הבלוג של יערה די סגני

מוכנה לפרוש כנפיים

בת 47, אימא למתבגר ולגברת פלפלת. נשאבת סדרתית לעשייה ומולטיטאסקרית כרונית, מכורה כבדה לסמארטפון ולאנשים. אוהבת לבשל ולהאכיל, לקרוא, סלסה, ג'וג'יטסו, אופניים, סאפ ושלום עולמי ממציאה את עצמי מחדש ונהנית מכל רגע.

עדכונים:

פוסטים: 176

החל מאוקטובר 2013

“מאיפה האנרגיות האלה?” “איך את מתפקדת עם כל כך מעט שעות שינה?” “את לא עייפה?” הרבה אני שומעת שאלות אלה ודומותיהן ותמיד אני עונה – התשובה היא אדרנלין – אני חיה על אדרנלין. האדרנלין מקפיץ אותי מהמיטה בשש וחצי בבוקר אחרי 3-4 שעות שינה, האדרנלין משאיר אותי ערה בשעות הקטנות של הלילה אחרי יום ארוך-ארוך. חבל רק שהאדרנלין לא יודע למחוק את העיגולים השחורים מתחת לעיניים. נו, אין דברים מושלמים בחיים.

יש עוד בעיה עם אדרנלין, לפעמים הוא נגמר וצריך זריקה נוספת שלו. אין דבר שממחיש את זה יותר טוב מאשר התפקוד שלי בימים שאני בבית לעומת התפקוד בימים שאני לא. ביום טיפוסי שבו אני עובדת מהבית, אני קמה בבוקר מלאה אנרגיות, מוכנה לכבוש את העולם, עם רשימה ארוכה של דברים שאני רוצה לעשות, שריאלית מספיקה לשבוע, לא ליום אחד, אני מתחילה בקצב ואז פשוט נגמר לי הקיטור. לפעמים הוא חוזר שוב בשעות הלילה המאוחרות, אבל לרוב זה מעט מדי, מאוחר מדי. בימים אחרים, בהם אני יוצאת מהבית ונפגשת עם אנשים, זה לא כך. רמת האנרגיה נשמרת, אני כמו ה-energizer bunny – לא נעצרת גם כאשר לכולם התרוקנו הסוללות.

אתמול היה עוד דיון גורלי בבית המשפט בענייני בטר פלייס, ארבע שעות ברוטו שחלפו בלי שבכלל הרגשתי, שבמהלכן הייתי ממוקדת לחלוטין, ארבע שעות שבהן לא נזקקתי לקפאין או להסחות. ארבע שעות בלי שאפילו חשבתי להיכנס לפייסבוק (!!) זה היה יום שהרגיש לי טוב, שרציתי שימשיך, שיהיו לו עוד כאלה.

הבוקר אני בבית, עם כמה משימות על השולחן שאני רוצה להשלים לפני שאצא. אני מדלגת ממשימה למשימה, אני לא יעילה, כל כך רוצה כבר לצאת שאני יורה לעצמי ברגל ומעכבת את עצמי. הבטחתי לעצמי שלא אצא עד שאסים את הפוסט הזה ובאמצע אני עושה עוד עשרה דברים אחרים. זה קשור לפרפרים שמתרוצצים בבטן? זה קשור למיעוט שעות השינה? לחוסר המיקוד הכללי? אולי קצת מהכל?

לא צריך להיות חכמים גדולים כדי לדעת שמיעוט שינה ועודף אדרנלין זה לא מתכון טוב לתפקוד מיטבי לאורך זמן. לא מפתיע שאחרי תקופות ארוכות כאלה, יכולת הריכוז שלי שואפת לאפס, שאני הופכת להפרעת קשב אחת גדולה. אני יודעת שזה לא טוב, אבל איך אני לומדת לעשות אחרת? איך אני לומדת למצוא מנוע אחר ועל הדרך, גם להתחיל לישון לפעמים?

עוד מהבלוג של יערה די סגני

תצוגה מקדימה

380 רקפות, קהילה אחת

ראשון בלילה, אני נכנסת רק שנייה אחת אחרונה לאחת הקבוצות בפייסבוק לפני שאני קורסת בסוף יום ארוך. מודעה שהעלתה חברה מישוב שכן לוכדת את עיני. סיפור שהוא עולם ומלואו המסוכם במספר מילים קצרות. עַתַי הקטן חלה בסרטן, למרבה...

תצוגה מקדימה

ילדה עם תלתלים

אני אימא לילדה עם תלתלים, זה קצת הפתיע אותי, הקטע עם התלתלים, למרות שזה לא ממש היה בלתי צפוי, בכל זאת, הילדה 50% ג'מייקנית, אבל כך או אחרת, יום אחד הבנתי שאני אימא לילדה עם תלתלים ושיש לעובדה זו השלכות ומשמעות, מעבר לזה שזה ממש...

תצוגה מקדימה

סליחה, מי את?

כבר 44 שנים שאני הנכדה שלה, הנכדה הבכורה ובשבע השנים הראשונות גם היחידה. כשהייתי בת 10 היא וסבא שלי עלו לארץ ובאו לגור ממש לידנו, רק בניין אחד הפריד בינינו. הייתי קוראת להם מהחלון, פוגשת אותם ברחוב ובמכולת, אוכלת אצלם ארוחת...

תגובות

פורסם לפני 3 years

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה