הבלוג של שחר בן-פורת

רגשות, זה כל הסיפור

מתקשר את טוהר (www.tohar.co.il), מנחה סדנאות חופש להרגיש ועיתונאי. מחבר הספר "המדריך למרגיש המתחיל או מה לעזאזל עושים עם כל הרגשות הללו?"

עדכונים:

פוסטים: 127

החל מאפריל 2012

מסע האלימות המשתולל במדינה מביא אותי להתעסק פעם נוספת באילמות הפנימית שלי. בשביל לצאת ממעגל האלימות עלינו ללמוד מחדש את החופש להתבטא

22/05/2012

האלימות המככבת בחדשות בשבועות האחרונים מזעזעת אותי בכל פעם מחדש. אלו אונסים את זו, אלה רוצחים את אלה, כאן מכות וכאן הטרדות, השפלות. וזה מבלי לדבר על מלחמות, על פיגועים ושאר טילים. הסיפורים מתרבים ככל שמספר בני האדם בעולמנו גדל, ויש הרבה רגעים שאני מתמלא ייאוש; נראה שישנה מגמה של הקצנה, כאילו יותר ויותר אנשים פורקים כל עול.

מלבד הזעזוע, האלימות החיצונית באה ללמד אותי. למעשה, בתפיסה שלי כל דבר שקורה בחיי בא ללמד אותי משהו. לא המצאתי את הגישה הזו, כמובן, אבל אני מאמין שזה נכון לגבי כל דבר שקורה. כל דבר טומן בחובו מסר עבורנו. שיעור אם תרצו, משהו ללמוד על עצמנו. גם אם הוא לא קורה לנו אישית, גם אם הוא נחשף בפנינו רק דרך כותרות העיתונים.

אז מה זה מלמד אותי? במסע שלי אני חוקר את האלימות הפנימית. זו מתקיימת אצל כולנו, ומתבטאת בצורות שונות. ביקורת עצמית היא ביטוי לאלימות, אכילת יתר גם היא ביטוי של אלימות, דבר שאני עוסק בו הרבה. מניעת נוזלים או אוכל היא גם ביטוי של אלימות. למעשה, בכל פעם שאני מונע מעצמי באופן מובהק דבר מה שאני צריך – מצרכי הגוף ועד הנפש, ממים ועד מילה טובה – אני מפעיל כלפי עצמי אלימות.

אז איך אני חוקר את האלימות הזו? אני מחפש את האילמות שלי. זה המשחק בהקשר הזה – האילמות הופכת לאלימות. הדברים שאני לא אומר, לא מבטא, לא משתף, לא משחרר, כל אלו מצטברים אצלי בפנים. אם רגשות נמשלים במיסטיקה למים, במקרה הזה מדובר במים חמים. ככל שהם נכלאים יותר זמן בפנים, הם הופכים לקיטור. בשלב מסוים, הדוד מתפוצץ, והפיצוץ יכול להיות מופנה כלפי עצמי כמו גם כלפי אחרים.

3111207407_ea37525588_z

לכן, בכל פעם שהאלימות צועקת אלי, חושפת את פניה, אני חוזר ובודק את מה אני משתיק. מה אני לא אומר, לאחרים או גם לעצמי? מה אני לא מבטא? ככל שהתשובות לשאלה הזו מגיעות, עולה השאלה הבאה. למה? לא במובן הקורבני של “למה עשיתי לעצמי את זה?”, אלא “מה מניע את ההשתקה העצמית שלי?”.

השתקה עצמית נובעת מפחד, ולו יכולות להיות פנים רבות. זכרונות חיים – האלה או אחרים; אמונות שליקטנו בתהליך הגדילה שלנו; חוויות קשות שעברנו, כל אלו יכולים ליצור בנו את ההבנה כי יש דברים שאסור לבטא, דברים שאסור להגיד. דברים, שאם כן נבטא ונגיד אותם, נשלם עליהם מחיר כבד.

כך אנו לומדים לשתוק, הופכים את עצמנו לאילמים. בשלב כזה או אחר, בצורה כזו או אחרת, אנו הופכים לאלימים. לפעמים רק לעצמנו, לפעמים גם לאחרים. כדי להפוך את הגלגל ולצאת ממעגל האלימות, עלינו ללמוד באומץ להתחיל לדבר. זה לא קל בכלל, אני יודע מניסיוני. זה קשה ומסובך. אבל לשם הבריאות הנפשית – והפיזית – אני יודע שאין דרך אחרת.

עוד מהבלוג של שחר בן-פורת

תצוגה מקדימה

זה לא הגנים, זה התת מודע

הדיוק של החיים יכול להיות מסתורי לפעמים אך בפעמים רבות אחרות הוא מדהים. כך קרה לי בריאיון עם ד"ר ברוס ליפטון, ביולוג וסופר, מחבר הספר "הביולוגיה של האמונה" (הוצאת פראג), כאשר הוא נתן כדוגמא את הגנים המחוללים סרטן שד והדגים...

תגובות

פורסם לפני 6 years
תצוגה מקדימה

מאיה מיכאלי: האומץ לשאול שאלות

ברגעים בהם פינטזנו מה יקרה כאשר היא תבריא, ידענו שהמסר של מאיה יכול לחצות גבולות ועולמות. הדרך בה בחרה להתמודד עם מחלת הסרטן - ללא טיפולים רפואיים, בהתבסס על עבודה רגשית, תזונה, נשימות והרבה הילינג - היא כל כך ייחודית...

תגובות

פורסם לפני 6 years
תצוגה מקדימה

מריחואנה רפואית: לעשן למען חיים טובים יותר

לפני מספר שנים נסעתי לאמסטרדם, לאירועי ה- Cannabis Cup השנתיים, בהם מתאספים מיטב המגדלים והספקים של מריחואנה באמסטרדם להציג את תוצרתם ולהתחרות על הזנים הטובים ביותר. כאשר הגעתי...

תגובות

פורסם לפני 7 years

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה