם יראה יום אחד את  קלונכם, את עליבותכם” סיננתי בין שיני  “אני לא מוותרת על כבודי, אני לא מתביישת אפילו לא לרגע, אתם יכולים להפשיט אותי מבגדי, להכות בי בכת הרובה לקחת אותי אל מותי, אבל לא אתבייש לא אתחבא לא אסתיר את הזוועה”

הצלם סימן לשומרת שסיים והיא הובילה אותנו “אל המקלחות” .

 https://www.facebook.com/1577022065865756/videos/1716323538602274/

אינני יודעת מי המצולמות בתמונה, אינני יודעת מה היו המחשבות האחרונות שלהן. לא יודעת איך הלכו על מותן . אני רוצה לחשוב שהיו שהלכו ככה על מותן ,  ואם הלכו מפוחדות כואבות  ומיואשות הן עדיין אמיצות ומלאות כבוד עבורי .  אדון “כבוד הרב”  הן לא היו מופקרות, זונות, לא חסודות, או  לא מכובדות.  מי שהתביישה והסתתרה בתוך הזוועה מלאת כבוד היא . מי שלא הסתתרה לא החביאה את הזוועה מלאת כבוד היא . מי שהפכה לכההת חושים בתוך הזוועה מלאת כבוד היא .  לא הן שאיבדו את הכבוד  , אלא הנבלות הנאצים שחשבו שכך לקחו את כבודן. ואתה שבעים שנה אחרי לוקח את כבודן שוב .

עוד מהבלוג של עידית דרור

תצוגה מקדימה

טרנסג'וניירית

  שלושה ימים אחרי יום הולדתו הרביעי נעמד נירי שלנו במטבח ביתנו ואמר. ״אני יהלי,אני  בת!!״.  ואני רוצה את השמלה הוורודה של דפי״.  אני ובעלי עמדנו שם מביטים האחת בשני ולא יודעים איך להגיב. היה משהו כל כך נחרץ כל כך החלטי במה...

תצוגה מקדימה

אוי ניר, ניר, ניר

אוי ניר ניר ניר, ולחשוב שנתתי לך את קולי, שבטחתי בך, שלא תיכנע. חבל, חבל שזה ככה. כי עכשיו חייבים לצאת למאבק . אני אוהב את העבודה שלי . את הדוכן הקטן שמתקלף בפינות, את המדפים,...

תגובות

פורסם לפני 2 years
תצוגה מקדימה

מה יכול היה לקרות . תסריט חלופי לסוף יולי

קראתי היום בעיתון כותרת " יצאו בנזיפה "    הסתיימה חקירת המחדל במצעד הגאווה בירושלים והוגשו המסקנות . אף אחד לא יפוטר . לא נעשה מחדל הראוי לפיטורים.  התחלתי לדמיין תסריט...

תגובות

פורסם לפני 2 years

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה