סיפור מחמם

ליום החורף הכי קר השנה, צריך סיפור מחמם. ומה יכול לחמם יותר מ "בקבוק חם", תנור נפט "פיירסייד" ו"סדין חשמלי"? התערובת הנכונה, אותה יספקו "כרית החימום למיקרוגל" והסיפור שלי.

השבוע בחרתי לספר סיפור שיחמם אותנו קצת בימים הקרים של החורף.

ומה יכול לחמם יותר מ"בקבוק חם"?

download_1024x1024

ודאי זכור לכל אחד מקוראיי איך בילדותו, למרות החום המהפנט שפיזר בבית תנור ה"פיירסיד", שהעניק לא רק חום ממכר למסתופפים סביבו, אלא מיצג של ממש. האש בתוך הפילטר  המעוגל עברה בין כל גווני האש האפשריים, ונצנצה וריצדה על גבי גב המתכת המבריק שמאחוריה, ונתנה אופציה ממשית גם לתאורה במקרה של הפסקת חשמל. וטרם הזכרתי את קולות ה"גלונג גלונג" של שתיית הנפט ובליעתו על ידי התנור מהמיכל ההפוך על גבו בתוך תושבתו, והריח שהתפשט בכל הבית. אבל כשהיה קר ממש, או כשצריך היה להתנתק מהתנור הממסטל ולהיכנס למיטה, אמא היתה שולפת מהמדף או מעל המסמר במקלחת  את נשק יום הדין שלה, בדמותו של ה"בקבוק חם". אותו בקבוק גומי עבה ודי מכוער, אם נודה על האמת, בכתום או בירוק, אל פתחו היתה מוזגת מתוך הקומקום הגדול מים שהורתחו לשם כך על כירת הגז. הבקבוק היה נסגר בפקק החרסינה שלו, שהיה קשור בשרוך אל צווארה של פיית הגומי, כדי שחלילה לא ילך לאיבוד.

tnNew_201308221109064527_1024x768

בזכות ה"בקבוק חם" המיטה היתה מתחממת מעט, ואיתה כפות הרגליים הקפואות. בראשית הערב היה נעטף הבקבוק במגבת, כדי שלא יהיה חם מידי מהחום שהפיץ, עד שהיתה נמצאת המידה הנכונה. גם המגבת, עבה ככל שהיתה  לא מנעה את הריח הטיפוסי והמיוחד שלו.

בבוקר הבקבוק שחימם במהלך הלילה, הפך למשקולת קרה וכבדה בקצה מיטה, ולעיתים נדחף עם הרגליים מחוצה לה. הוא רוקן אחר כבוד ממימיו, התאוורר תלוי מזנבו, וחיכה לשעות התהילה שלו בערב הקר הבא.

200px-Hot_Water_Bottle_696x1024

הרבה שנים כך התחממנו כאשר אחד מאברינו היה כואב ותפוס, כשהיינו חולים, או סתם כפינוק חורפי במיטה הקרה, עד שהגיעו מחליפו, בדיוק כמו שהגיעו מחליפיהם של תנורי ה"פיירסייד" עם התפתחות תודעת הצרכנות, והידע החדש שסיפקה הטכנולוגיה.

למרות שיש עדיין כאלו שנאחזים ב"בקבוק חם" שלהם ולא מוותרים עליו, ואף מספרים שיש לו סגולות ריפוי ייחודיות. וכן נמצאים מידי שנה בחנויות הדראגסטור בקבוקים חדשים כאלו, אפילו עם "שמלות" מסוגננות, אותו ציפוי בד שמתלבש על הגומי, ומנסה לפתות בזוהרו ולהחליף את המגבת, הוא ירד מגדולתו.

IMG_20200116_124731_768x1024

להגעת מחליפתו האולטימטיבית לאוויר העולם, "כרית החימום" , קדמה תקופה בה אנשים האמינו ש"סדין החימום החשמלי" יעשה את העבודה, וייתן להם חום במיטה, בכמה דרגות ואפילו לאורך כל הלילה. אבל בואו נודה על האמת, למרות שכולנו התחברנו במידה זו או אחרת, לתקופה כזו או אחרת, מי באמת רוצה לישון מחובר לחשמל כל הלילה, ועוד לחשוב מה חלילה עלול לקרות לו בעודו ישן שנת ישרים על יצועו.

אז כניסתה של "כרית החימום" לזירה התאפשרה בעיקר בזכות אותה טכנולוגיה חדשה יחסית, מכשיר המיקרוגל הניצב בבתינו, שלא רק לחמם ולהפשיר אוכל הוא יודע, אלא לחמם גם את כרית החימום. אותה כרית שזכתה לפני שנים רבות על ידי אחד מיילדי לשם ההולם אותה להפליא: "חממי", שהוא גם שם תואר, גם שם פועל, גם צווי, וגם מזכיר גיבור עממי מזרחי עטוי שפם אימתני.

IMG_20191222_123213_1024x768

כרית החימום, עשויה מבד כותנה חזק וטוב, ומכילה תערובת מיוחדת של דגנים, עשבי ניחוח שונים ומשונים וכמה לחשים חיוניים. טרם פגשתי תופרת "חממים" אחת שאינה מצהירה בפנים חתומות שאינן מסגירות סוד: "יש לי בתוכו תערובת ייחודית". גם אני התחלתי לתפור כאלו לטובת מקורביי, וגם לי יש את התערובת הסודית הייחודית שלי, שלקח לי לא מעט זמן לפתח אותה. כמו כל חברת גילדה סודית, מסדר חשאי, או ארגון מקצועי, לא אגלה את סודותיי. אגיד רק שלמרות שה"חממים" מזכירים את הכריות המלאות בשעועית איתם עשינו ריתמיקה כשהיינו בגן- הילדים, שעועית אני לא ממליצה לשים בהם.

למרות שיש לי את הידע, הפורמולה, הבדים והמכונה, אני לא מוכרת "חממים", זהו מוצר מתכלה, ולפעמים אף מתכלה מאוד כפי שתראו בהמשך הסיפור. אבל אני כן מכינה ממנו בשפע לבני- משפחה, חברים, קרובים, וכאלו שמבקשים, כי זה חלק מהקטע של "חממים", הם צריכים להיות מעשה ידיה של מישהי.

IMG_20191222_123152_1024x768

בקיצור, לפני לא מעט שנים, כאשר ביתי הבכורה עשתה שנת-שירות בפנימייה בה שהו החניכים ב"משפחתונים" כתחליף לבית הוריהם, נתפס לאחד מחניכיה הצוואר, וכאב מאוד. לאחר שהציעה טיפול כזה או אחר להקל עליו, אמרה לו:"חכה רגע, יש לי עוד משהו שיכול לעזור לך", ורצה מהר למגוריה בקומונה, נטלה מהמדף שעל יד מיטתה את ה"חממי" שלה. כאשר חזרה למשפחתון, לא הבין החניך כמו שאר החניכים איך שקית הבד הצבעונית שהכניסה למכשיר המיקרוגל שניצב על השיש, וחיממה במשך שלוש דקות, תקל עליו. היא רק הניחה אותה על צווארו, וירא כי טוב. מה זה טוב? הכי טוב. לחניך הוקל עד מהרה, אך באופן מפתיע לכל חבריו התחילו כאבים מהסוג שמחייב טיפול מידי ומעמיק בחממי של ה"שינשינית". בשיחת הטלפון הבאה הביתה אמרה לי הבת: "אמא" (לדעתי עוד לא השתמשו אז במילה אימוש), ואני הבנתי. "בסדר" אמרתי לה. והתחלתי לחפש במלאי הבדים שלי בבית בדים מתאימים בגוונים שונים, כדי שיהיה לכל חניך וחניכה "חממי" אישי לכל צוקה ומצוקה שלא תבוא. רקחתי את הפורמולה הסודית שלי, הוספתי לחשים, וכאשר שבה לפנימייה כל אחד מהחניכים קיבל את ה"חממי" שלו. ברור שעד מהרה חניכים אחרים משאר ה"משפחתונים" החלו לחוש כאבים מוזרים. אבל יכולת הסיוע וההתנדבות שלי כאמא למתנדבת בשנת-שירות היתה מוגבלת.

עברו שנתיים, וגם ביתי השנייה התנדבה ועשתה את "שנת-השירות" שלה באותה פנימייה ממש, במשפחתון אחר. ערב אחד, אגב שיחה, מישהו מהחניכים נזכר וגם הזכיר: "אמא שלך עשתה 'חממים' לכל המשפחתון ההוא " ומיד הוסיף: "ומה איתנו?" אתם קוראיי כבר יודעים מה איתם. הילדה התקשרה הביתה, אמרה :" אמא, תשמעי …." ושוב תרמתי את חלקי הצנוע למשפחתון בו שינשנה ביתי.

IMG-20200121-WA0029_768x1024

באותה שנה, באותו משפחתון, היתה אי יציבות באיוש הצוות המטפל שהשפיעה מאוד גם על החניכים, ולא היה גבול שלא נבדק ונבחן היטב. אותה בדיקה כללה מסתבר גם את גבולות יכולת החימום של ה"חממים". החניכים שראו את התוצאה הנפלאה שמספק ה"חממי" לאחר שלוש דקות במיקרוגל, ניסו לבדוק את מגבלות החומר וסגולותיו. אחת מהמדריכות לא אהבה את הרעיון בכללותו ואסרה את השימוש בהם בכלל. מדריכה אחרת היתה נדיבה יותר, וכך ניסו החניכים לראות מה יקרה למשל אם ה"חממי" יהיה ארבע דקות במיקרוגל, וכן מה יקרה לו או למשפחתון או למדריכה לאחר חמש או שש דקות. הניסוי הוכתר בהצלחה רבה. חלק מה"חממים" החלו להעלות ניחוחות חריכה, חלקם הריחו כמו פופקורן, ולו היו מוסיפים להם גם טיפה חמאה מלמעלה, היה מריח ה"משפחתון" כמו אולם קולנוע, למרות שלא היה בהם גרגר תירס. לחלק מה"חממים" הבד החרוך והמשחיר שהיה פעם צבעוני ונעים פשוט התכלה, ומרכיבי נוסחת הפלא שלי  וגם הלחשים התפזרו על רצפת המטבח והדירה כולה. כך או כך, נאסר עליהם המשך חימומם של ה"חממים" במיקרוגל. המעטים ששרדו נערמו בערימה קטנה, ששימשה לאי אלו מלחמות המזכירות באופיין "מלחמת כריות", רק במסה יותר כבדה, צפופה וקריטית. למיטב ידעתי אף חלון לא ניזוק מיצירי כפיי אלו, אם כי אחד מהם ישב הרבה זמן על אחד מהגגות, ואולי אף הנביט את אחד ממרכיבי תכולתו הסודית, אבל אין לי מושג  היות שהבנות שלי וגם חניכיהן הישירים כבר מזמן לא שם. אני לא יודעת אם זה קשור לעניין הזה, או לא, אבל בני הצעיר כבר עשה את שנת-השירות שלו במקום אחר. אני באמת צריכה לשוב ולברר איתו אם חשש שלא יתקבל בשל כישורי התפירה של אמו, ולחשיה, או שסיבות אחרות עמדו בבסיס החלטתו. בכל מקרה, ללא ספק הפסדנו כולנו עוד מערכה אפשרית בעלילה, ואני גם את הפנייה שאי אפשר לעמוד בפניה: "אמא…".

ומאז, ועד עצם היום הזה, וגם לפני כן, כל שנה כשמתחיל מזג האוויר הזה, שפשוט מתבקש "חממי", מה גם כשמתחילים עם זה, יש לזה אפקט ממכר ואחד לא מספיק, צריך שניים או שלושה, אני מתיישבת על יד המכונה, ומחדשת את מלאי ה"חממים".

אז מי מחברותיי שרוצה, אני לא מכינה ומוכרת. אבל אם אתן רוצות לבוא להכין יחד איתי, רק תגידו. אני אגיד לכם מה צריך להכין, ונעשה יחד פעילות יוצרת לחימום המשפחה. התפירה, הלחשים, הקפה, הסיפורים וגם העוגה עלי.

חורף נעים וחם!

______________________________

תמונה 1-בקבוק חם, בגוון הכתום שזכור לנו. זה אמנם חדש, ומופיע ב"עלי באבא", אבל מאוד מזכיר את המקוריים. hebrew.alibaba.com

תמונה 2-תנור הפייקסייד, הדגם הקלאסי-מתוך דף של קיבוץ נחשולים, "היו ימים" www.nahsholim.org.il

תמונה 3-"בקבוק חם" מתוך הערך  "בקבוק חם" ב"ויקיפדיה. הכל קלאסי, למעט הצבע, כולל פקק החרסינה.

תמונה 4-מבחר בקבוקים חמים, באחת מחנויות הדרגסטור השבוע

תמונה 5-"חממים" מבית היוצרת, בבית היוצרת.

תמונה 6"-חממים" בהכנה בבית היוצרת, גם אם תחשבו שגיליתם את הפורמולה הסודית, אז זהו, שלא….

תמונה 7-קומקום המים הגדול. צילום של דרור ברק, ממוזיאון "א גרוייסע מציאה" בקיבוץ יפעת. טלפון 052-8048222. שנענה לבקשתי, ושלח לי את תצלומו של הקומקום הגדול. תודה

1meyrav2
מירב מנהלל, בה נולדתי לפני כ -60 שנה , ובה אני מתגוררת היום עם משפחתי. משלבת בכתיבתי זיכרונות תובנות וסיפורים , מהווה ומהעבר האישי והפרטי, כמו גם הכללי ציבורי. מנסה לרקום בדברי, כמו בבדי צירופים מיוחדים, ושמו של הבלוג, נגזר משם מותג העיצוב שלי המוכר כ"בדים מדברים". לצד העיצוב והכתיבה עוסקת בהוראה תומכת ומתקנת דרך הכנה לבגרות במקצועות ההיסטוריה, התנ"ך והאזרחות.