הבלוג של יערה די סגני

מוכנה לפרוש כנפיים

בת 47, אימא למתבגר ולגברת פלפלת. נשאבת סדרתית לעשייה ומולטיטאסקרית כרונית, מכורה כבדה לסמארטפון ולאנשים. אוהבת לבשל ולהאכיל, לקרוא, סלסה, ג'וג'יטסו, אופניים, סאפ ושלום עולמי ממציאה את עצמי מחדש ונהנית מכל רגע.

עדכונים:

פוסטים: 176

החל מאוקטובר 2013

במבט ראשון, נראה שהאירוע של 2013 שהשפיע את ההשפעה הגדולה ביותר עלי התרחש רק במאי, אבל במבט קרוב יותר אפשר לראות חוט מקשר שתחילתו עוד בינואר. 2013 שלי, שנה בסימן של בישול, בחירות, מכוניות חשמליות ושינויים גדולים בחוץ ובפנים

31/12/2013

שעות ספורות נותרו ל-2013, הזמן לסיכום הוא עכשיו או לעולם לא. שנה משמעותית היתה, מגיע לה סיכום, גם אם הוא סיכום בזק, לא?

אז מה היה לנו השנה? במבט לאחור, סוג של רכבת הרים ולא נראה שהיא עומדת להיעצר בקרוב.

את השנה פתחתי ואני גם סוגרת בהתלבטויות מקצועיות. נמאס לי לשבת מול המחשב ולתרגם. בתחילת השנה החלטתי שאני רוצה לעבוד עם אוכל. לקיים סדנאות בישול, ללמוד בישול בצורה רצינית, אולי לפתוח קייטרינג. מהר מאוד הבנתי שאני אוהבת לבשל מאהבה, לאנשים שאני אוהבת ושלא ארצה לעסוק בזה יום יום. הלאה.

השנה היתה גם שנת בחירות מוניציפליות. חמש שנים אני בעשייה הציבורית, עשייה שהיתה עד כה א-פוליטית. השנה זה כבר היה אחרת. חברה טובה קיבלה החלטה אמיצה לרוץ ואני שמחתי לתמוך ולסייע כמיטב יכולתי. לאורך הדרך למדתי הרבה, נוצרו חברויות חדשות ומשמעותיות מאוד, היו הרבה שמחה, עשייה וצחוק והיו גם כאב ודמעות. לאורך הדרך נעשו טעויות אך חשוב מכל – נשמרו העקרונות עליהם הוחלט בתחילת הדרך ואני בהחלט שלמה עם הבחירה ועם המעורבות.

בינואר השתתפתי בכנס לקוחות של בטר פלייס שהתקיים בלילה גשום וסוער במיוחד (אולי סימן לבאות?) זמן קצר לאחר מכן התבקשנו להצטלם למסע פרסום של החברה ובתחילת פברואר ילדיי עיטרו מודעות ועלונים ואני התרגלתי לשמוע את עצמי ברדיו אומרת: “מניסיון, הדאגה היחידה שלכם תהיה שהילדים לא ירצו לצאת מהמכונית”. אז זו באמת היתה הדאגה היחידה, היום יש הרבה דאגות אחרות, אבל הילדים עדיין לא רוצים לצאת מהאוטו…

באפריל הצטרפתי בשמחה ליוזמה של מספר נהגים שהקימו את העמותה לקידום תחבורה חשמלית ובמאי נפלה הפצצה – בטר פלייס נכנסה לפירוק.

לאירועים מיום הפירוק ועד היום לא יספיק פוסט בבלוג, צריך ספר עס כרס, לפחות. מה לא היה שם? הלם, עשייה אינטנסיבית, התגייסות מדהימה, אחוות נהגים מרגשת, לקוחות נחושים להציל את המיזם, אכזבה, כעסים, עורכי דין, דיונים בבתי משפט… בשישה החודשים שחלפו מאז למדתי על עצמי ועל אחרים, למדתי על פוליטיקה ועל אינטרסים, על הטוב ועל הרע שבאנשים וגם על מה שאני רוצה ולא רוצה ועל מה שאני מסוגלת לעשות וזה עדיין לא נגמר – לטוב ולרע.

2013 היתה שנה של שינויים, שנה שהביאה אותי לתובנות על עצמי, על חיי ועל מה שאני רוצה לעשות הלאה. השנה שבה הבנתי שאני רוצה לפרוש כנפיים ושגיל 42 הוא בדיוק הזמן הנכון בשבילי להמציא את עצמי מחדש.

ב-2013 גם נולד הבלוג הזה, בערבו של יום הולדתי. מתנה שנתתי לעצמי ושאני שואבת ממנה הנאה רבה. סוף סוף לדברים שיושבים לי כבר שנים בראש, בבטן ובלב יש בית וזו הרגשה נפלאה באמת.

2014 בפתח, יש לי הרגשה שזו תהיה שנה מרגשת לא פחות ואני מחכה לה בזרועות פתוחות ועם פרפרים בבטן.

עוד מהבלוג של יערה די סגני

תצוגה מקדימה

380 רקפות, קהילה אחת

ראשון בלילה, אני נכנסת רק שנייה אחת אחרונה לאחת הקבוצות בפייסבוק לפני שאני קורסת בסוף יום ארוך. מודעה שהעלתה חברה מישוב שכן לוכדת את עיני. סיפור שהוא עולם ומלואו המסוכם במספר מילים קצרות. עַתַי הקטן חלה בסרטן, למרבה...

תצוגה מקדימה

ילדה עם תלתלים

אני אימא לילדה עם תלתלים, זה קצת הפתיע אותי, הקטע עם התלתלים, למרות שזה לא ממש היה בלתי צפוי, בכל זאת, הילדה 50% ג'מייקנית, אבל כך או אחרת, יום אחד הבנתי שאני אימא לילדה עם תלתלים ושיש לעובדה זו השלכות ומשמעות, מעבר לזה שזה ממש...

תצוגה מקדימה

סליחה, מי את?

כבר 44 שנים שאני הנכדה שלה, הנכדה הבכורה ובשבע השנים הראשונות גם היחידה. כשהייתי בת 10 היא וסבא שלי עלו לארץ ובאו לגור ממש לידנו, רק בניין אחד הפריד בינינו. הייתי קוראת להם מהחלון, פוגשת אותם ברחוב ובמכולת, אוכלת אצלם ארוחת...

תגובות

פורסם לפני 3 years

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה