הבלוג של עידית דרור

סיפורי הדרור

היי אני עידית חזרתי עכשיו ממסע משנה חיים (מקווה ) חברותי למסע אמרו לי את רוצה שישמעו את סיפורייך ספרי אותם פה . אז הנה אני ירושלמית בנשמה מחפשת את עצמה בונה מחדש אחרי 42 שנה פותחת את עצמי לעולם

עדכונים:

פוסטים: 92

עוקבים: 6

החל מיולי 2014

המדינה מתנגדת לאימוץ בידי זוגות חד מיניים כי: ”רצוי להימנע מהעמסת מטען נוסף על חריגותם של ילדים מאומצים”. למה מפחדת כל כך המדינה מייחודיות?

17/07/2017

אילוסטרציה - האגודה למען הלהט"ב בישראל

אילוסטרציה – האגודה למען הלהט”ב בישראל

בבית שלי אסור היה להיות שונה, כלומר זה לא היה אסור, אבל גם לא עודדו את זה. המטרה תמיד הייתה להיות כמו כולם, לא לבלוט יותר מידי. לא להיות כזו שכולם שואלים שאלות “מה קרה לה?” ו “למה היא כזו?”. אני חייבת להודות שזה לא ממש הצליח לי, ולקח לי שנים רבות ללמוד להבין שזה לא רק בסדר, זה גם נהדר. שלהיות שונה, מיוחדת, אחרת, זו היכולת לראות את העולם כשאת עומדת על הראש, למצוא זהב איפה שיש רק בוץ. שלהיות אחרת זה למצוא כוח איפה שאין, וליצור דברים חדשים, שאף אחד לא חשב שהם קיימים.

הבית הזה שלי לא היה כזה מיוחד, בכל מקום אליו הלכתי, אמרו לי “תשתלבי”, ”תתיישרי”, ”תפסיקי להיות כל כך שונה, את לא רואה איך החברה שלך מתנהגת?”. רמזו לי שמי שלא מתיישרת נשארת לבד, שמי שנשארת שונה לעולם לא תוכל להיות באמת חלק מהעולם. ואתם יודעים מה? זה באמת מה שקרה (לפחות עד לרגע בו החלטתי שדי ומספיק). ולא, לא באמת הצלחתי להתיישר, ולא, לא באמת הצלחתי להידחק לתוך “החברה”. זו הייתה מעמסה, זה היה עול, וזה בעיקר היה קשה ומדכא. פעמים רבות, בעיקר בתור נערה, ואז מבוגרת צעירה הייתי מציצה בקנאה, בכל אותן משפחות שחיבקו את מוזרותן, חיו באהבה בתוך החריגות שלהן, ולא ברחו מהן כאילו היו איזו מחלה איומה.

יש למשפחות חריגות, לא רגילות, לא ממוצעות, כוח אדיר , יכולת לאפשר לשונה לחיות בתוכן, לתת לו את הכוח ואת ההבנה איך לשרוד את העולם שלנו, מבלי לאבד את ייחודו. החברה שלנו לא אוהבת חריגים, זה משבש הכל, כי צריך לפתח גמישות בשביל להתמודד מולם. החברה שלנו לא אוהבת חריגים כי זה אומר שאי אפשר להכין תגובה מראש לכל דבר. החברה שלא ממש לא אוהבת חריגים כי זה מקלקל את התחושה, שיש אמת אחת, שמה שנכון לי חייב להיות תמיד נכון. זה פשוט מסבך את החיים. ובחודשים האחרונים, גוברת התחושה שכל המדינה צריכה ליישר קו, להתיישר לאמת ספציפית אחת.

אתמול התפרסמה תשובת המדינה לעתירה לבגץ של  של המרכז הרפורמי לדת ומדינה ועמותת אבות גאים בנושא אימוץ בידי זוגות חד מידיים. בין נימוקי המדינה נגד העתירה נכתב: “הילד הנמסר לאימוץ נושא תחושת חריגות, ורצוי להימנע מהעמסת מטען נוסף, בדמות השמתו בתא משפחתי שנתפס בחברה הישראלית עדיין כתופעה חדשה ושונה“.

אולי אני לא צריכה להתפלא ששר הרווחה ושרת המשפטים כל כך חוששים, כל כך פוחדים. כי הרי איך אפשר בכלל לתאר מדינה שמיישרת קו, אם יאפשרו למשפחות כל כך “חריגות” לגדל את הילדים. שהרי איך כולם יכנסו לאחידות, אם יגדלו להם ילדים במשפחות שבהם זוג ההורים האוהבים אינם השבלונה הממוצעת של גבר ואישה. אנשים עוד עלולים לחשוב שאהבה מגיעה בכל הצבעים.

השרה שקד והשר כץ מפחדים מאוד, גם הרשויות חוששות. הם טוענים, שהעול של החיים במשפחה חריגה יחליש את הילדים (ייתכן שאת כל הילדים אבל בינתיים יש להם שליטה רק על אלה המאומצים), אבל הם מפספסים את הנקודה. הם לא רואים את האמת הפשוטה

החיים במשפחה ייחודית, יכול להיות דבר מחזק, דבר מעצים, כי אתה לומד להתמודד עם העובדה שהמשפחה שלך מיוחדת.

החיים במשפחה ממוצעת, לרוב אינם ממוצעים. יש גירושים, יש קשיים כלכליים, יש התמודדות עם אובדן ואבל, או מליון דברים אחרים.

על מנת לגדול גדול חזק ובריא, את צריך משפחה חזקה אוהבת ומקבלת , וזו יכולה להיות משפחה שמגיעה כל מיני צבעים וגוונים.

 הביקור האחרון שלי בבית המשפט העליון – אז לא הייתה הבנה

ובייחוד הטענה שלשלוח תינוקות רכים להורים מאמצים שהם בני אותו מין הוא עול לא הוגן, לא הולך יד ביד עם שליחת ילדים גדולים יותר מרקע קשה ומורכב ילדים שלהם כבר יש עול גדול איתו הם חיים, שעליהם ניתן להטיל את העול הנורא הזה (אם כי גם לא קרה כבר שנים רבות). אז אל תתפלאו אם תמצאו אותי יושבת בספסלים בבית המשפט העליון ביום חמישי אחר הצהריים, מחכה לשמוע האם הפעם השופטים בירושלים יראו במשפחות הקשת משפחות לכל דבר, ראויות לכל דבר, ולא משפחות סוג ב’.

נתראה בבית המשפט!

 

 

עוד מהבלוג של עידית דרור

תצוגה מקדימה

שמרתי על כבודי "כבוד הרב"

בעקבות דבריו של הרב יוסי מזרחי שמטיף מוסר לנשים חילוניות שכביכול לא שמרו על כבודן (למרות רצונם של נאצים ) לאור המוות הקרב . פוסט שכתבתי בנשימה אחת , כמעט ללא...

תגובות

פורסם לפני 2 years
תצוגה מקדימה

טרנסג'וניירית

  שלושה ימים אחרי יום הולדתו הרביעי נעמד נירי שלנו במטבח ביתנו ואמר. ״אני יהלי,אני  בת!!״.  ואני רוצה את השמלה הוורודה של דפי״.  אני ובעלי עמדנו שם מביטים האחת בשני ולא יודעים איך להגיב. היה משהו כל כך נחרץ כל כך החלטי במה...

תצוגה מקדימה

אוי ניר, ניר, ניר

אוי ניר ניר ניר, ולחשוב שנתתי לך את קולי, שבטחתי בך, שלא תיכנע. חבל, חבל שזה ככה. כי עכשיו חייבים לצאת למאבק . אני אוהב את העבודה שלי . את הדוכן הקטן שמתקלף בפינות, את המדפים,...

תגובות

פורסם לפני 2 years

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה