הבלוג של סיוון צברה

הפייה

יזמית בדם, פרוייקטורית בהווייתי, אוהבת אוכל (רואים?) ומכורה להתפתחות אישית ולכל מרחב דיגטלי שמאפשר לי ביטוי. האמא של פיות הפיות, וגם פיית העסקים שמלווה פרפקציוניסטיות, וגם אמא של אורי ודור, התאומים הכי פושטקים שתפגשו.... +עוד

יזמית בדם, פרוייקטורית בהווייתי, אוהבת אוכל (רואים?) ומכורה להתפתחות אישית ולכל מרחב דיגטלי שמאפשר לי ביטוי. האמא של פיות הפיות, וגם פיית העסקים שמלווה פרפקציוניסטיות, וגם אמא של אורי ודור, התאומים הכי פושטקים שתפגשו. אוהבת הגדרות. כי ככה אפשר לשנות אותן.

עדכונים:

פוסטים: 10

החל ממרץ 2017

“לא ידעתי שאני אשה כותבת, עד שהתחלתי לכתוב. וגם כשהתחלתי, לא ידעתי, עד שלא התחילו לקרוא אותי”. (קרין שור)

21/05/2019

חשבתי שבאתי לקייטנה, מסתבר שזה יותר כמו מחנה אימונים. אבל באימונים כמו באימונים, אני תלמידה טובה. תקראו לי סאחית. לא אכפת לי. מפיקות קורס דיגיטליות בעסקים, עוד לא מכירות אותי ממש לעומק, אבל הן בטח יודעות שלא מאיימים על יונה עם יין. אז בטח שלא מאיימים עליי עם משימת כתיבה. או כמו שנאמר, מעשה הכתיבה. אז קדימה, בלוג חדש, משימה פשוטה. פוסט היכרות. קל.

אז איך זה, שאני. אני! שנשפכים לה סטטוסים מהשרוול, שהולכת לישון בתוך מאגרי תמונות, שמתפלשת בין ערימות של לייקים ואוכלת דפי נחיתה לארוחת בוקר, הצלחתי לשבת כמה דקות טובות מול לבן הזה ולבהות. איך?

אני אסביר איך. כשזה ככה בספונטניות ובקצב שלי זה אחד. אבל כשזה משימה. אמאל’ה! פתאום שזה נהיה מעשה כתיבה ולא איזה סטטוס בפייס, נעצרתי.  המוח שלי הריץ קוד בלופ- מה לכתוב? מאיפה להתחיל? מה זאת אומרת פוסט היכרות? היכרות עם מי? ובתור מי באתי בכלל לקורס הזה, בתור סיוון פיית העסקים או בתור היזמית של פיות הבישול?  אולי בכלל בתור אמא עצמאית שמעריכה את עצמה כאחת שמביאה הרבה נינוחות עם קלילות בהוויה שלה?
שאלות קיומיות החלו מטרידות את מחשבותיי וככה, שום מעשה כתיבה טוב לא יצא מזה. אז עזבתי את זה.

עזבתי ואז נזכרתי במשפט אחד שהידהד בי מהשיעור של היום.
“לא ידעתי שאני אשה כותבת, עד שהתחלתי לכתוב. וגם כשהתחלתי, לא ידעתי, עד שלא התחילו לקרוא אותי”. אמרה אותו כדרך אגב לגבי עצמה, המרצה של היום, קרין שור.
ואני חשבתי שעליי.

אז אני פשוט מסירה מעליי את הטייטל הזה ואת שק הציפיות, ופשוט מתחילה. זה הטריק שתמיד עובד לי. חשבתי שאולי אקח את הרעיון שלה לכתוב למה באתי? אוקיי, זה קצה חוט שאני יכולה לעבוד איתו.
לא, לא למה באתי לעולם. בשביל זה גם שבוע של מחשבות וכתיבה לא יספיקו. אז בחרתי להתחיל בקצה חוט אחר.
למה באמת באתי לקורס דיגיטליות בעסקים? לבזבז זמן ותאי מוח ודלק וחניה ותל אביב, כל זה כדי ללמוד שיווק בדיגיטל. אותו שיווק שאני עושה, אוהבת ואף מלמדת אחרות. אז אני אסביר למה.

צילום:מיכל פולת

צילום:מיכל פולת

א. כי אני תלמידה נצחית, בת מזל תאומים, ואיפה שיש ידע- תנו לי, אני רוצה עוד! לא רק שאני גרופית של כלים וידע, אני גם מהאנשים האלה שאשכרה מיישמים אותם ומסוגלים להעביר את זה הלאה.

ב. כי זה תירוץ מצויין להשאיר את התאומים אצל מישהו אחר בערב ולהתאוורר קצת בלי מקלחות, הרדמות, בישולים… (אני נראית לכם צוחקת?!)

ג. כי אני חושבת שזו פלטפורמה מעולה להקפיץ את העסקים שלי קדימה ואוכל ללמוד המון בקורס הזה. אבל לא פחות מכך, אוכל לתרום המון בחזרה, גם לקורס כפלטפורמה ובעיקר למשתתפות בו שמגיעות מכל מיני רקעים ויכולות ויהיה ממש מגניב ומעניין לי להחליף משאבים, להכיר, להתחבר ולמצוא שפה משותפת עם בעלות עסקים כמוני.

ד. כי בעצם זה שאני מסכימה לחשוף, לצאת לאור, לתפוס מקום ולכתוב, אני מאמינה שאני מאפשרת לנשים אחרות לעשות ככה בעצמן בחיים שלהן. ומבחינתי, אפילו אם מישהי אחת תתחזק, תיקח השראה, תזוז מילימטר, תחליט לחוות יותר, תאזור אומץ, תסכים לבקש. אפילו אם זו אחת, זה חלק מההבדל שאני רוצה לעשות בעולם. אז הנה עוד מקום ואמצעי להפיץ את הנצנצים שלי. שאני אוותר על זה?! זו גם הסיבה שפתחתי אתר שהוא בלוג-קאסט על הצלחות של אחרות שאפשר ללמוד מהן.

ה. האמת? שכבר כמה חודשים חברות וקולגות לא שהיו בקורס, לא מפסיקות לשבח ולהתלהב מהתוכן האיכותי, המרצים המעולים והקהילה שנוצרה. אז אחרי שחיממו לי את החשק+ הצלחתי להרשם בזמן היה לי ברור שזה הזמן שלי לקפוץ על זה. כל כך היה לי ברור, שאפילו לפני שקיבלתי תשובה חיובית שהתקבלתי בין מאות הנשים שנרשמו, שריינתי בייביסיטר. מחשבה מייצרת מציאות וכל זה. מסתבר שזה עובד. ובאופן כללי, בכלל עובדת על היכולות שלי לבקש דברים מהיקום, מפתיע כמה שהוא נדיב.

צילום: מיכל פולת

צילום: מיכל פולת

אפשר די בקלות לראות שכל הסיבות מובילות לרומא.

נכון שאני ומילים ומעשים של כתיבה זה כבר רומן מתמשך. יכולתי להגיד לעצמי- מה אני צריכה את כל הקורס הזה?! אבל אני מרגישה שהגעתי למקום שמדבר את אותה שפה כמו שלי, רק עם מגהפון.  ואני אוהבת את זה!
עם זאת, אין לי מושג מה לאן זה יקח אותי, אבל יש לי בטחון מלא שזה יעשה רק טוב. פותחת ידיים (וגם ראש ולב) וסקרנית לבאות. מתאפקת לשמור לכם את כל הפרטים החמים, והמון כלים וכללים וקצת יותר ממני לפעם הבאה . מה שאומר שמעשה הכתיבה- עליי, התגובות והלייקים- עליכם.

שתמיד נהיה אמיצים לבקש את אשר על ליבנו בלי להתבייש ופתוחים לקבל שפע, מתנות, חיוכים וידע מאנשים טובים באמצע הדרך. בדיוק כמו שהקורס המעולה הזה הגיע לחיי ודרכו נולד הפוסט הראשון הזה לעולם.

 

 

עוד מהבלוג של סיוון צברה

תצוגה מקדימה

לומדת לקבל

הסיפור הזמן מתחיל מזמן. ממש מזמן... האמת שאני לא זוכרת בדיוק מתי, אבל אי שם בילדות, קיבלתי החלטה בלתי מודעה שנתינה- זה מדהים, זה ערך עליון ומעולה. אבל לקבל.... זה פחות. שונא מתנות יחייה. זה לא מנומס. לא היית צריכה לטרוח... כאלה,...

תגובות

פורסם לפני 3 weeks
תצוגה מקדימה

אי אפשר להנות מכל העולמות

לפעמים אנחנו כל כך תקועים במחשבה של מה אפשרי- ככה או אחרת? שחור או לבן? שהיא תהיה כזו או לגמרי כזו? מכירים? זה מחשבה כל כך פשרנית.. שנים חייתי לפיה. אמרתי...

תגובות

פורסם לפני 1 year

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה