עוף גוזל

בחורה עם מחשב נייד

עוד חודש זה קורה. בני הבכור צפוי להתגייס לצה"ל ולי צפויות, כנראה, שלוש שנים ללא שינה. בעצם בהתחשב בזה ששנה וחצי לאחר-מכן יתגייס גם אחיו, חיי עומדים להתהפך.

בני סיים ללמוד כבר לפני שנה, אבל בחר לדחות את הגיוס ולהתנדב לשנת שירות בעמותת 'אחריי'. משך כמעט שנה הוא חי עם עוד שבעה שותפים בעיר נתניה, לקח חלק בשלל פעילות התנדבותיות עם ילדים בסיכון, תלמידי תיכון שהיו פוטנציאליים לנשור מהלימודים, קשישים בבית החולים 'לניאדו', וכמובן הדריך נוער ב'אחריי לצבא'.

הוא ידע בדיוק מה הוא רוצה, ידע בדיוק לקראת מה הוא הולך, אבל גם הוא (כמונו) לא ידע איזה שינוי תחולל בו השנה הזו. הוא התחיל את השנה הזו כבחור בוגר וסיים אותה כגבר צעיר. ויש הבדל גדול בין ההגדרות. כמי שבמשך 18 שנה חי בקיבוץ ובמושב שיתופי, ניתן לומר שהוא גדל בחממה. אומנם בבית הספר האזורי הוא פגש בני נוער מרקע סוציו-אקונומי שונה משלו, אך הוא מעולם לא נחשף לחיים בשולי החברה.

כבר בשבוע הראשון של ההתנדבות, עת עמד עם חבריו לקומונה במרכז שכונת מצוקה כשבידיהם מגשים עמוסים בתפוחים וצנצנות דבש, הוא הבין שלפעמים מחווה קטנה, מילה טובה וחיוך, יכולים לעשות הבדל גדול בחייהם של מי שגורלם לא שפר עליהם.

עברו הימים, השבועות והחודשים, ועוצמת החוויה שבנתינה שלא על-מנת לקבל תמורה, לא פחתה. אחרי כל התנדבות או פרוייקט קהילתי, כשהיו ניגשים אליו הילדים והנערים ובקול מבוייש היו מודים לו על הפעילות, לא היה מאושר ממנו עלי אדמות. פתאום שום דבר כבר לא נראה לו מובן מאליו, לא הבית אליו הוא חוזר בסופי שבוע, לא היחסים המעולים שיש לו עם אחיו, לא האוכל שמונח על שולחנו. זווית הראייה שלו על העולם השתנתה כמעט לחלוטין. מאדם שרק ידע שהוא יכול לתרום לאחרים הוא הפך לאדם רגיש למצוקות של אחרים. הוא מסוגל היום להביט על נער, כמעט בן גילו, ולדעת מיד שמשהו מציק לו למרות המסכה שהוא עוטה על פניו. הוא למד לגשת לנער כזה מבלי שהוא ירגיש שמישהו מתנשא עליו, אלא מתוך אמפתיה גדולה ורצון להיות שם לצידו. הוא יודע היום להציע עזרה מבלי שהצד השני ירגיש נזקק. הוא יודע להיות שם בשביל השונים ממנו מבלי לחכות לתודה.

במהלך שנת ההתנדבות הוא נקרא מספר פעמים ללשכת הגיוס למיונים לתפקידים קרביים מגוונים. אך ככל שנמשכה תקופת ההתנדבות גברה בו גם התחושה שהשירות הצבאי צריך להיות הרבה יותר מלרוץ על הג'בלאות ולתרגל פזצ"טות. לדעתו לשירות צריך להיות גם ערך מוסף נוסף על חובת השירות והוא נתינה באשר היא נתינה.

בני הבכור מתגייס בחודש הבא והוא לפני קורס פארמדיקים קרביים. הוא מצא את הנישה שלו בה יוכל להגשים את עצמו כלוחם מצד אחד, וכוח רפואי מסייע מצד שני.

אני גאה בו, וכך כל בני הבית. אני גאה על הדרך שעשה ועל מי שנהיה. ועם הלילות חסרי השינה, אני כבר אסתדר.

שרית ליבנה אשכנזי
על המצבה שלי בעוד המון שנים ייכתב "כאן קבורה אשה שעשתה אהבה עם מילים". בעלת העסק 'מילים זה כל הסיפור' - כתיבת תוכן שיווקית, פרסומי, סיפורי חיים ועוד. https://www.facebook.com/saritlivnewords/?modal=admin_todo_tour