הבלוג של עידית דרור

סיפורי הדרור

היי אני עידית חזרתי עכשיו ממסע משנה חיים (מקווה ) חברותי למסע אמרו לי את רוצה שישמעו את סיפורייך ספרי אותם פה . אז הנה אני ירושלמית בנשמה מחפשת את עצמה בונה מחדש אחרי 42 שנה פותחת את עצמי לעולם

עדכונים:

פוסטים: 106

עוקבים: 7

החל מיולי 2014

תנו למות בשקט. תמו למות לפי האמונה האישית של כל אבל. אל תכנסו עם חוקים מצוות בתוך הרגע העדין הזה.

02/07/2018

36446293_10155260931146612_2690226570567614464_n

                                                                        קרדיט – שטרסטוק/Alzbeta

יש רגעים בחיים שפשוט מאחדים, לרוב הם משולבים באובדן. ברגע שאת מאבדת מישהו את אוטומטית מרגישה צורך בחיבור. ככה זה היה אצלנו. כאשר התברר לנו שאמא חולה ושכיוון המחלה הוא אחד וסופני, הרגשנו אני ואחי שמשהו בקשר מתחזק. מהר מאוד היה לנו ברור שאנחנו לא יכולים עוד לתאר את החיים ללא הורים ( אבי נפטר שנה וחצי לפני אימי). אבל אנחנו. כל מה שנשאר לנו מהמשפחה ואנחנו לא מתכוונים לריב על כסף, ונעשה הכל. בשביל להישאר בקשר טוב.

לכן כאשר שמעתי על האחיות שבהלווית אימן אולצו לעמוד בנפרד מאחיהן הקטן ולא הורשו להספיד או לומר קדיש, הרגשתי את ההתכווצות עמוק בבטן. הרגשתי איך הייתי אני מרגישה חסרת אונים מול הרצון לפרק אותנו ברגע בו אנחנו למעשה יחידה אחת. זו מרגישה לי סיטואציה בלתי נסבלת, כאשר את ממילא במצב צבירה די נזיל. בו את רק חלקית מאחסנת את גופך, להתמודד מול אנשים שטוענים ההיגיון אומר. שאת צריכה להשאיר את אחיך הקטן לבד (גם אם היו שם קרובי משפחה אחרים), לא לחבק אותו ברגעי הפרידה מאמא רגעים כל כך טעונים כל כך קשים. בדיוק ברגע בו כל מה שרוצים זה להיות ביחד אם עוד נשמה שמרגישה בדיוק בסבל שלך. מצטערת לא מבינה איך זה בכלל אפשרי מנחם או נכון על פי תפיסתו של מישהו.

כתבת YNET בנושא האם נקברה – הבנות נדרשו להתרחק לעזרת נשים 

גרוע מזה ברגעים האלו עליך לשתוק, הקול שלך פסול. למה? כי מה לעשות את במגדר הלא נכון. את לא מספיק … את פשוט לא מספיק מ ואין זה משנה ישבת כל הלילה וכתבת מילים לאמא. ואין זה משנה שלא היה אדם קרוב עליה ממך. את לא מהמגדר המדבר. כי מה לעשות בארצנו הקטנה. יש לקהילה אחת שליטה מלאה (כמעט) על המוות. והם יחליטו האם ההורים יזכו לקבר לתינוקם שנפטר. או באיזה מגדר תקברי. או האם תזכי לחלקת קבר עם בת זוגך או לא. או כל דבר העולה על רוחם או תואם את אמונתם. הם השולטים לך במוות, ברגעי הפרידה.

שלא תבינו אותי לא נכון, אני מבינה שזו היהדות ושיש בה חוקים שאבין יותר או אבין פחות. אני יודעת שזו היהדות לטוב ולרע ושמי שנקברת קבורה דתית יהודית צריכה ללכת לפי חוקי המקום. אבל האם בחוקי המקום, אין מקם לחמלה. האם בין חוקי היהדות הרבים אין איזו פרצה לאפשר למי שאינה דבקה בכל החוקים, להיות אם אחיה ברגע מהותי כל כך. הם ביהדות הגדולה הנהדרת המורכבת ובעלת יכולת האהבה אין אפשרות למצוא פתרון המתאים למצב ?

מאז נפרדתי אני מאמי, אני נתקלת שוב ושוב בנושא. פעם אחר פעם אני נתקלת בשליטה הזאת המוחלטת שיש לאנשים שאמונים על רגעי הפרידה שלנו. על היכולת שלהם להתמקד בטפל (מבחינת מי שאינה מאמינה) במקום בעיקר, לאפשר לאנשים להיפרד בכבוד, בצורה המתאימה להם. להכיל לקבל להבין, והחשוב ביותר להתאים את עצמם לאבלים, במקום שהאבלים יצטרכו להתאים עצמם לקברנים.

אני לא רוצה לבוא באיזה הצהרה מאשימה גורפת (אני נגד גירופים מלבד פה ושם  בגינה), אבל תחושתי היא שיש שם קורטוב של הנאה מכך. מהיכולת להגיד “כך ולא אחרת” והיכולת להכפיף אותנו ה”עגלה הריקה” לדרכם. ללמדנו את הדרך הנכונה היחידה שם מאמינים או יכולים להכיל. ומצטערת בלי לפגוע בשום רגשות דתיים של אף אחת, אותי זה מקומם.  זכותו של אדם למות ולספוד לפי דרכו, חייבת להיות בארץ אלטרנטיבה פשוטה זולה זמינה וקלה לקבורה דתית. ולא אכפת לי שאנחנו מדינה של יהודים .( לא מדינה יהודית, מדינה של יהודים ויהודיות). ובאמת מצטערת אם זה פוגע בחוקי הדת או מסבך את ביאת המשיח את התעוררות כל המתים ביום מן הימים. אני רוצה למות בשקט לפי דרכי.  אני לא יכולה לשמוע על השתקת בנות אבלות בגלל שהן נשים. על הפרדת אחים צעירים מאחיותיהן ברגעים הקשים ביותר בחייהם  לא יכולה להכיל את זה, לשמוע את זה.

אז תנו למות בשקט.

*בעבר כבר כתבתי על נושא זה

על קבורת תינוקות רכים ללא מצבה וללא ההורים

על מניעת אפשרות של להטב”קים להקבר בחלקת קבר משותפת

על קבורת טרנסג’נדריות לא לפי המגדר בו חיו

ועל הקבורה האלטרנטיבית של אמיר פיי גומטמן

עוד מהבלוג של עידית דרור

תצוגה מקדימה

שמרתי על כבודי "כבוד הרב"

בעקבות דבריו של הרב יוסי מזרחי שמטיף מוסר לנשים חילוניות שכביכול לא שמרו על כבודן (למרות רצונם של נאצים ) לאור המוות הקרב . פוסט שכתבתי בנשימה אחת , כמעט ללא...

תגובות

פורסם לפני 3 years
תצוגה מקדימה

טרנסג'וניירית

  שלושה ימים אחרי יום הולדתו הרביעי נעמד נירי שלנו במטבח ביתנו ואמר. ״אני יהלי,אני  בת!!״.  ואני רוצה את השמלה הוורודה של דפי״.  אני ובעלי עמדנו שם מביטים האחת בשני ולא יודעים איך להגיב. היה משהו כל כך נחרץ כל כך החלטי במה...

תצוגה מקדימה

אוי ניר, ניר, ניר

אוי ניר ניר ניר, ולחשוב שנתתי לך את קולי, שבטחתי בך, שלא תיכנע. חבל, חבל שזה ככה. כי עכשיו חייבים לצאת למאבק . אני אוהב את העבודה שלי . את הדוכן הקטן שמתקלף בפינות, את המדפים,...

תגובות

פורסם לפני 2 years

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה