הבלוג של שחר בן-פורת

רגשות, זה כל הסיפור

מתקשר את טוהר (www.tohar.co.il), מנחה סדנאות חופש להרגיש ועיתונאי. מחבר הספר "המדריך למרגיש המתחיל או מה לעזאזל עושים עם כל הרגשות הללו?"

עדכונים:

פוסטים: 127

החל מאפריל 2012

השאלה מי ירה, הרג ופצע לפני 4 שנים בבר נוער עומדת כנראה לקבל מענה. אך בתור הומו החי בלב תל אביב, העובדה שזה קרה אומרת שזה יכול לקרות שוב. גם אם הרוצח ייתפס, הפחד ממשיך להיות, לדבר, להפחיד

06/06/2013

כמעט 4 שנים עברו מאז אותו לילה מחריד, שבו נכנס רוצח למפגש של הבר-נוער, מסגרת חברתית לנוער הומו-לסבי-בי-טרנס, רצח שניים ופצע עשרה. הוא פצע הרבה יותר אנשים באותו לילה: את הקרובים להם, המשפחה והחברים, וגם הרבה אנשים שלא היו קשורים ישירות אבל קשורים בקשר גנטי-רגשי. כלומר, חברי הקהילה, בהם אני.

אני מכיר היטב את המקום בו אירע הרצח. שם עשיתי את צעדיי הראשונים כהומו, בקבוצת תמיכה לנוער גייז שפעלה באגודה לפני יותר מ-20 שנה. שם הייתי שותף להקמתה של המסגרת החברתית הראשונה לנוער גאה בישראל, שנקראה באותם הימים צה”ל ב’ (צעירים הומואים, לסביות ובי. טרנסים לא היו אז בתודעה שלנו). אני זוכר את הפגישות, השיחות, הדיונים; המחשבה שהיה נכנס אז רוצח לאותו מקום, לאותה אוירה, ויורה בנו, היא בלתי נתפסת; העובדה שזה קרה לצעירים אחרים מהממת אותי עד היום, ולא במובן הטוב של המילה.

מעולם, אני מודה, לא הרגשתי בטוח להיות הומו בעולם הזה. הסביבה המיידית שלי קיבלה אותי תמיד, אבל ללכת יד ביד – גם ברחובות תל אביב – תמיד הפחיד אותי. כאשר אני ובן זוגי יוצאים מגבולות לב העיר לחלקיה השונים של הארץ – צפון תל אביב, נניח, אבל גם צפון הארץ – המבטים שאנחנו מקבלים, תערובת של הפתעה, תמהון, סקרנות ולעיתים רתיעה, לא מרגיעים אותי.

כל זה השתנה מאז הרצח בבר נוער. כאשר אני כותב השתנה, אני מתכוון התגבר. לפתע, גם לב תל אביב, המקום הבטוח ביותר יחסית בישראל להומואים, הפך ללא בטוח.

קראתי באחת הכתבות שנעשו בימים האחרונים, בעקבות המעצר של חשודים ברצח (כולל חבר קהילה?!? שלא חשוד ברצח אבל הסתיר מידע, כנראה), שהרבה אנשים יצאו מהארון בעקבות הרצח, שיש יותר קבלה. ייתכן וזה נכון; אני אישית חי עם פחד יותר גדול מאז.

יחד עם הפחד מלווה אותי במהלך השנים שאלה מטרידה אחת, מי עשה את זה. האינסטינקט הקהילתי הוא להאשים את שונאי ההומואים באשר הם, חרדים ולא חרדים; אבל תמיד הטרידה אותי האפשרות שזה אחד מהקהילה. סימן השאלה הזה, אני מקווה, יוסר בקרוב, בעקבות המאמצים הראויים לציון של המשטרה לפענח תיק כל כך מסובך שנים רבות לאחר מכן.

האם ההתקדמות הדרמטית בחקירה, סוג של מתנה לאירועי הגאווה, תפחית במשהו את הפחד שאני חי איתו? אני בספק. משהו מהותי, יסודי, התערער בתוכי לפני ארבע שנים. כמו עם רצח רבין, האמון נשבר באופן בסיסי, מהותי; האפשרות שדבר כזה יקרה לא עלתה מעולם בראשי, אך מאז שקרה, אין לי שקט שדבר דומה לא יקרה מחדש.

עוד מהבלוג של שחר בן-פורת

תצוגה מקדימה

זה לא הגנים, זה התת מודע

הדיוק של החיים יכול להיות מסתורי לפעמים אך בפעמים רבות אחרות הוא מדהים. כך קרה לי בריאיון עם ד"ר ברוס ליפטון, ביולוג וסופר, מחבר הספר "הביולוגיה של האמונה" (הוצאת פראג), כאשר הוא נתן כדוגמא את הגנים המחוללים סרטן שד והדגים...

תגובות

פורסם לפני 5 years
תצוגה מקדימה

מאיה מיכאלי: האומץ לשאול שאלות

ברגעים בהם פינטזנו מה יקרה כאשר היא תבריא, ידענו שהמסר של מאיה יכול לחצות גבולות ועולמות. הדרך בה בחרה להתמודד עם מחלת הסרטן - ללא טיפולים רפואיים, בהתבסס על עבודה רגשית, תזונה, נשימות והרבה הילינג - היא כל כך ייחודית...

תגובות

פורסם לפני 5 years
תצוגה מקדימה

מריחואנה רפואית: לעשן למען חיים טובים יותר

לפני מספר שנים נסעתי לאמסטרדם, לאירועי ה- Cannabis Cup השנתיים, בהם מתאספים מיטב המגדלים והספקים של מריחואנה באמסטרדם להציג את תוצרתם ולהתחרות על הזנים הטובים ביותר. כאשר הגעתי...

תגובות

פורסם לפני 6 years

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה