הבלוג של Dalia Loytershtein Shocron

שכחו אותי בבית

אחרי שכבר סגרתי 40, אחרי 6 שנים בבית, אחרי 3 לידות ב 4 שנים - הגיע הזמן להסתכל קדימה

עדכונים:

פוסטים: 14

החל מפברואר 2012

אחרי 30 שנה, מעבר שלי מבית ההורים למרכז, וים של שינויים, יש לי עדיין את אותה החברה, שתמיד אני באה אליה כשאני באה לבקר את ההורים. תמיד יהיה לה זמן בשבילי, לא משנה כמה זמן לא התראנו או דיברנו. כשאנחנו כבר מדברות, אנחנו יכולות לדבר שעות ותמיד יישאר עוד משהו קטן שלא דברנו עליו…

24/03/2012

יש לי חברה “עם פז”מ”. אנחנו מכירות כבר 30 שנה, אבל חברותנו פצחה לה קצת לפני שני עשורים. בצעירותנו היינו יחדיו בחוג בלט, בנערותנו שרתנו יחד בצבא ובבגרותנו נפרדו דרכינו אך אנחנו לא נפרדנו (היא גרה כל חיה באותו המקום. אני החלטתי לנדוד “מרכזה”. משנה מקום משנה מזל).
היא מכירה אותי יותר טוב ממה שאני מכירה את עצמי. אני תמיד יכולה לפנות אליה בכל דבר, הבית והלב תמיד פתוחים. תמיד אני שואלת לדעתה בנושאים “הרי גורל” יותר או פחות, היא המבקרת הכי קשה שלי אבל המעודדת הכי נלהבת. למרות המרחק, אני תמיד מרגישה קרובה אליה ואני מקווה שהיא גם.

היא הייתה אשה ואמא זמן רב לפני,
היא חייתה בזוגיות זמן רב לפני,
עזבה את הבית זמן רב לפני,
החליטה על מסלול לימודים וקריירה זמן רב לפני,
ואני?
אני עמדתי מהצד והשתאתי.
על ההחלטיות, על כח הרצון, על העוצמה והטוטאליות בכל דבר. כמו בשיר של יובל בנאי “מפילה כל דבר, שומדבר לא נשבר”. היה קשה, אבל היא התמודדה עם הכל.
היא האישה היחידה שאני מכירה שהסתדרה שנים ללא עזרה. מגדלת ארבעה בנים, משרה מלאה, מתחזקת בית ומשפחה, מג’נגלת בין מליון דברים ושומדבר לא נופל.

לא היה מכשול שהיא לא הצליחה לתקל, לא הייתה משוכה או רף שהיא הציבה לעצמה ולא הצליחה לעבור. כל השנים האלו ברכתי על כך שהיא הייתה שם בשבילי, האישה המדהימה הזאת.

הרבה זמן זה היה ככה.

בשנים האחרונות, הגורל החליט “שכנראה כאן טוב מדי” והחליט לזמן לה מכשלות רבות. כל כך רבות, שקצרה היריעה מלהכיל והלב לא יכול לשאת.
הגורל הכה בכל כוחו, באובדנו של אביה המופלא, בבריאות המשפחה, בפרנסה, בזוגיות. “הכל מעשה שמים” היא אומרת. האמונה מעולם לא עזבה אותה. אני, אפיקורסית שכמותי, תמהתי כיצד.
מהיכן הכח המדהים הזה להמשיך?
מהיכן הרצון לא לוותר?
מהיכן היכולת להתמודד עם הכל בכוחות עצמה?
מהיכן ההחלטיות הזו שיהיה טוב יותר?
ואני?
עומדת מהצד ומשתאה. איך היא לא רואה כמה מדהימה היא, כמה חזקה היא, כמה נחושה היא.
אבל החברה שלי הגיעה כמעט לנקודת שבירה. במקום לדבר רק על התמודדות, התחלנו לראות ולחוש את הסדקים, את תחושת הכשלון הזו שמחלחלת לאט לאט ולא מאפשרת לנשום.
את הפחד שמעולם לא היה לו מקום, לא בעיניה ולא בקולה, היא כבר לא הצליחה להסתיר. הפחד מהעתיד.
ואני?
רוצה להגיד לה שאני, אפיקורסית שכמותי עדיין מאמינה.
מאמינה בה. אני כבר יודעת שהיא יכולה להתמודד עם כל דבר, עם כל גל או גורל או סתם מזל רע.
מאמינה שהיא יכולה, מאמינה שיש לה עוד כוחות, היא הרי לא וותרנית. היא לא ויתרה לא לעצמה ולא לי, מעולם.

אשת חיל מי ימצא? אני מצאתי.

עוד מהבלוג של Dalia Loytershtein Shocron

בהרצליה החינוך מדבר "טכנולוגית"

יום חמישי ה30 במאי הגיע. עיריית הרצליה ערכה כנס - התחדשות חינוכית - החינוך בהרצליה לשנת 2014. חשבתי לתומי שעל פניו הרי לכם רעיון מהפכני - חגיגה של דמוקרטיה - תלמידים, הורים, מורים ומנהלים, בשיתוף עם מינהל החינוך, מנהלים דיון...

תגובות

פורסם לפני 7 years
תצוגה מקדימה

שי פירון, מאחוריך

מדינת ישראל היתה, מאז ומעולם, כור היתוך. מבליל העדות, התפוצות, שאריות הפליטה והצברים החדשים, היה צריך לעשות "טאבולה ראסה". את כל התערובת הזאת, בשם הציונות, הוחלט לשטח...

תגובות

פורסם לפני 7 years
תצוגה מקדימה

זוגיות באבטלה

עברו כבר 12 שנה. 12 שנה של זוגיות. כולל הממוסדת. מה עברנו ב 12 השנים האלה? עליות, מורדות, לפעמים רכבת הרים, לפעמים מי מנוחות. חיים של שגרה, כמו כולם. לפני מליון שנה בערך, כשבנזוגי ואנוכי יצאנו לעבודה בבוקר וחזרנו בשעות הערב,...

תגובות

פורסם לפני 8 years

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה