הבלוג של עידית דרור

סיפורי הדרור

היי אני עידית חזרתי עכשיו ממסע משנה חיים (מקווה ) חברותי למסע אמרו לי את רוצה שישמעו את סיפורייך ספרי אותם פה . אז הנה אני ירושלמית בנשמה מחפשת את עצמה בונה מחדש אחרי 42 שנה פותחת את עצמי לעולם

עדכונים:

פוסטים: 109

עוקבים: 7

החל מיולי 2014

לסגן ראש העיר מאוד מתחשק להגיד מה שבראש שלו. ומה זה משנה אם בכך הוא מבטל עשירית מאוכלוסיית עירו?

20/06/2018

חיה דו רגלית

כן,כן, אני יודעת לא כולם חושבים כמוני. למעשה אחד הדברים הכי ברורים לי בחיים זה שלא כולם חושבים כמוני, יהיה יותר מדויק להגיד שאני לרוב לא חושבת כמו כולם, ואתה יודע מה זה במאת כבר לא מזיז לי, אין לי צורך שדעתי תתקבל בצורה המונית על ידי הכלל. אז מראש אפשר להוריד את הטיעון “את (אתם/אתכן/ההם/ההיא) צועקת כי מישהו אמר דעה ששונה משלך”.

סגן ראש עיריית חולון – חיות דו רגליות מבחילות

וכן, אני יודעת שאנחנו חיים וחיות פה בדמוקרטיה, ובדמוקרטיה כמו בדמוקרטיה מותר להגיד הכל, גם דעות מגעילות, לא נעימות פוגעניות וקשות. נכון, צודק, ושוב אהיה אני הראשונה שלא מתחמקת מלהגיד גם מה שלא תמיד נעים לשמוע, למרות שזה לפעמים עולה לי בדמים כי בחיי הפרטיים אני אדם שמאוד אוהב לרצות לעזור ולהסכים. ולא זו הבעיה שלי עם מה שכתבת בדף הציבורי שלך (למרות שבהתנצלות טענת שזה הופיע בדף הפרטי). הבעיה לא בבוטות אלא בתוכן, במה שמסתתר מאחוריו. באמירה “אלה? על אלה אפשר להגיד הכל, כי זו האמונה שלי/התחושה שלי, כי ככה זה היה שנים”

אתה לא היחיד שחוטא/טועה/נופל בכך. זה קורה הרבה, כל שנה בתקופת “בין המצעדים”  צצים הפוסטים, צצות האמירות על הקושי של חלק מהאוכלוסייה בזמן הזה. אני מבינה את זה באמת, בתקופה הזאת של תחילת הקיץ בין המצעד התל אביבי התוסס למצעד הירושלמי המחאתי, בתקופה הזאת הנראות שלנו של קהילת הלהטב”ק גדולה הרבה יותר. וזה בוטה הרבה יותר מעשרות “אסי עזרים”, בטלוויזיה (חמוד אין ספק) או “אוחנאים” בכנסת (סוג של הישג כן). כי פה רואים אותנו בכמויות, חופשיים ברחוב והכי חשוב לא שקטים, דורשים זכויות, מתנהגים איך שבא לנו, לבושים איך שבא לנו, וכל זה פולש למרחב הציבורי השברירי הזה. וזה קשה, זה קשה לכל מי שבמהלך שנה מצליח לבלוע את הצפרדע הזאת בצבעי הקשת.

זה קשה למי שבמהלך השנה יכול לקבל להטב”קים “רגילים שכאלו” כאלו שמוכנים להתנהג רק קצת שונה ולהבין שבשביל להתקבל טוב רצוי להדמות לכל האחרים. או למי שמוכן לקבל את קיומנו הלהטב”ק רק מבקש שבבקשה לא נעשה כל כל הרבה רעש ואם אפשר להתחבא בבית על כל השונות הזאת. ואני באמת מבינה את זה, ובלי טיפת ציניות זה באמת מאוד קשה. זה קצת מזכיר לי סצנה מהסדרה האגדית “הבית הלבן” שם טובי (האדיר), מסביר לחבורת צעירים שעבור אנשים באיראן בה אסור במשחקי כדורגל להריע לצעוק ולעודד את הקבוצות, הצעקות העולות מאצטדיוני הספורט, זה פשוט רעש בלתי נסבל. 

אבל, ופה מגיע האבל (תמיד מגיע אבל), זה בסדר שאנחנו לא “יורדים לך טוב בגרון”, כלומר לא טוב אבל אני מקבלת, לא חייבם לאהוב אותי או להבין אותי. זה בסדר להגיד את זה. זה אפילו בסדר להגיד שאתה חושב שאתה היית נוהג אחרת (נשים בצד את הביקורת הישנה נושנה ש”המצעדים פוגעים בכם” כאשר ההיסטוריה מעידה בדיוק ההפך). אבל כאשר אתה מתחיל עם התיאורים וההשוואות. כאשר אתה טוען, שעצם הווייתי, שמי שאני, הוא עקום חולה סוטה או השד יודעת מה. פה כבר יש לי בעיה. אתה מבין, להיות בעל דעה זה נהדר, ומיליון דעות זה אחד מבסיסי הדמוקרטיה. אבל דעה שמבטלת לא את דעתו של האחר, אלא את מי שהוא. שטוענת שבגלל שהוא שונה ממך, הוא פחות ממך פה כבר נחצה קו. ולא אין זה דומה לביקורת על אנשי ימין מול שמאל (דעה פוליטית) דתיים מול חילוניים (אמונה) או תל אביב מול חיפה (מקום מגורים). 

מצעד הגאווה (צילום מסך מערוץ 2)

אני אומר את זה בפעם האלף ויותר, אני נולדתי כך, נוצרתי כך זו מי שאני, זה חלק ממני לא פחות מצבע השיער, צורת האף ואורך האגודל. כמו בכל דבר ייתכן והיו השפעות אשר אפשרו לי להיות כזו יותר בקלות ועדין. זה מי שאני נקודה.  ולכנות אותי בכל מי כינויים של חיה כזו או אחרת, להגיד שאני מבחילה, חולה, או כל שטות אחרת. זה לא לתקוף או לפנות לחילוקי הדעות האמונות בינינו. זה להגיד שאני פחות ממך, זה להגיד שאני לא שווה. ואתה יודע מה זה רק מחזק את האמונה שלי (כן כן גם לי יש אמונה)  בחשיבותם של המצעדים. זה רק מבהיר לי שהדרך עוד ארוכה לשיווין אמתי. ולכן גם אצעד, וגם לא אשתוק ולא אקבל כאשר בצורה מנצלים את הדמוקרטיה לבטא דעות שכאלו, לא ע”י מחנכי מכינות, ולא ע”י אנשי ציבור  ולא ע”י הטוקבקיסט מאחורי המקלדת. 

מחשבה אחרונה לסיום, אולי איזו סדנא של מתנדבות ומתנדבי חוש”ן? יכול מאוד לעזור לכם שם בחולון . חודש גאווה שמח

הפוסט של יואל ישורון (צילום מסך)

מוזמנים להצטרף לאירוע להפגין גאווה בחולון, הערב (חמישי) ב-19:00

להפגין גאווה בחולון

עוד מהבלוג של עידית דרור

תצוגה מקדימה

שמרתי על כבודי "כבוד הרב"

בעקבות דבריו של הרב יוסי מזרחי שמטיף מוסר לנשים חילוניות שכביכול לא שמרו על כבודן (למרות רצונם של נאצים ) לאור המוות הקרב . פוסט שכתבתי בנשימה אחת , כמעט ללא...

תגובות

פורסם לפני 3 years
תצוגה מקדימה

טרנסג'וניירית

  שלושה ימים אחרי יום הולדתו הרביעי נעמד נירי שלנו במטבח ביתנו ואמר. ״אני יהלי,אני  בת!!״.  ואני רוצה את השמלה הוורודה של דפי״.  אני ובעלי עמדנו שם מביטים האחת בשני ולא יודעים איך להגיב. היה משהו כל כך נחרץ כל כך החלטי במה...

תצוגה מקדימה

אוי ניר, ניר, ניר

אוי ניר ניר ניר, ולחשוב שנתתי לך את קולי, שבטחתי בך, שלא תיכנע. חבל, חבל שזה ככה. כי עכשיו חייבים לצאת למאבק . אני אוהב את העבודה שלי . את הדוכן הקטן שמתקלף בפינות, את המדפים,...

תגובות

פורסם לפני 3 years

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה