הבלוג של יערה די סגני

מוכנה לפרוש כנפיים

בת 48, אימא למתבגר ולגברת פלפלת. נשאבת סדרתית, מולטיטאסקרית כרונית, מכורה כבדה לסמארטפון ולאנשים. אוהבת לבשל ולהאכיל, לקרוא, סלסה, ג'וג'יטסו, אופניים, סאפ ושלום עולמי ממציאה את עצמי מחדש ונהנית מכל רגע.

עדכונים:

פוסטים: 180

החל מאוקטובר 2013

אמי תמיד אוהבת לספר איך הייתי ילדה רזה עד שלמדתי לקרוא. ממנה למדתי ללוות ארוחה בספר ומאז המשקל עלה וירד ועלה… הייתי ילדה שמנמנה, עם השנים עליתי וירדתי, הפכתי לנערה עגלגלה ולאישה לפעמים מלאה ולפעמים שמנה. המאבק עם המשקל הוא מאבק שיימשך כל חיי אבל היום, בניגוד לאז, אני יודעת להסתכל על עצמי בעין קצת פחות ביקורתית ולקבל את עצמי כמו שאני, עם התוספות.

11/01/2014

בימים האחרונים סוערת הרשת בעקבות קמפיין ההשמנה, קמפיין שהחזיר אותי לילדה השמנה שהייתי. התחלתי להשמין בגיל מוקדם, הייתי גם בעלת משקפיים וביישנית, שילוב קטלני. בגיל 12 נפרדתי לשמחתי מהמשקפיים ועברתי לעדשות, הסיפור עם המשקל לעומת זאת מלווה וימשיך ללוות אותי לעד.

הקמפיין החזיר אותי לתמונת ילדות שאני זוכרת, בבגד ים, עם בטן שכולה קפלים. זו תמונה שלא אעלה פה, במקומה אני מביאה אחת אחרת, שבה רואים את עגלגלות הפנים וקצת את הסנטר הכפול. הייתי אז בת 11 או 12, גילו של בני היום.

השנים חלפו והמשקל עלה ולפעמים ירד, אבל תמיד, בראש, הייתי שמנה. עוד תמונה שנחרתה בי היא תמונה מהצבא. היום אני מסתכלת עליה ותוהה מה לעזאזל חשבתי, זאת חיילת שמנה?

רבים יענו בחיוב לשאלה. אני כבר לא. חלפו יותר מעשרים שנה ואני רואה את התמונה הזאת בעיניים אחרות. אין במה להתבייש, ממש לא.

חלפו השנים, ביום נישואיי (למי שהוא עתה האקס) הייתי כלה מלאה, בשנה בארה”ב התנפחתי, אחר כך ירדתי, עליתי, ירדתי וחוזר חלילה. לפני ההריונות עליתי, במהלכם שמנתי, בהנקה ירדתי, אחר כך חזרתי לעלות…

ביוני 2012. חודשיים אחרי ניתוח הסרת בלוטת התריס, בשיא חדש במשקל החלטתי שזהו, עושים עם זה משהו. הגעתי לדיאטנית ובמקביל הצטרפתי לקבוצת הרזיה במכבי. קבוצה נהדרת, מגובשת, אנשים נפלאים באמת. בשנה וחצי ירדתי קרוב ל-25 ק”ג. ההבדל ניכר. היום אני מקפידה יותר על לבוש, איפור ותספורת ומרגישה יותר בטוחה בעצמי. אני עדיין סוחבת כמה ק”ג עודפים, לעולם לא אהיה רזה באמת, אבל היום אני גם יודעת שאני לא רוצה להיות רזה. נוח לי עם הקימורים, טוב לי עם קצת עגלגלות, זו אני וטוב לי ליהנות מאוכל, אם כי אני צריכה לדעת גם מתי לעצור וזה אף פעם לא יהיה קל.

כיום, אני שואלת את עצמי שתי שאלות – האם אני בטווח משקל בריא? האם טוב לי עם עצמי? התשובה לשאלה השנייה היא סובייקטיבית כמובן ואצלי היא כללה שינוי מהותי בתפיסה.

את שינוי התפיסה אני חבה בחלקו לבן זוגי שתמיד העדיף נשים מלאות ואף מתלונן על כל ק”ג שאובד. אחרי 14 שנה יחד, אני מאמינה לו באמת וגם רואה נשים מלאות בעיניים אחרות. אך גישתו החיובית לכל השפע והתלהבותו האמיתית ממנו הן רק חלק מהעניין. היום אני מאמינה שעם הזמן וההתבגרות אנחנו גם לומדות לקבל את עצמנו יותר וטוב שכך, עכשיו צריך רק לשכנע גם את שאר העולם.

עוד מהבלוג של יערה די סגני

Thumbnail

380 רקפות, קהילה אחת

ראשון בלילה, אני נכנסת רק שנייה אחת אחרונה לאחת הקבוצות בפייסבוק לפני שאני קורסת בסוף יום ארוך. מודעה שהעלתה חברה מישוב שכן לוכדת את עיני. סיפור שהוא עולם ומלואו המסוכם במספר מילים קצרות. עַתַי הקטן חלה בסרטן, למרבה...

Thumbnail

ילדה עם תלתלים

אני אימא לילדה עם תלתלים, זה קצת הפתיע אותי, הקטע עם התלתלים, למרות שזה לא ממש היה בלתי צפוי, בכל זאת, הילדה 50% ג'מייקנית, אבל כך או אחרת, יום אחד הבנתי שאני אימא לילדה עם תלתלים ושיש לעובדה זו השלכות ומשמעות, מעבר לזה שזה ממש...

Thumbnail

סליחה, מי את?

כבר 44 שנים שאני הנכדה שלה, הנכדה הבכורה ובשבע השנים הראשונות גם היחידה. כשהייתי בת 10 היא וסבא שלי עלו לארץ ובאו לגור ממש לידנו, רק בניין אחד הפריד בינינו. הייתי קוראת להם מהחלון, פוגשת אותם ברחוב ובמכולת, אוכלת אצלם ארוחת...

תגובות

פורסם לפני 5 years

תגובות

טופ 20 - בלוגי אוכל

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה