הבלוג של שחר בן-פורת

רגשות, זה כל הסיפור

מתקשר את טוהר (www.tohar.co.il), מנחה סדנאות חופש להרגיש ועיתונאי. מחבר הספר "המדריך למרגיש המתחיל או מה לעזאזל עושים עם כל הרגשות הללו?"

עדכונים:

פוסטים: 127

החל מאפריל 2012

בעוד שלושה ימים אני אהיה על המטוס בדרך לקובה. ביקור רביעי, מפתיע ולא מתוכנן, שונה מכל אלו שקדמו להם, שיכלול מפגש של מספר שעות עם סבא שלי. אז מה הפלא שכבר ארבעה ימים אני לא מפסיק לבכות?

12/03/2014

בדצמבר האחרון הייתי פעם נוספת בקובה. שבועיים של משפחה, של אוכל טוב, של מצוקה בלתי נתפסת, של אהבה שלא נגמרת. זו היתה אמורה להיות הפעם האחרונה. ידעתי שאני חוזר ארצה ומתקדם עם ההוצאה לאור של הספר שלי וידעתי שבהתחשב בעלויות (של נסיעה ושל הוצאת הספר), ביקור בקובה לא בא בחשבון בשנה הקרובה, אם לא יותר מכך.

טעיתי, מסתבר.

לפני שבוע קיבלתי הזמנה לנסוע לקובה כדי להכין כתבה על מיזם תיירותי המשווק כאן לישראלים. תשעה ימים ברחבי קובה, ללא תשלום מצידי, שיאפשרו לי יום אחד לבקר פעם נוספת את סבא שלי ואת שאר בני המשפחה. שש שעות, מקסימום שבע שעות, של חוויה משפחתית מרוכזת. אם הכל יצלח בשלום, ביום שבת הקרוב, בשעות הערב, אני כבר אטייל ברחובות הוואנה. שבוע מאוחר יותר אני אגיע לקבייגוואן ואזכה לראות את סבא שלי. אם הייתם מספרים לי לפני שבוע שזה עתיד לקרות, לא הייתי מאמין. עכשיו, אני מוכן להאמין בהרבה דברים שנראים לי בלתי אפשריים.

עכשיו אני גם בוכה. מאז תחילת השבוע אני עובר פרצי בכי שמגיעים כל כמה שעות, בכל פעם שאני חושב עליו, על העובדה שבקרוב נתראה. המרחק הזה בלתי אפשרי; המרחק הגאוגרפי, המרחק הכלכלי, מרחק השפה שאני לא יודע לדבר. אבל האהבה, כך מתברר, מצמצמת את המרחק ומחזירה אותי לקובה בפעם השלישית ברציפות בשנה האחרונה.

סבא ואני

 

אני מתגעגע לחוויה של אהבה שכבר חשבתי שלעולם לא ארגיש. זו אהבה אחרת מזו של בן הזוג, של החברים, של ההורים. לחזור להיות נכד פעם נוספת במקום בו אוהבים אותי ללא גבולות. זה קרה בפעם הראשונה לפני שלוש שנים, כאשר ביקרתי בקובה בפעם הראשונה; הלב שלי נפתח כפי שלא חשבתי שהוא יכול להפתח. קיבלתי כמויות של אהבה מאנשים שמעולם לא פגשתי, שנכנסו לי ללב כפי שלא חשבתי שיכול לקרות. כאשר הייתי שם בדצמבר האחרון חשבתי שזה יהיה הביקור האחרון, שכן סבא שלי מבוגר וכלל לא בטוח שבפעם הבאה שאני אוכל להרשות לעצמי לנסוע לקובה, הוא עוד יהיה בחיים.

עכשיו זה יהיה הביקור הרביעי וגם אם את רובו אעבור כתייר והמפגש המשפחתי יהיה מצומצם, אני יודע שכל דקה איתם תהיה כמו זהב. אהבה שאני מתגעגע אליה, שזמנה קצוב אבל גבולותיה אינם.

כשהחלטתי לקיים בתחילת אפריל סדנה על משפחה, בחרתי לה את השם “חוזרים הביתה“. מפגש של ארבע שעות, מסע מזוקק, מרוכז, אל תוך החיבור המשפחתי, שאני רוצה לעבור עם האנשים שיבחרו להשתתף בסדנה. לא תיארתי לעצמי שיום אחרי שפרסמתי את האיוונט בפייסבוק, אקבל את ההזמנה לחזור הביתה לקובה. לעבור מסע בתוך התרגשות ופחד, בתוך שמחה ובכי.

פעם נוספת אני מגלה כמה נכון המשפט, שהאדם מלמד את מה שעליו ללמוד. זה שיעור שאני שמח ללמוד.

עוד מהבלוג של שחר בן-פורת

תצוגה מקדימה

זה לא הגנים, זה התת מודע

הדיוק של החיים יכול להיות מסתורי לפעמים אך בפעמים רבות אחרות הוא מדהים. כך קרה לי בריאיון עם ד"ר ברוס ליפטון, ביולוג וסופר, מחבר הספר "הביולוגיה של האמונה" (הוצאת פראג), כאשר הוא נתן כדוגמא את הגנים המחוללים סרטן שד והדגים...

תגובות

פורסם לפני 5 years
תצוגה מקדימה

מאיה מיכאלי: האומץ לשאול שאלות

ברגעים בהם פינטזנו מה יקרה כאשר היא תבריא, ידענו שהמסר של מאיה יכול לחצות גבולות ועולמות. הדרך בה בחרה להתמודד עם מחלת הסרטן - ללא טיפולים רפואיים, בהתבסס על עבודה רגשית, תזונה, נשימות והרבה הילינג - היא כל כך ייחודית...

תגובות

פורסם לפני 5 years
תצוגה מקדימה

מריחואנה רפואית: לעשן למען חיים טובים יותר

לפני מספר שנים נסעתי לאמסטרדם, לאירועי ה- Cannabis Cup השנתיים, בהם מתאספים מיטב המגדלים והספקים של מריחואנה באמסטרדם להציג את תוצרתם ולהתחרות על הזנים הטובים ביותר. כאשר הגעתי...

תגובות

פורסם לפני 6 years

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה