טוהר/ ג'ונתן פראנזן

פיפ עצמה היא מראה לעולם המשונה שבו אנו חיים. היא משכילה היא בחובות עצומים היא מתעקשת להיות פעילה בכל מיני מיזמים התנדבותיים שמטרתם להציל את הכוכב הזה להציל ילדים להציל משהו. היא חיה בתנאי חיים קשים למדי ובעצם היא בחורה ענייה מאוד. ויפה מאוד ומתוסבכת מאוד, שקשורה לאמה באופן שלא מאפשר לה כמעט להתנתק ממנה.

בחורה עם מחשב נייד

image1 (2)

טוהר/ ג'ונתן פראנזן
נדמה לי שאחד הדברים הכי קשים לנו כשאנו מתבגרים זה לראות את ההורים שלנו כמות שהם, כבני אדם שיש להם עבר והווה, לראות אותם מנקודת התצפית של אדם בוגר, עם כל החסרונות שלהם. ככל שהילד מתבגר כך ההורה חוזר לממדיו האנושיים, מישות כל יכולה הוא הופך לבן אנוש שכמו כל בני האדם צריך להתמודד עם החיים האלו, צריך להתפרנס צריך אף הוא להקשיב לסמכויות ולהישמע לחוקים. אנו מבינים שלהורה שלנו אין את היכולת להציל אותנו תמיד. שההורה שלנו הוא לא כל יודע הוא לא תמיד עושה את הדבר הנכון וקיימת אפשרות סבירה שחייו מלאים בטעויות ובמעשים שלא כולם הם פאר היצירה.
החיים תחת משטר טוטליטרי מן הסתם אף עושים את העניין הזה קיצוני יותר, מצד אחד יש את הבית ומהצד השני יש את החיים תחת משטר מהלך אימים שההורה הכל יכול חלש עד מאוד מולו.
אנדראס וולף אחד מחמשת מגיבוריו העיקריים של הרומן הוא ילד שכזה ילד שגדל במזרח גרמניה לאב שהוא מבכירי המשטר ואמא שהיא מרצה לספרות באוניברסיטה.
מערכת היחסים בין אנדרס לבין אמו קטיה אמו היפה החכמה המעורערת בנפשה, האם שכל פעם מחדש בעלה היה צריך לשמור על שמה הטוב ולחלץ אותה מפגישות עם מאהבים שונים. מערכת היחסים הזו מעצבת את חייו של אנדרס וכמובן שישנו קשר ישיר בין הילד שגדל בצילה של האם הזו לבין האיש שהוא הפך להיות. אנדראס וולף הוא מייסדו של מיזם "אור השמש" מיזם אינטרנטי שכל מטרתו זה להוציא לאור השמש את כל עוולות העולם, המיזם "אור השמש" שמעוצב ברוח ויקיליקס אם כי אנדרס חוזר לאורך הרומן על כך שאין שום דמיון בינו ובין ג'וּלִיאַן אַסַאנְג' המושמץ למדי.
פיפ שהיא הגיבורה הראשית של הרומן המהנה הזה, אף היא חיה בצילה של אם מעורערת ומשונה עד מאוד. פיפ מודעת לחלוטין לכך שאמה היא אשה משונה. היא אינה יודעת דבר על חייה של האם, מה הוא תאריך לידתה? היכן גדלה? לאמה לא רק שאין תאריך לידה אף אין לה שם. פיפ גדלה בעוני קיצוני, אמה עובדת כאורזת מזון בסופר מרקט, ופיפ מוצאת את עצמה בגיל 21 עם חובות של 130 אלף דולר כהלוואות סטודנטים שאין לה שום מושג איך היא תצליח להחזיר.
למרות 21 שנות חייה, למרות הקשר הגורדי בניהן, פיפ יודעת שהיא חייבת לעשות מעשה, אמה לא מוכנה בשום אופן לגלות לה מיהו אביה שבעיני פיפ הוא האיש היחיד שיכול להציל אותה מהמקום בו חייה נמצאים.
הרצון הכנה העמוק של פיפ לדעת משהו על אביה, על חייה של אמה, הוא רצון כנה ואנושי, יחד עם זאת הציפיה להצלה מידי האב הנעלם בעידן שתינוקות נולדים מתרומות זרע אנונימיות היא ציפייה רומנטית, וכמעט לא מציאותית. והרעיון הזה מהווה את החלק החלש של הרומן. טוהר הוא ברובו, בתכנים שלו, רומן סופר מודרני שמקדם ולועג בו זמנית לרעיונות של שיתוף פשטות טבעונות חזרה לטבע פמיניזם וכל מה שיכול להציל את כדור הארץ שלנו מהתכלות. לאורך הרומן כולו יש התייחסות דואלית לעולם החדש שאנו חיים בו.
משטר החדש אפילו מִחזְרְ את מלות המפתח של הרפובליקה הישנה "קולקטיבי" "שיתופי""
פיפ עצמה היא מראה לעולם המשונה שבו אנו חיים.
היא משכילה היא בחובות עצומים היא מתעקשת להיות פעילה בכל מיני מיזמים התנדבותיים שמטרתם להציל את הכוכב הזה להציל ילדים להציל משהו. היא חיה בתנאי חיים קשים למדי ובעצם היא בחורה ענייה מאוד. ויפה מאוד ומתוסבכת מאוד, שקשורה לאמה באופן שלא מאפשר לה כמעט להתנתק ממנה.
טום וליילה הם שני הגיבורים הנוספים של היצירה הספרותית הזו, שני עיתונאים חוקרים מצליחים סופרסטארים, וישנה גם אנבל אשתו הראשונה והבלתי נשכחת של טום. היא הייתה אמנית קולנוע צעירה ומבטיחה היא הייתה יוצרת היא הייתה יפה במידה שעוצרת את הנשימה היא הייתה יורשת לאחת המשפחות העשירות באמריקה והיא הייתה לגמרי מטורפת.
כל הדמויות הללו טום ואנדרס וליילה ואנבל ופיפ ואמה התימהונית נפגשות בשלבים מסוימים של חייהם.
כדרכו של פראנזן הספר מלווה כל פעם דמות אחרת ומספר לנו על חייה על התבגרותה על ההווה שלה. אין כמעט דבר מענג יותר מלומר 'כדרכו של פראנזן', שרק ימשיך ויכתוב.
הרומן פרט להיותו מענג באופן כמעט מושחת מעלה כמה תובנות לגבי העולם העכשווי שלנו, ההשוואה בין המונחים של קולקטיב למונחים השולטים באפליקציות החברתיות היא לא פחות מגאונית. התודעה הקולקטיבית שלנו עדין זוכרת את קריסת הקיבוצים, הנהירה החוזרת לקיבוצים של היום מגיעה מתוך מצוקה כלכלית ולא מתוך אידיאולוגיה עמוקה ולכן המילים שיתופיות וקולקטיב הם מילים שמקפלות בתוכן אין סוף משמעויות ורבדים. והפחד שמלווה את החיים ברשתות החברתיות אולי אינו דומה לפחד מעינויים וכליאה והעלמות במשטרים אפלים אך עדין התחושה של פחד בהחלט מלווה את הרשת "נראה שדווקא הפחד הוא המושל באינטרנט: הפחד מחוסר אהדה וחוסר מגניבות, הפחד מהחמצה, והפחד מפני בוז או שכחה"
בהחלט יש ביקורת לא מוסווית על כוחה של ענקית האינטרנט "גוגל" אנדרס עצמו מודה בכך כאשר עובדים מתוך חברת גוגל מציעים לו תכתובות מפלילות לגביה "בשני המיקרים פחד אנדרס ממה שתעולל לו גוגל וסירב להעלות את המסמכים לאתר .כדי להציל את כבודו בעיני עצמו, הוא ענה למדליפים בגילוי לב "לא יכול אני זקוק לתמיכה של גוגל"
אם נחבר לספר את יציאתו לאקרנים של הסרט "המעגל" ולמי שמתבלבל וחושב שמדובר בו על פייסבוק ושזהו סרט "אדיוטי" אז הרשו לי לתקן: לגמרי מדובר על גוגל והסרט רחוק עד מאוד מלהיות "אידיוטי" נראה שהוא דווקא מתאר את המציאות שמחכה לנו ממש כאן מעבר לפינה באופן מדויק למדי.
יש כמובן רבדים רבים לטוהר, רק על השם עצמו שנבחר "טוהר" ניתן לכתוב מסה שלמה ועמוקה.
האם הספר חף מבעיות, ודאי שלא, הסיפור אף הואשם בווירטואוזיות יתר ובפחות מידי משמעות. אף נאמר שהסוף שלו מופרך מידי ארוך מידי מיותר.
אכן נדמה שיש כמה סופי עלילות מאכזבים, יש איזושהי תחושה עמומה של "מה? זהו? ככה זה נגמר?" כאילו בבת אחת נמאס לסופר מהכתיבה והוא מסיים את הספר.
אולם נדמה לי שגם סופים מאכזבים של הסופר הזה עדין מרתקים מעניינים ויפיפיים מכל כך הרבה ספרים אחרים.
טוהר הוא ספר מעניין הוא מרתק הוא עמוק הוא מרגש קשה היה לי להניח אותו והצטערתי כמובן שהוא הסתיים.
הוא מטפל בקשת רחבה של נושאים שיחסי אימהות וילדים היא רק אחת מהם. נדמה לי שניתן לומר ללא צל של ספק שלא משנה עד כמה צמהוניות ומוזרות ויצר הרס עצמי הייתה ב"אם" אם אף על פי כן היא אהבה את ילדה נתנה לו חום ואהבה שאינה תלויה בדבר ובטחה בו הילד הזה כמה שחייו יהיו מסובכים או לא פשוטים או מורכבים ואולי אף קשים עדין לילד הזה יש סיכוי רב לחיים משמעותיים. הרומן שוב מראה לנו שהאהבה של השנים הראשונות היא כמעט וחסרת תחליף.

טוהר הוא רומן מאלף חכם יפה מענג ונפלא רוצו לקרוא.
תרגם: ארז וולק
• הספר נקרא באופן דיגיטלי והורד מאתר בוקסילה https://www.booxilla.com

Karen Agmon
ספרנית ומידענית - עובדת כספרנית רפואית בספריה הרפואית המקסימה של תל-השומר. ספרים הם אהבתי הגדולה. karen1@yaar.net https://www.facebook.com/karen.agmon