הבלוג של יערה די סגני

מוכנה לפרוש כנפיים

בת 47, אימא למתבגר ולגברת פלפלת. נשאבת סדרתית לעשייה ומולטיטאסקרית כרונית, מכורה כבדה לסמארטפון ולאנשים. אוהבת לבשל ולהאכיל, לקרוא, סלסה, ג'וג'יטסו, אופניים, סאפ ושלום עולמי ממציאה את עצמי מחדש ונהנית מכל רגע.

עדכונים:

פוסטים: 177

החל מאוקטובר 2013

“טיפשות: לעשות את אותו דבר שוב ושוב ולצפות לתוצאות שונות בכל פעם”. אמירה המיוחסת לאלברט איינשטיין. טיפשים אנחנו לא ותהליך השלום חשוב מכדי שנוותר עליו. חייבים לשנות זווית.

01/11/2014

זיכרון ילדות: אני בת שש ושלושה ימים. מצטופפת על ספה עמוסה במבוגרים. בטלוויזיה תמונות מרצדות – ביקורו של סדאת.  לא ממש הבנתי מה קורה, אבל הבנתי שזה דבר גדול.

SADAT

לחיצת היד המשולשת: בגין, קארטר וסדאת (צילום: לשכת העיתונות הממשלתית)

16 שנה לאחר מכן אני שוב מול הטלוויזיה, צופה בחתימת הסכם אוסלו. הפעם גם בכיתי, בכיתי כי הבנתי שקורה פה משהו גדול. בכיתי מאושר ומתקווה.

Oslo

לחיצת היד בין רבין וערפאת בניצוחו של קלינטון (צילום: הבית הלבן)

אני רוצה לתת לילדים שלי רגעים כאלה. אני רוצה לשבת איתם מול הטלוויזיה ולבכות איתם יחד מאושר על חתימת עוד הסכם שלום ואני מוכנה לעבוד כדי שזה יקרה.

פרדיגמות: מלחמה היא עסק גברי עם הרבה טסטוסטרון ואבק והמשא ומתן לשלום הוא ריקוד לשניים – ישראל והפלסטינים, עם ארה”ב שמנצחת על התזמורת והרקדנים על הרחבה שהם גנרלים שרוקדים זה מול זה באי נוחות, באותם צעדים נוקשים ולא משתנים ועד כה גם ללא תוצאות וכך זה נמשך ונמשך, במעגל אינסופי של קונפליקט, מוות, מילים, איומים, הסכמות ושוב מוות.

וכך זה יימשך עוד ועוד ועוד עד שישתנו כללי המשחק ועד שישחקו אותו אחרת ועם תמהיל שונה של שחקנים.

  • כל עוד נשב סביב אותו שולחן עם אותם גנרלים, אנשי מודיעין ופוליטיקאים – שום דבר לא ישתנה
  • כל עוד לא נושיב סביב השולחן מומחים ומומחיות בתחום הסוציולוגיה, הפסיכולוגיה, החינוך והכלכלה – שום דבר לא ישתנה.
  • כל עוד נקיים מו”מ רק עם הפלסטינאים ולא עם שאר המדינות באזור – שום דבר לא ישתנה.
  • כל עוד לא נשמיע אנחנו, העם, קול חזק וברור ונגיד למנהיגים שלנו שאנחנו מצפים מהם לחשוב קדימה, לחשוב אמיץ, לעשות שלום אחרת – שום דבר לא ישתנה

בימים אלה מתחיל להישמע הקול הזה ששותפים לו ארגונים כמו “ישראל יוזמת“, “נשים עושות שלום” ולאחרונה גם 106 הגנרלים החתומים על המכתב הפתוח לרה”מ. קולות אלה קוראים לשינוי בכללי המשחק – לא עוד מו”מ בין ישראל והפלסטינים, אלא מו”מ אזורי עם מדינת ערב המתונות. שינוי פרדיגמה.

נשמעים גם קולות המדברים על שינוי הרכב צוותי המשא ומתן ושילוב אנשי מקצוע מתחומים שונים וכן נשים. כי נשים אינן רק האמהות, הנשים, האחיות והבנות שנשארות בבית בזמן שהגברים יוצאים למלחמה, הנשים הן גם כלכלניות, סוציולוגיות, חוקרות, פסיכולוגיות, מנהלות – בעלות חשיבה חדשה, ראייה רחבה וגישה אחרת. כי נשים הן 50 אחוזים מהאוכלוסייה ולא רק שהן רוצות להיות שותפות לתהליך הגורלי הזה שנכון לנו, הן גם חייבות להיות חלק בלתי נפרד ממנו.

ההיסטוריה מראה לנו ששלום הושג רק כאשר היה שינוי בפרדיגמה. כאשר סדאת קם ובא לירושלים, כאשר רבין ושרון הפסיקו לחשוב כמו גנרלים והתחילו לחשוב כמו מנהיגים, להביט קדימה בעיניים מפוקחות ולפעול אחרת מכפי שעשו בעבר. שינוי הפרדיגמה חייב לקרות והוא חייב לקרות עכשיו. לא מחר ולא דקה לפני המלחמה הבאה. עכשיו.

הערב, בעצרת לציון 19 שנה להירצחו של יצחק רבין יוצאת קריאה חזקה וברורה של אנשים שמבינים שהשלום הוא לא נחלת השמאל או הימין אלא נחלת העם כולו, נשים וגברים כאחד, אנשים שמבינים ששלום הוא לא רק עניין שבינינו לבין אבו מאזן אלא גם בינינו לבין מצרים, ירדן, סעודיה ולבנון, ששלום הוא המפתח לא רק לביטחון אלא גם לצמיחה כלכלית ולעתיד שפוי.

כתב ח”כ רונן הופמן, מומחה לממשל, מדיניות ואסטרטגיה ומי שליווה במשך שנים את יצחק רבין ואת המו”מ המדיני: “פיוס במזרח התיכון יתאפשר אולי ביום מן הימים, אבל רק אם את שיחות השלום תנהלנה אמהות. כן, כן – אמהות. לא גנרלים, לא יועצים משפטיים, לא אנשי מודיעין, לא דיפלומטים, לא מומחים לביטחון לאומי, לא פוליטיקאים

ואנחנו, האמהות, הנשים בכלל, צריכות ליזום, לצאת מהבית ולהתחיל לדבר עם נשים אחרות מפה וגם משם ויחד להשמיע קול חזק וברור, אנחנו כאן, אנחנו עושות דברים אחרת ואנחנו חלק מהתהליך.

אני אישה שמוכנה לקום בבוקר ולעשות את מה שנדרש כדי לשנות ואני מזמינה אתכם ואתכן להצטרף אלי ואל חברותיי וחבריי עוד היום.  צרו איתנו קשר ב [email protected]

vpdbv

העצרת הערב (צילום: ירון ברנר)

עוד מהבלוג של יערה די סגני

תצוגה מקדימה

380 רקפות, קהילה אחת

ראשון בלילה, אני נכנסת רק שנייה אחת אחרונה לאחת הקבוצות בפייסבוק לפני שאני קורסת בסוף יום ארוך. מודעה שהעלתה חברה מישוב שכן לוכדת את עיני. סיפור שהוא עולם ומלואו המסוכם במספר מילים קצרות. עַתַי הקטן חלה בסרטן, למרבה...

תצוגה מקדימה

ילדה עם תלתלים

אני אימא לילדה עם תלתלים, זה קצת הפתיע אותי, הקטע עם התלתלים, למרות שזה לא ממש היה בלתי צפוי, בכל זאת, הילדה 50% ג'מייקנית, אבל כך או אחרת, יום אחד הבנתי שאני אימא לילדה עם תלתלים ושיש לעובדה זו השלכות ומשמעות, מעבר לזה שזה ממש...

תצוגה מקדימה

סליחה, מי את?

כבר 44 שנים שאני הנכדה שלה, הנכדה הבכורה ובשבע השנים הראשונות גם היחידה. כשהייתי בת 10 היא וסבא שלי עלו לארץ ובאו לגור ממש לידנו, רק בניין אחד הפריד בינינו. הייתי קוראת להם מהחלון, פוגשת אותם ברחוב ובמכולת, אוכלת אצלם ארוחת...

תגובות

פורסם לפני 4 years

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה