הבלוג של Dalia Loytershtein Shocron

שכחו אותי בבית

אחרי שכבר סגרתי 40, אחרי 6 שנים בבית, אחרי 3 לידות ב 4 שנים - הגיע הזמן להסתכל קדימה

עדכונים:

פוסטים: 14

החל מפברואר 2012

זוגיות של מובטלים. הוא – מובטל מבחירה מבחינה מקצועית, אני – מובטלת מבחירה מבחינה אמהית. כוונות טובות.

07/10/2012

עברו כבר 12 שנה. 12 שנה של זוגיות. כולל הממוסדת.

מה עברנו ב 12 השנים האלה? עליות, מורדות, לפעמים רכבת הרים, לפעמים מי מנוחות.

חיים של שגרה, כמו כולם.

לפני מליון שנה בערך, כשבנזוגי ואנוכי יצאנו לעבודה בבוקר וחזרנו בשעות הערב, לעיתים אף בלילה, הזוגיות שלנו התנהלה בטוווח שעות מצומצם למדי.

באמצע ההריון של יאיר בכורי, בנזוגי עזב את מקום עבודתו. הוא לא חזר לעבודה עד שיאיר היה בן 7 חודשים. שנה בבית.

באותם 7 חודשים נוצר קשר מיוחד בין אב ובנו, קשר כל כך חזק, שנותן את אותותיו עד היום. לאמר את האמת, מזל שהוא היה איתי בבית.

הייתי כל כך חסרת בטחון בכל מה שנוגע לטיפול בתינוק (בתור אמא לשלושה קשה לי להאמין איזו אבולוציה עברתי בתור אמא).

במשך 4 שנים מתישות, בנזוגי היה מפרנס יחיד במלוא מובן המילה.

עבד במקומות שלא אהב,

התעסק בתחומים של נהנה מהם,

וכאיש הייטק, לעיתים הייתה תחושה שהוא ממש “נוכח נפקד בחיינו” – שעות ארוכות, עייפות גדולה ומחיר יקר שהוא נאלץ לשלם.

בהי טק, אולי המשכורות גבוהות, אבל כשעובדים במיקור חוץ, outsourcing בעברית תקנית, משנעים אותך

מפרוייקט לפרוייקט,

מראיון לראיון,

נוסעים מרחקים ומחליפים אנשי צוות באופן תדיר,

עד שאתה לא זוכר איפה היית, מאין אתה בא ולאן אתה הולך.

עבדות מודרנית.

בתור מפרנס יחיד, שכבר עבר את גיל 40, העול של הפרנסה יכול להיות פשוט חונק (התחרות כל כך גדלה, שהמילה “פוליטיקיה ארגונית” מקבלת כאן את הנופך השלילי ביותר שאתם יכולים לדמיין).

המדינה שלנו, התרבות הארגונית הרווחת, אינם מאפשרים לאדם מן היישוב, אפילו שישקיע זמן רב מיכלתו ומרצו בעבודה, לחיות ברווחה כלכלית בהתאם למאמץ.

כמו שאומרת הפרסומת “החיים הם לא תמיד הוגנים”, יותר מדויק להגיד “החיים שלנו בישראל” ממש אינם הוגנים.

החלום של בנזוגי תמיד הה להיות עצמאי.

במקום “למכור” את השכל והידע שלו ל”ארגון מפלצת” שירוויח מליונים (כמו HP ודומיהם), הוא רוצה לעבוד בשביל עצמו.

לפני חצי שנה, הוא עשה את הצעד, והתפטר.

בתור עציץ בית מצוי (לא נוסעת לשומקום, לא מכירה פדיקוריסטית/ספר/שופינג, בקיצר, עקרת בית נואשת) שנשואה ל”סלע קיומנו” (כי, בתכל’ס, מה הייתי עושה בלעדיו, ביננו)

יכלתי להבין היטב מה גרם לו לעזוב את מקום העבודה האחרון שלו (עוד חברה שנדבה את שירותיו לכל מיני קונצרנים. עבדות מודרנית, כבר אמרתי).

קיויתי שעכשיו יהיה לו זמן לראות את הילדים, להשקיע בבית שדורש טיפול והכי חשוב, לקדם את עצמו בדרך שבה הוא בחר: לקחת פרוייקטים, לעבוד מהבית ולפתח את עצמו מבחינה מקצועית.

אמה-מה, שני מובטלים בבית, לא מוסיף יותר מידי בריאות לבית.

כמה שנאמר על ידי רבים וחכמים לפני – “הדרך לגיהנום רצופה בכוונות טובות”.

כנראה שיש משהו באמרה שכדי לשמור על זוגיות טובה צריך גם לדעת להתגעגע…

בעוד כמה ימים בנזוגי טס “להתאוורר קצת”.

ביננו, ממש מגיע לו. שלושה זאטוטים, בית בעבודה, אנוכי… הבנאדם צריך חופש.

כמובן שנשמעו קולות של “מה פתאום” “למה עכשיו” ועוד כל מיני רעשי רקע. כבר למדנו לסנן אותם. מי כמוני יכול להבין את הצורך הזה להתנתק מהכל, מין אסקפיזם, למרות שהוא רגעי, אבל נותן זמן להתגעגע.

במציאות של היום, יותר מתמיד, קשה להיות מפרנס יחיד, אבא ובנזוג.

לא לדאוג, גם האסקפיזם שלי בדרך…

עוד מהבלוג של Dalia Loytershtein Shocron

תצוגה מקדימה

אשת חיל

יש לי חברה "עם פז"מ". אנחנו מכירות כבר 30 שנה, אבל חברותנו פצחה לה קצת לפני שני עשורים. בצעירותנו היינו יחדיו בחוג בלט, בנערותנו שרתנו יחד בצבא ובבגרותנו נפרדו דרכינו אך אנחנו לא נפרדנו (היא גרה כל חיה באותו המקום. אני החלטתי...

תגובות

פורסם לפני 8 years

בהרצליה החינוך מדבר "טכנולוגית"

יום חמישי ה30 במאי הגיע. עיריית הרצליה ערכה כנס - התחדשות חינוכית - החינוך בהרצליה לשנת 2014. חשבתי לתומי שעל פניו הרי לכם רעיון מהפכני - חגיגה של דמוקרטיה - תלמידים, הורים, מורים ומנהלים, בשיתוף עם מינהל החינוך, מנהלים דיון...

תגובות

פורסם לפני 7 years
תצוגה מקדימה

שי פירון, מאחוריך

מדינת ישראל היתה, מאז ומעולם, כור היתוך. מבליל העדות, התפוצות, שאריות הפליטה והצברים החדשים, היה צריך לעשות "טאבולה ראסה". את כל התערובת הזאת, בשם הציונות, הוחלט לשטח...

תגובות

פורסם לפני 7 years

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה