הבלוג של שגית פסטמן

הבלוג של שגית פסטמן

אמא לארי ויובל, נושאת בנטל יחד עם אב הבית - גיא וסובלת ממחסור שינה חמור כבר יותר מידי שנים

עדכונים:

פוסטים: 52

החל מאפריל 2010

אני מאמינה שלכל אחד מאיתנו יש מעין המנון אישי, שיר כזה שמלווה אותו לאורך החיים ומעיד על מהותו הפנימית. יש כאלה שהשיר שמלווה אותם הוא “We are the Champions” של קווין, יש כאלה ש”Losing my Religion” של REM יושב עליהם בול. ומה ההמנון שלי? ללא ספק, השיר ‘לוקח את הזמן’ של  צליל מכוון. אני, לפי כל הסימנים, מה שנקרא ‘בחורה זורמת’ וככזאת בכל פעם שמזכירים מסביבי טיפוסים בעלי חזון כמו  לארי פייג’ או אריאנה הפינגטון, אני מתכווצת ומשפילה מבט סימולטנית.

דוגרי, אני די מאוכזבת מהעובדה שאין לי עצם של יזמות בגוף אבל הכרזתי על עצמי כמקרה אבוד. השאלה שאני מתלבטת בה בינתיים היא איזה מדיניות אני צריכה לנקוט בנושא לגבי דור ההמשך במשפחה. הפגישה עם ליאת, אמא של נאיה המקסימה שכיכבה בפוסט הקודם, דיי יסרה אותי.    אני לא מהאימהות הסטארט-אפיסטיות שיידחפו את הילדים שלהן למכור לימונדה בגינה  כדי ללמד אותם להקים עסק מהיסודות בשתי ידיים קטנטנות. זה פשוט לא בטבע שלי. אני גם לא בטוחה שבגיל שלהם (שלוש וחמש, במקרה שלי) הם בכלל צריכים להתעסק בנושאים כמו רווח והפסד, קידום מכירות, שיווק וכו’. לפחות עד הבר/בת מצווה, אני מעדיפה שהם יקבלו את מנת הקפיטליזם שלהם במינונים מזעריים.

מצד שני, אולי אני טועה. אולי עידוד ליזמות הוא חלק אינטגרלי מהכנה לחיים כלכליים נכונים.  בעתיד הם הרי יצטרכו לדעת איך ‘למכור’ את עצמם ואת רעיונותיהם, לחשוב באופן יצירתי, להיות מעשיים, להציב ולכבוש מטרות. אולי בטיפשותי ובאדישותי אני  מזניחה איזה זרע קטן שאמור להתחיל לנבוט אצלם עכשיו ולהפוך בעוד 20 שנה לעץ חזק ויפה של בטחון עצמי ומיתוג אישי? 

 גלית זמלר, יוזמת ומפתחת חוגים ליזמות עסקית לצעירים, ניסתה השבוע לעשות לי קצת סדר בראש. “זאת טעות לחשוב שחינוך ליזמות הוא חינוך לחומרנות” היא אומרת לי, “הילדים שלומדים בחוג שלי מגלים שלמוצר יש מה שנקרא ‘אורך חיים’ ושהיצרן רוצה צריך להמשיך להרוויח כסף מהמוצר לכמה שיותר זמן. יחד אנחנו בודקים מה הוא עושה – לפעמים הוא מייצר מוצר חדש לחלוטין ולפעמים הוא משנה במעט את המוצר הקיים ובכך מאריך את אורך החיים שלו, ללא מאמץ רב, ואנו כצרכנים הרבה פעמים הולכים וקונים מוצר משודרג”.

ילדים בני חמש או שש בכלל מסוגלים להפנים את המושגים האלה?

“אם נותנים להם דוגמא שקרובה אליהם כמו למשל, “הגוגוסים”, אז כן. בכל חודש בערך יוצאת מהדורה אחרת של הבובות האלה, והמהדורה הקודמת מאבדת מהערך שלה, למרות שהיא עלתה לילדים לא מעט כסף. התובנה הזו גורמת להם לראות דברים מזווית אחרת, ולהבין שמישהו כאן מרוויח על חשבונם. בחוג שלי אנחנו נוגעים בנושא הזה דווקא מכיוון היזמות, כלומר, אני מלמדת אותם שכל דבר שאנחנו רוצים לקדם, אנחנו צריכים קודם לבדוק אם הוא עונה על איזה צורך אצל קהל המטרה, כלומר שכל מוצר או שירות צריך להיות ייחודי עבור הלקוח”. 

או.קי, אז איך מעודדים את הילדים ליזמות ומצד שני לא הופכים אותם ל’חזירים קפיטליסטים’?

“ניקח לדוגמא את אותה ילדה שמכרה תכשיטים בגינה – היא למדה שכדי להרוויח כמה שקלים, היא צריכה לעבוד לא מעט, משום שהכנת כל תכשיט כרוכה בהשקעה של זמן. היא גם הבינה את המשמעות של עלות החומרים היות והיא מתמחרת את התכשיט. גם ילדים שחושבים רק על הכסף, לומדים בדרך כמה דברים על יזמות כמו תמחור, צורך, קהל יעד, מתחרים ועוד. מהניסיון שלי, בסופו של התהליך הם מבינים שמו במקרה שלהם, גם אצל אמא ואבא הכסף לא צומח על העצים”.

 

עוד מהבלוג של שגית פסטמן

איך מדברים עם ילדים על כסף

לפני כמה שבועות חבר טוב שידך ביני ובין העורכת של סלונה, רונית הבר. האתר היה אז בשלבי הרצה ונפגשנו כדי לבדוק איך נוכל לשתף פעולה. על מה היית רוצה לכתוב? היא שאלה ואני ניווטתי בזהירות והשבתי: "תגידי לי מה נראה לך שצריך להיות...

תגובות

פורסם לפני 10 years

חובות פתורים

יש תחום אחד בכלכלת הבית שבעלי מעניק לי בו את כל האותות המופתים האפשריים והוא טיפול בחובות המשפחתיים. אתם יודעים איך זה - יום אחד מעטפה חשודה מגיעה בדואר וכשאתם פותחים אותה, אתם מגלים שאתם חייבים מאות, אם לא אלפי שקלים,...

תגובות

פורסם לפני 9 years

קניה ווסט חושף

אתמול בערב שב הגבר שלי מיום עמלו כולו זורח וצוהל. האם הוא קיבל תוספת שכר או שמא קידום בעבודה? החלטתי לחכות בסבלנות לבשורות. במהלך ארוחת הערב הוא כבר לא היה יכול להתאפק. "קניה ווסט החמור צילם את החבר הקטן שלו והעלה תמונה...

תגובות

פורסם לפני 9 years

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה