הבלוג של נבחרת הרצות של סלונה

רצות על הכל

100 נשים, 10 שבועות ו-4 בלוגריות רצות. על הכל! רעות חוצה, מורן מישל, ריי שגב ורוני כהן הצטרפו לאתגר קבוצות הריצה לנשים בלבד של adidas וסלונה. בדרך הן מגלות לא מעט על המרוץ של החיים. Findyourmore#

עדכונים:

פוסטים: 13

החל מדצמבר 2015

6 שבועות לתוך אתגר findyourmore וארבע המופלאות שלנו מסתכלות אחורה. רעות, רוני, מורן וריי בודקות מה עשו להן 6 השבועות האחרונים ומספרות למה חשוב להן להמשיך עד הסוף

20/01/2016

רצות על הכל פוסט 6
לא מפסיקות לרוץ | צילום: דור נבו

רעות חוצה

בחצי הדרך למדתי להסתכל קדימה

6 שבועות עברו מאז שהתחלנו לרוץ ואני כבר רצה 20 דקות לפחות. זה קשה אני מודה, אבל לא תמיד ולא הרבה. מבין רגעי המשבר ההתנשפויות והכאבים בשרירים אני מרגישה תחושה חזקה שגוברת על הכל – אני, רצה. אני רצה וזה אפילו כיף לי, הראש שלי מתנקה ממחשבות והרגליים כמו זזות מעצמן. אני שוכחת שאני רצה, ואז כשאני נזכרת אין תחושה משכרת מזה.

6 שבועות עברו, חצי הדרך. למדתי על עצמי כל כך הרבה. למשל, שאני לא באמת בטטה כמו שחשבתי, שאני לא “לא מסוגלת לרוץ”, שאני דווקא מצליחה לעשות הכל, ושהמוח הוא האיבר שהכי חשוב לאמן. למדתי להכיר ולהיעזר בכוחה של הקבוצה. הקבוצה שלי הנפלאה, שלא נותנת לאף אחת להישאר מאחור.

6 שבועות עברו ובדיוק בעוד 6 שבועות כבר אהיה על קו הזינוק, מתחילה את המירוץ שלי. ואולי זה במקרה, ואולי זה גורל, אבל איכשהו הריצה התברגה באמצע תקופה של שינויים, והיא כמו עוגן, כמו בורג מרכזי שסביבו מתנקזים שינויים וחלומות. היא המנוע, הבוסט שלי לתקופה הקרובה.

לרוץ, לרוץ, לא להפסיק, אני מאמנת את המוח שלי. להביט קדימה, להמשיך. ובלי לשים לב, בלי לחשוב על זה יותר מדי, אני מרגישה איך תחושת ההתמדה מתפשטת לכל תחומי החיים שלי. פתאום המוח שלי בעצמו רוצה להתמיד, להביט קדימה. לרוץ, לא להפסיק. החומרים האלה, שיעזרו לי להצליח.

BOOST השבוע: להבין שהריצה מזניקה אותי לא רק על המסלול, אלא גם בחיים עצמם.

נשמתי עמוק: כשרצתי, לבד, בלי שאף אחת תהיה שם לצדי כדי להרים אותי כשנגמר לי הכוח. הצורך לעצור, להפסיק, ללכת, כמעט הכניע אותי (ובכל זאת, ניצחתי).

findyourmore# -  כשרגע של קושי מתפוגג לו לאט לאט ומשאיר תחושת ניצחון. לא ויתרתי לעצמי.

תראו אותי! אני באוויר וזה אומר הכל.

רצות על הכל פוסט 6
צילום: ליאור אביטן

 

מורן מישל

רצה כדי לפגוש את עצמי קצת אחרת

השבוע הצלחתי לרוץ 9 ק״מ פעמיים. זה כמו לראות את הארץ המובטחת ולא להיכנס אליה. כמו להגיע לים ולגלות ששכחתי בגד ים, כמו להגיע ל-9 מתוך 10 ק״מ ולא לרוץ את הקילומטר האחרון.

בחצי הדרך המטרה קרובה ורחוקה באותה המידה. מצד אחד עברתי דרך ארוכה בזמן כל כך קצר, מצד שני גם הזמן שנותר כל כך קצר והמשימה נראית בלתי אפשרית.

סבלנות היא לא מהתכונות הבולטות שלי. אני רוצה הכל כאן ועכשיו. אם המטרה היא לרוץ 10 קילומטר אני ממש לא מבינה למה צריך לעצור ב-7 קודם. אם אני רוצה לרוץ מהר יותר, לא ברור לי למה הגוף לא נשמע לי. אני מנסה להבין למה מה שאני יכולה לדמיין את עצמי עושה הוא בעצם כל כך קשה לביצוע.

בחצי הדרך אני עוצרת לפני האימון הבא ונושמת עמוק, דרך האף, כמו שעינב לימד אותנו, ככה שהאוויר ימלא את כל בית החזה, ירחיב את הצלעות ויחזק את הסרעפת וימלא גם את חלל הגולגולת כדי לדחוק ממנו החוצה את המחשבות.

האתגר למחצית הבאה של הפרויקט היא לרוץ בשקט. להשקיט את המחשבות, הביקורת, התחרות. להתרחק מנקודת ההתחלה אל עבר נקודת הסיום, להתקרב אל המטרה, ולפגוש את עצמי שם קצת אחרת, אחרת כל הדרך הזו לא הייתה שווה כלום.

BOOST השבוע: ריצת בוקר ביום שישי בנמל תל אביב. שילוב מושלם של חברה טובה, שמש חורפית ועמידה באתגר.

נשמתי עמוק: אחרי ההצלחה של הריצה בשישי ממש התחשק לי לרוץ בשבת בבוקר, אבל החלטתי להאט, להקשיב גם לנפש ולעשות יום מנוחה עם המשפחה. זה הוכיח את עצמו כהחלטה מוצלחת באימון של יום ראשון.

findyourmore# -  במקום שקשה דרוש אימון, ככה הופכים קשיים להצלחות.

תראו אותי! בוקר יום שישי בנמל תל אביב – too cool for school.

 רצות על הכל פוסט 6
צילום: ליאור אביטן

רוני כהן

לא רק הזמן רץ, גם אני

אי שם בטורונטו שבקנדה, בוקר אחד, הודעת טקסט שגוררת שיחת טלפון, משנה חיים של בחורה אחת. בעיניים חצי עצומות מג’ט לג אני קוראת הודעה: “יש איזה פרוייקט מדהים עם adidas. את תעופי על זה, זה מתאים לך, תפור עלייך בול. כדאי לך – העצמה נשית. 3400 נשים נרשמו. את חייבת להירשם”. מתוך שינה אמרתי: “כן”, הרי תמיד אפשר להתחרט אחר- כך.

כמה שעות אחרי התקשרתי לארץ לברר על מה מדובר. אז מסתבר ש- adidas  באמת מפנקים, אבל כדי להיות תחת חסותם אני בסך הכל צריכה לרוץ 10 ק”מ במירוץ ת”א ולהוביל אחרי לעבר קו הסיום עוד קבוצה של 24 נשים. על זה נאמר גוועלד! וכמובן שמייד שאלתי איפה חותמים ויתור.

עוד לא התחלתי לרוץ וכבר התחלתי להזיע. 10 ק”מ? אני, הקבב מכרם התימנים?! איך זה בדיוק הולך לקרות? רון אהובי יצא מהמקלחת ואני כמובן ישר הטחתי בו את העובדות וחיפשתי עזרה במציאת דרכי מילוט מה”כן” שנתתי כמה דקות לפני. רון בתגובה אמר לי: “בלי חרטות. קטן עלייך, את עושה את זה בהליכה”.

6 שבועות עברו מהרגע שהתחלנו את המסע ומסתבר שלא רק הזמן רץ, אלא גם אני, אנחנו. 100 נשים שחולקו ל- 4 קבוצות ולקחו החלטה שכלום לא יעצור אותן. זה אולי לא נהיה קל יותר מאימון לאימון, משבוע לשבוע, אבל זה בהחלט נהיה כיף יותר, מצחיק יותר, מגובש יותר. כל אחת נותנת לשנייה DRIVE לקום מהספה, מהמחשב, מהמיטה, ללבוש את בגדי הריצה, לצאת לכיוון הנמל ובמשך שעה שלמה להתאמץ ולהוכיח לעצמה שהיא יכולה.

BOOST השבוע: עשיתי את זה! רצתי 10.4 ק”מ! אני אלופה!

נשמתי עמוק: אני לא יודעת אם זה האדרנלין, אבל אני לא ישנה בלילה. משהו מעיר אותי ולא מרפה! הגוף עייף ורוצה כל כך לישון. אבל, במקום, יוצא לרוץ! אמא’לה מה נהיה ממני?!

findyourmore#  - מהיום והלאה “לא יכולה” יצא מהלקסיקון שלי 

תראו אותי! בלי שהרגשתי, ה-ULTRA BOOST הפכו לחיית המחמד שלי, ולידידות הטובות של האדם.

רצות על הכל פוסט 6
צילום: רוני כהן

ריי שגב

מגלה את כוחות הנפש החבויים בי

חצי דרך מההתחלה, חצי דרך לסיום ואני מותשת. תמיד תפשתי את עצמי כנינג׳ה. בנאדם חזק שקטן עליו לצאת לכמה אימוני ריצה בשבוע. בתחילת הפרויקט עוד הכל היה חדש ומרגש. איכשהו מפה לשם עבר חודש וחצי בלי שהרגשתי ממש. אבל בשבוע האחרון נשברתי. די, מה אני צריכה את הריצה הזאת ועוד קור הזה. מה הייתי חייבת לאתגר את עצמי, למה כל כך חשוב היה לי לצאת מאיזור הנוחות שלי, אני שואלת את עצמי ולא מבינה.

הגוף כואב, עייף, יש איזה כאב כזה מתחת לכרית שמציק ולפעמים מגיעות מחשבות פשוט לעזוב הכל ולפרוש, אולי זה לא בשבילי. אבל הבנות בקבוצה לא נותנות לי לוותר. ההתלהבות שלהן מושכת אותי עוד שבוע, ועוד שבוע. הן מדביקות אותי בהתלהבות שלהן.

שמתי לב שהתגבשו בשבוע האחרון חברויות ריצה. נהיו צמדים של נשים. גיליתי שחוץ מהתמיכה והחברות שבין האימונים בקבוצה, עוד דבר שגורם לי להמשיך לבוא ולהפיק מעצמי את המקסימום זה ההכרות עם הבנות תוך כדי הריצה. בהתחלה הייתי מרוכזת בעצמי ובריצה, אבל באימונים האחרונים יצא לי לרוץ לצד נשים שלא הכרתי והתפתחה לה שיחה (אל תספרו למיטל) השבוע גיליתי את עיינה המהממת! מי ידע שאפשר תוך חודש וחצי להצליח לרוץ, לפתח שיחה ועוד להתאהב באותו הזמן?

BOOST השבוע: לראות בשבת בבוקר בפייסבוק את הפוסט של עדנה, שיצאה לריצה בטבע וזה עושה אותה מאושרת. עדנה, שלא רצה לפני הפרויקט, היום יוצאת מיוזמתה ובזמנה החופשי לריצה, זה גורם ללב שלי לצהול.

נשמתי עמוק: באימון האחרון חשבתי לרגע לא לרוץ כי הגוף רצה מנוחה, ואפילו מיטל המאמנת אמרה שמותר לי לעצור מדי פעם, ובסוף רצתי את כל האימון והרגשתי מדהים

findyourmore# - אני לא בנאדם של חורף. לצאת מהבית לריצה זה אתגר שממשיך להיות לא פשוט עבורי. מגלה את כוחות הנפש החבויים בי עם כל יציאה כזו מהבית. אבל שהתבטל השבוע אימון עקב מזג האוויר- ממש התאכזבתי. זה לגמרי more מבחינתי.

תראו אותי! בנות הקבוצה (עדנה, פבלינה וליאור) נפגשו לרוץ בשבת בערב מיוזמתן, הסיפוק והגאווה לא ניתנים לתיאור.

רצות על הכל פוסט 6

עוד מהבלוג של נבחרת הרצות של סלונה

תצוגה מקדימה

רגע לפני: מכאן והלאה אנחנו ממריאות

רעות חוצה מניחה את חרדות הגוף והתסביכים מאחור, ורצה...

תצוגה מקדימה

אחת בשביל כולן, כולן בשביל אחת

מורן מישל לא סופר וומן הנטייה שלי לוותר לעצמי היא סוד די...

תגובות

תגיות:

פורסם לפני 3 years
תצוגה מקדימה

10 מעלות לא יצליחו לכבות אותי

מורן מישל את אף פעם לא מסיימת כמו שהתחלת כבר 37 שנים שיום...

תגובות

פורסם לפני 3 years

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה