הבלוג של נבחרת הרצות של סלונה

רצות על הכל

100 נשים, 10 שבועות ו-4 בלוגריות רצות. על הכל! רעות חוצה, מורן מישל, ריי שגב ורוני כהן הצטרפו לאתגר קבוצות הריצה לנשים בלבד של adidas וסלונה. בדרך הן מגלות לא מעט על המרוץ של החיים. Findyourmore#

עדכונים:

פוסטים: 13

החל מדצמבר 2015

שבוע קפוא עבר על כוחותינו, אבל 4 המופלאות שבראש קבוצות findyourmore# לא מוותרות לעצמן, למרות הקור והרוח, ולומדות שיעור חשוב בלנצח את התירוצים

07/01/2016

אחת בשביל כולן, וכולן בשביל אחת | צילום: סולאל פקיאל

מורן מישל

את אף פעם לא מסיימת כמו שהתחלת

כבר 37 שנים שיום ההולדת שלי יוצא בול בחורף. כל שנה אותו הדבר. והשנה, רגע לפני שחגגתי 37, החלטתי שאני רוצה לחזור לרוץ. המשמעות הברורה של הדברים היא שאת החזרה המרגשת למסלול אני עושה ב-10 מעלות באור פנס רחוב ולצלילי התירוצים המתנגנים אצלי בראש 3 פעמים בשבוע ומתגברים במיוחד חצי שעה לפני האימון, כשמגיע הזמן לצאת מהבית החם אל הקור הקר.

הרי לא אני המצאתי את זה, בכל פעם שאנחנו מקבלים החלטה יקומו עלינו כל התירוצים האפשריים, ינסו לשבור אותנו ולהראות למה אי אפשר, כי נסיבות ותירוצים “למה לא” אפשר למצוא לכל דבר. אבל כשאני מחליטה משהו אני בדרך כלל הולכת עליו בכל הכוח, אז עכשיו, אני אומרת לעצמי, בואי נראה איך בכל זאת מצליחים.

אני חייבת להודות שאם כבר לרוץ בחורף אז רק ככה, מפונקות מכף רגל ועד ראש – בבגדי ריצה מחממים, נעליים קלילות ומאמן צמוד ששם לב לכל הפרטים הקטנים. עינב, המאמן שלנו, מקפיד לומר בכל אימון שסבל לא עושה אף אחד לרץ טוב יותר, ושחשוב לשים לב אם קר לנו מדי ולהתאים את עצמנו למצב. אז אני תמיד מקפידה לצאת לבושה בשכבות, כדי לנסות לסחוב מעט מהחימום שבבית אל החוץ הקפוא, וגם מכיוון שאחרי שני סיבובי ריצה, פעמיים צעדי רדיפה ופסגת הקושי שלי – צעדת הלאונג’ים – מי זוכרת שינואר עכשיו?!

זה יופי של שיעור לקחת הביתה בסוף אימון – את אף פעם לא מסיימת כמו שהתחלת. ואם זה עבד גם באימון הזה סימן שהרווחתי משהו מזה שיצאתי בסוף את הכפור.

בדרך אל האוטו, למרות שכבר בוער בפנים, אני מתעטפת במעיל או סווטשירט חם וטוב, שומרת לעצמי את החום שהגוף שלי הצליח להפיק בעצמו כנגד כל הסיכויים. שרירי החיוך שלי ממשיכים לעבוד כל הדרך עד למקלחת החמה, ולסיום עוד יום שבו ניצחתי את ה”תרצת”, אני פותחת ארוחת התאוששות בקערת מרק ירקות עשיר, מזין ומחמם, עוד המלצה מבית היוצר של הסופר-מאמן, וטופחת לעצמי על השכם. עד חצי שעה לפני האימון הבא.

BOOST השבוע: כשהקבוצה שלי, ADHD, זכתה באתגר הראשון. אין ספק שחלק בלתי מבוטל מההנאה בספורט טמון בתחרות וברוח הספורטיבית וההישגית.

נשמתי עמוק: כמעט חליתי השבוע וממש חששתי להפסיד אימון. במקום להיות גיבורה גדולה הקשבתי לעצת המאמן, הכנתי סיר מרק ענק והקפדתי לעבור לתזונה בריאה יותר. אפילו הורדתי הילוך באימון, והתחזקתי כל כך מהר שכמעט לא הרגשתי שזה קרה.

findyourmore# – כשאימון התבטל ביום סוער קבעתי עם חברה לריצה ליד הבית. האיש שלי יצא לבלות, הקטנות בקושי נרדמו, המטבח היה הפוך, הגדולות הראו פוטנציאל לעימות פסגה ואני לקחתי אויר עמוק, הודעתי שאני עם הנייד אם צריך וחמקתי מהדלת לשעה בדיוק. וכשחזרתי הכל עמד ותפקד. היה כדאי.

תראו אותי! אימון בשישי בבוקר הכי קר שהיה השנה – ניצחתי את התירוצים.

צילום עינב גטריידה.

רוני כהן

“הלו מותק, תזיזי ת’תחת!”

כל התירוצים כולם באו לבקר אותי השבוע, נזלת וחום ובעלי במיון והיה פיגוע והמחבל עוד חופשי והגשם והרוח והסופה, כולם ביחד וכל אחד לחוד מהווים big no no על לצאת לרוץ. מה אני השתגעתי?! הרי בבית חם ונעים ובטוח ויש מרק ויש מזגן ויש פוך ויש קפה ויש “האישה הטובה”, מה יש לי לחפש בקור הזה שמישהו יגיד לי?!

החרדים קוראים לזה “המלחמה ביצר הרע” ואני קוראת לזה “הלו מותק, תזיזי ת’תחת!”. החולצה הוורודה של נבחרת adivas קוראת לי לבוא, הטייץ הצמוד לוחש לי שאם אני עוטה אותו לגופי יש מצב שבסוף הוא יהיה קצת פחות צפוף, גרבי הכדורגלן הארוכות של adidas מציעות לי לנסות לוק חדש ונועז ואני כמעט מוכנה להישבע ששמעתי את ה-ULTRA BOOST שלי אומרות שאם אני לא באה ע-כ-ש-י-ו הן הולכות לחפש ילדה אחרת לרוץ איתה.

אז אני קמה לנצח את עצמי, את השדים והרוחות. שמה איימי וויינהאוס באוזניות, לוקחת איתי לריצה דיווה אמיתית. ואנחנו רצות וגשם בחוץ וזה דווקא נעים וזה אפילו כיף וזה מרגיש כמו ניצחון והשמש מגרשת את העננים ואנשים מחייכים אלינו ואיימי שרה ואני רצה, כל אחת מאיתנו עושה את מה שהיא יודעת לעשות הכי טוב (ממש!).

אני מגיעה הביתה, אל היכל הנצחון הפרטי שלי. הירקות מקפצים מהתרגשות למשמע קולי, הטוסטר מקפיץ שתי פרוסות לחם מלא, הקומקום רותח, הסדינים הלבנים מחכים לי, האמבטיה מוכנה לקראתי, ואני מוכנה להרוויח בכבוד את מה שמגיע לי.

איך אמרה דנה אינטרנשיונל, “אני ניצחתי!”.

BOOST השבוע: אני מתארגנת לאימון ובדרך חולפת על פני המראה. בצעדים איטיים אני חוזרת ומציצה על זאת שמולי והיא דווקא נראית לא רע בבגדי ספורט!

נשמתי עמוק: קר לי. מפחיד לי. לא בא לי. נשבר לי. אבל אני יודעת שאני יכולה. אני עוטה על עצמי את מיטב מחלצות ה-adidas שלי ויוצאת לקרב.

findyourmore# – סיסמאות זה לפעמים כל מה שאני צריכה: “ריצה זה 10% פיזי ו-90% מנטלי”. סיסמה או לא סיסמה, אי אפשר היה לנסח את זה טוב יותר.

תראו אותי! ה-ULTRA BOOST הן כבר חלק מנוף הבית. כבוד.

צילום: רוני כהן

.

רעות חוצה 

מי מתחיל קבוצת ריצה בחורף?!

חורף עכשיו, וקר. ואני, שלא מתיימרת להיות גיבורה גדולה, מודה בפה מלא שהחורף שנוא עליי במיוחד, הקור משתק אותי ויותר מכל בא לי לאכול קרמבו מוקה ולהמתין בציפייה לאביב. ואותה אני שונאת חורף התחלתי קבוצת ריצה. בחורף! המשפט הידוע “בנאדם מתכנן תוכניות ואלוהים מצחקק צחוקיות” מעולם לא היה נכון יותר.

העובדה שדווקא אני, שמסתובבת עם רעד קבוע כל שנה מנובמבר עד אפריל, מעזה בכלל לצאת מהבית עם טייץ וחולצה מנדפת זיעה, ככה, באמצע החורף, היא עוד נס, ניצחון קטן שלי. כי מבחינתי, ברירת המחדל מאז ומתמיד הייתה להגיד לעצמי בינואר “במאי אני אתחיל לרוץ” ואז במאי להגיד לעצמי, “טוב ביולי” ואז ביולי להיזכר ש”כבר חם מדי, ואין לי כוח לקום לריצה ב-5 בבוקר”.

היום זה אחרת. חורף בחוץ, קור של ינואר והרוח לא מרחמת עלי, אבל אני יוצאת לרוץ בפארק. השתגעתי. איך אני עושה את זה? בשלושה שבועות של ריצה בחורף הבנתי שיש חשיבות לפרטים הקטנים, לבגדי הריצה למשל, שיהיו מנדפי זיעה וישמרו יבשים לאורך כל האימון.

האימון שלנו מתחיל. איזה קור! קר כבר שנים. קור מנוון, משתק, שלא עובר בחיים. עד שמתחילים לרוץ. לפעמים בא לי לרוץ רק כדי שיהיה לי חם אחרי זה.

BOOST השבוע: לגלות באימון שרצת במשך רבע שעה ברצף וזה היה נסבל, זה היה מאתגר, זה הרגיש כאילו נולדתי לזה.

נשמתי עמוק: באימון מדרגות. סוג של גיהנום שבמהלכו רצים שני סיבובים מלאים של 700 מטר ואז מטפסים בריצה את כל המדרגות של איצטדיון המושבה. השרירים שלי מעולם לא עבדו קשה כל כך.

#findyourmore - בכל פעם שמחשבות על להפסיק לרוץ ולהתחיל ללכת מציפות את מוחי, אני מאיצה, מתחברת לאחת מהנשים המופלאות שבקבוצה ומקבלת כוח להמשיך לרוץ עד הבוקר.

תראו אותי! אחרי אימון מתקתקות פירמידה – בטבעי שלנו.

צילום: מיכל יפה.

ריי שגב 

החלק הכי קשה הוא ההחלטה לצאת החוצה

בתור חובבת קיץ מושבעת, ואחת שעזבה את ניו יורק בעיקר בגלל החורף המופרע שם, מבחינתי לצאת החוצה לרוץ בקור הזה זה לא משהו שמקלים בו ראש. בשנים האחרונות מצאתי לי דרכים שונות להתחמק מהעניין, אבל נראה שהשנה אאלץ להתמודד פעמיים או שלוש פעמים בשבוע לפחות עם היציאה הזו מאיזור הנוחות לנמל תל אביב, בחושך ובקור.

בעצם החלק הכי קשה הוא ההחלטה לצאת. את צריכה לדבר עם עצמך ולעשות את זה משכנע מספיק. אחר כך זה כמה דקות של קור עד שהגוף מתחמם תוך כדי ריצה ובסוף האימון את מזיעה, גאה וכל כך שמחה שלא נשארת בבית. האוויר הקר מפלח את הריאות, האף והאוזניים קפואים אבל הגוף חם ואת מרגישה על גג העולם. אם הייתי צריכה לרוץ לבד בחוץ, רוב הסיכויים שהייתי מוותרת. אבל כשיש קבוצה שאני מחויבת אליה, אין דרך מילוט. מתייצבת בכל מצב. בשבוע שעבר האימון בוטל בגלל הגשם ומצאתי את עצמי קצת שמחה אבל להפתעתי בעיקר עצובה שהרצף נקטע והתגעגעתי לבנות.

Boost השבוע: השבוע מצאתי שהכי כיף הוא למצוא בקבוצה את אלה שרצות יותר מהר ממך ולנסות להשאר לצידן בכל מהלך הריצה. בלי לשים לב את מותחת את הגבולות של עצמך עוד ועוד.

נשמתי עמוק: לא נעים מה שקורה עכשיו בתל אביב, כולם במתח וזה טבעי. אבל אני חונכתי בירושלים וכנראה פיתחתי עור של פיל לענייני ביטחון. גם להסתובב בהארלם ב-2:00 בלילה זה לא מרגיש כל כך בטוח אבל אני יכולה להגיד שעשיתי את זה.

findyourmore# – כשקבוצה אחרת מנצחת באתגר החודשי צריך לנטרל את האגו ולהזכיר לעצמנו שאנחנו כאן בשביל החוויה, הביחד, האתגר. יש עוד הזדמנויות והעיקר זה להתמיד.

תראו אותי! אני. רצה.

צילום: רונית כהן

עוד מהבלוג של נבחרת הרצות של סלונה

תצוגה מקדימה

רגע לפני: מכאן והלאה אנחנו ממריאות

רעות חוצה מניחה את חרדות הגוף והתסביכים מאחור, ורצה...

תצוגה מקדימה

אחת בשביל כולן, כולן בשביל אחת

מורן מישל לא סופר וומן הנטייה שלי לוותר לעצמי היא סוד די...

תגובות

תגיות:

פורסם לפני 3 years
תצוגה מקדימה

על קו הזינוק לפני המירוץ

רוני כהן הפעם הראשונה שלי נוסעת על איילון ורואה אותו, את...

תגובות

תגיות:

פורסם לפני 3 years

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה