הבלוג של Dalia Loytershtein Shocron

שכחו אותי בבית

אחרי שכבר סגרתי 40, אחרי 6 שנים בבית, אחרי 3 לידות ב 4 שנים - הגיע הזמן להסתכל קדימה

עדכונים:

פוסטים: 14

החל מפברואר 2012

ברוכים הבאים למאה ה21. תלמידי כיתה א’, תתחברו מהר למסך, שלא תשארו מאחור.

01/06/2013

יום חמישי ה30 במאי הגיע.
עיריית הרצליה ערכה כנס – התחדשות חינוכית – החינוך בהרצליה לשנת 2014.
חשבתי לתומי שעל פניו הרי לכם רעיון מהפכני – חגיגה של דמוקרטיה – תלמידים, הורים, מורים ומנהלים, בשיתוף עם מינהל החינוך, מנהלים דיון פתוח ומפרה על עתיד החינוך בהרצליה.

אז חשבתי.

הגעתי בבוקר, 8 וחצי, באולם הכניסה עמד ערב רב של מורים, הורים, מנהלים, מפקחים, יועצים וכמובן ה”טריאד” של החינוך. כתבתי עליהם בפוסט הקודם.
בהתחלה נכנסתי קצת ללחץ, בכל זאת, אני לבדי. לחצתי יד לשלום למי שהכרתי קודם – סגנית ראש העיר, סמנכ”ל החינוך ויו”ר ועד ההורים.
אחרי טקס דברי הברכה והתודה, פרופסור שיזף רפאלי הרצה, בכשרון רב, על הטכנולוגיה בבתי הספר.

“טכנולוגיה מערערת” היה הנושא העיקרי ש”תפס” לי את האוזן.

במאה ה21, התחרותיות גרמה למערכת החינוך “לאבד את הראש”. הרצון העז להדביק פערים עם היפנים ועם האמריקאים ועם כל אלה שמדברים “טכנולוגית” גורם למשרד החינוך לשלב טכנולוגיות ולהחדיר, בצורה מלאכותית, טכנולוגיה למערכת הלימודים.

בהרצליה מערכת החינוך מדברת, חיה ונושמת “טכנולוגית”, כן נכון/לא נכון, העיקר להתהדר בתואר “מוכנות למאה ה21″. אני מבינה שהלחץ מגיע מלמטה, מההורים והמורים, בלי להבין לאיזה מחול שדים הם מכניסים את הילדים. הכל בשם הקידמה, על מזבח התחרותיות וההישגיות. “מצויינות” הם קוראים לזה. האלוהים החדש.

משחקי מחשב הם ה”צעקה האחרונה” בשיטת הלימוד. למה משחקי מחשב? כי הם גורמים למשתמש מוטיבציה לחקור. סליחה, ללמוד.
ואני חשבתי שתפקיד המורה הוא לעורר מוטיבציה. מורה הוא מנטור הרבה לפני שהוא מתפקד כ”מוליך מידע”. את זה כנראה שכחו בהרצליה. למה רק בהרצליה? במשרד החינוך.

אח”כ התחלקנו לקבוצות דיון. בשלב הזה הצטרפה אלי אמא נוספת, שהצטרפה ליוזמה שלי – הקמת בית ספר אנתרופוסופי ציבורי בהרצליה.
נושא הדיון בקבוצה שלנו היה “התחדשות פדגוגית” – החזון של הרצליה לעתיד.
התחלקנו לזוגות. מטרת סיעור המוחות הייתה שכל אחת תגיד מה החלום שלה לגבי החינוך בהרצליה. כמובן ששמחתי. זה הרי בדיוק לאן שאני חותרת.

בת זוגי לדיון הייתה מורה לאנגלית, בשנות ה 50 לחיה, קיוותה שהאנגלית תילמד בבתי הספר מהפן התרבותי שלה – העולם הוא כפר גלובאלי והאנגלית היא לא רק בסיס שפתי אלא גם בסיס תרבותי – עסקי, תרבותי – חברתי ולכן הדרך שבה מלמדים היום את השפה בבית הספר אינה מספיקה. אני ציינתי את היוזמה שלי לבסס חינוך וולדורף ציבורי בעיר.

בסופו של הדיון הזוגי, נתבקשנו, כל אחת, לספר את מה שדברה עליו בקצרה. כל מה שאמרנו נכתב על לוח כדי לערוך את הנקודות למצע אופרטיבי.
נשמע מעולה, נכון?

אחרי שהמורות שישבו לפני דברו, הגיע תורי.
ברגע שהתחלתי לדבר, התחילו כל מיני תגובות בקהל ולפני שהספקתי לענות, מנהלת הדיון, ד”ר לנדא, “חתכה” את דברי ופרשה אותם באזני השומעות כפי שראתה לנכון – אני אמרתי שאני מעוניינת להקים בית ספר וולדרוף ציבורי בעיר, ד”ר לנדא אמרה שהכוונה שלי היא לשלב מסלולי לימוד אלטרנטיביים בבתי הספר. זו לא הייתה כוונתי כלל. כשניסיתי שוב להתחיל לדבר, כמובן ששוב התפרצו לדברי ולא נתנו לי אפשרות להביע את אשר על ליבי. רק רשמו על הלוח “חינוך אלטרנטיבי” ובזה נגמר העניין.
הקבוצה כללה אמהות, מורות, מנהלות.
חלק מן המורות ספרו שהחזון החינוכי שלהן הוא להכיר יותר את התלמידים. לדעת מה “מניע אותם”, איזה יום עובר עליהם, להכיר אותם לא רק בשם. זו בדיוק “הרעה החולה” של המערכת. המורים מעבירים אינפורמציה ממקום למקום, התלמידים לומדים לקראת בחינות ולא על בסיס יום יומי ומערכת שבודקת תוצאות על ידי מספרים. מערכת חינוך מכאניסטית שחיה על דאטא ועל כמויות.

מורה אחת אמרה שהייתה רוצה לראות “הרבה יותר טכנולוגיה” בבתי הספר. מבחינתה, בלי ספרים, בלי מחברות. רק לאפטופים.
אחת המורות שם ספרה בגאווה בלתי מוסתרת, שהיא כבר אינה רואה את עצמה מורה. אלא מנחה. היא מורה בכיתה א’ וכל התלמידים משתמשים באי פד. אין עפרונות צבעוניים, אין מחברות. אי פד. והיא גאה מאוד בעובדה שהיא כבר לא מלמדת אלא מדריכה איך להשתמש באפליקציה.

אולי אני ממש אולד פאשנד, אבל חלק מלהיות ילד הוא לגדול בבועה, בקאפסולה כלשהי של זמן, הזמן להיות ילד.
מה יקרה אם הוא ילמד להשתמש באי פד לצורכי הכנת שיעורי הבית בכיתה ה’?

אחת הגננות אמרה שהיא הייתה רוצה יותר מחשבים בגן. כנראה קשה לה “לגנן” אז טוב שיש “בייביסיטר אלקטרוני”.
בגן של הילדים שלי אין מחשב ואין טלויזיה.

אני נשואה לאיש הייטק. בבית יש מחשב, אי פד, סמארט פון, לאפטופ, טלויזיה, אקס בוקס ובלו ריי. נכון, אנחנו חיים במאה ה21 ולא מנותקים לגמרי מהמציאות.
אבל אנחנו יכולים לתת לילדים שלנו ילדות ולא להכריח אותם לחיות “טכנולוגית”. זה עניין של בחירה.

תחתמו על העצומה.
הגיע הזמן לשנות. פלורליזם בחינוך, זו לא מילה גסה.

עוד מהבלוג של Dalia Loytershtein Shocron

תצוגה מקדימה

אשת חיל

יש לי חברה "עם פז"מ". אנחנו מכירות כבר 30 שנה, אבל חברותנו פצחה לה קצת לפני שני עשורים. בצעירותנו היינו יחדיו בחוג בלט, בנערותנו שרתנו יחד בצבא ובבגרותנו נפרדו דרכינו אך אנחנו לא נפרדנו (היא גרה כל חיה באותו המקום. אני החלטתי...

תגובות

פורסם לפני 8 years
תצוגה מקדימה

זוגיות באבטלה

עברו כבר 12 שנה. 12 שנה של זוגיות. כולל הממוסדת. מה עברנו ב 12 השנים האלה? עליות, מורדות, לפעמים רכבת הרים, לפעמים מי מנוחות. חיים של שגרה, כמו כולם. לפני מליון שנה בערך, כשבנזוגי ואנוכי יצאנו לעבודה בבוקר וחזרנו בשעות הערב,...

תגובות

פורסם לפני 8 years
תצוגה מקדימה

שי פירון, מאחוריך

מדינת ישראל היתה, מאז ומעולם, כור היתוך. מבליל העדות, התפוצות, שאריות הפליטה והצברים החדשים, היה צריך לעשות "טאבולה ראסה". את כל התערובת הזאת, בשם הציונות, הוחלט לשטח...

תגובות

פורסם לפני 7 years

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה