הבלוג של יערה די סגני

מוכנה לפרוש כנפיים

בת 47, אימא למתבגר ולגברת פלפלת. נשאבת סדרתית לעשייה ומולטיטאסקרית כרונית, מכורה כבדה לסמארטפון ולאנשים. אוהבת לבשל ולהאכיל, לקרוא, סלסה, ג'וג'יטסו, אופניים, סאפ ושלום עולמי ממציאה את עצמי מחדש ונהנית מכל רגע.

עדכונים:

פוסטים: 177

החל מאוקטובר 2013

חבר חכם אחד שלי כתב “אם נחזיר את העולם טיפה יותר טוב ממה שקיבלנו אותו, סימן שהיה שווה לחיות”. בסופו של דבר, זה כל מה שרציתי לומר.

16/09/2015

תמונת נושא: Shutterstock

תמונת נושא: Shutterstock

 

כבר ימים שאני נאבקת עם הפוסט הזה שבו אני כותבת על מעשה אחד שאעשה בשנה הבאה כדי שיהיה כאן טוב יותר. המחשבות מתרוצצות בלי הרף והמילים לא באות. רק עכשיו, ב-2:30 לפנות בוקר, אחרי ערב שבו הייתי מוקפת אנשים שכל אחד ואחת מהם עושה הרבה מאוד כדי שיהיה כאן טוב יותר, באו המילים.

בורכתי בהכרות ובחברות עם אנשים שהעשייה למען הכלל זורמת בדמם, היא דרך חיים. זו יכולה להיות התנדבות בקרב ניצולי שואה או בגני פליטים, זה יכול להיות מבצע התרמה וזו יכולה להיות גם פעילות פוליטית. כל אחד ואחת בדרכו, כל אחד ואחת מסיבות אחרות, כל אחד ואחת אנשים שהחותם שהם משאירים בעולם הזה הופך אותו למקום יותר טוב ומאירה את חיי הסובבים אותם.

למה אנשים  מתנדבים, משקיעים מזמננו וממרצנו ובאופן ישיר או עקיף ממשאבינו הכלכליים ללא תמורה חומרית כלשהי? אולי זה כי אנחנו באמת מאמינים בעשייה למען אחרים, אולי זה כי פעם אחרים עשו למעננו ואנו רוצים להחזיר, אולי זה בשביל הוקרה, כבוד או אגו או פשוט כדי להסתכל על עצמנו במראה בסוף היום ולהגיד “אני שבע רצון מעצמי”.  אולי זה בכלל קצת מכל אחד מאלה או מניע אחר לחלוטין ואולי זה בכלל לא משנה. מניסיון, מי שמתחיל בעשייה למען הכלל, לא מצליח להפסיק, זה ממכר.

אז מה “תכנית העבודה” ההתנדבותית לשנה הקרובה?

אין ממש כזאת. ישנם פרויקטים ומסגרות קיימים, אבל הניסיון מלמד שלפעמים העשייה המשמעותית ביותר היא זו אליה אנו נקלעים במקרה ולא באופן מתוכנן, מושכל, או אפילו מוסבר. זו העשייה שאין לנו זמן אליה בלוח הזמנים הצפוף ממילא, אבל שנדמה שהיא מייצרת לעצמה כיסי זמן קסומים שמותחים את 24 השעות של היממה מעל ומעבר למה שחשבנו שניתן למתוח ממד קשיח כמו זמן. זו העשייה שסוחפת אותנו יותר מכל עשייה אחרת ושלפעמים מביאה לתוצאות המפתיעות ביותר (ולפעמים לא, אבל גם זה בסדר).

מה למשל? בשבועיים האחרונים מצאתי את עצמי משקיעה אין ספור שעות בניסיון לייצר לילדיי סביבה טובה יותר במוסדות הלימוד שלהם. תמונות של הזנחה במוסדות החינוך שלהם גררו זעם שגבר על הבושה ושהניע אותי לפעולה. כמו כדור שלג נצברה תאוצה ורבים אחרים הצטרפו לעשייה זו. השנה אשקיע זמן ומאמצים בשימור המומנטום שיאפשר שינוי אמיתי וחיוני במקום בו אני חיה. לא רק בבתי הספר, אלא בישוב, בקהילה כולה. זה לא היה מתוכנן, עד עכשיו זה פשוט קרה. בהמשך זה יקרה בצורה מתוכננת ומאורגנת.

ובכל זאת, מה בתכנית?

התכנית היא להמשיך בפעילות קיימת, לשמור על ראש פתוח, לראות מה נקרה בדרכי ואם זה מספיק חשוב, פשוט לעשות. אבל בעיקר, התכנית היא לגדל את ילדיי כך שיהיו מוקפים בעשייה ושהם לעולם לא ישאלו את עצמם “למה צריך לעשות?” אלא רק “מה אפשר לעשות?”

דבר אחד אחרון לשנה זו, אולי המשימה הקשה מכל, היא לנהוג כלפי כולם עד כמה שניתן בהבנה ובקבלה, לשפוט פחות, לאהוב יותר.

תודה לבני משפחתי המשלמים לא פעם את המחיר היקר ביותר של העשייה, לשותפים לעשייה ולחברים שהם המודל וההשראה שלי.

2015-09-06 03.12.49
טקסט ועיצוב: דודו קקון, יו”ר שולחן עגול אשדוד

עוד מהבלוג של יערה די סגני

תצוגה מקדימה

380 רקפות, קהילה אחת

ראשון בלילה, אני נכנסת רק שנייה אחת אחרונה לאחת הקבוצות בפייסבוק לפני שאני קורסת בסוף יום ארוך. מודעה שהעלתה חברה מישוב שכן לוכדת את עיני. סיפור שהוא עולם ומלואו המסוכם במספר מילים קצרות. עַתַי הקטן חלה בסרטן, למרבה...

תצוגה מקדימה

ילדה עם תלתלים

אני אימא לילדה עם תלתלים, זה קצת הפתיע אותי, הקטע עם התלתלים, למרות שזה לא ממש היה בלתי צפוי, בכל זאת, הילדה 50% ג'מייקנית, אבל כך או אחרת, יום אחד הבנתי שאני אימא לילדה עם תלתלים ושיש לעובדה זו השלכות ומשמעות, מעבר לזה שזה ממש...

תצוגה מקדימה

סליחה, מי את?

כבר 44 שנים שאני הנכדה שלה, הנכדה הבכורה ובשבע השנים הראשונות גם היחידה. כשהייתי בת 10 היא וסבא שלי עלו לארץ ובאו לגור ממש לידנו, רק בניין אחד הפריד בינינו. הייתי קוראת להם מהחלון, פוגשת אותם ברחוב ובמכולת, אוכלת אצלם ארוחת...

תגובות

פורסם לפני 4 years

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה