הבלוג של שחר בן-פורת

רגשות, זה כל הסיפור

מתקשר את טוהר (www.tohar.co.il), מנחה סדנאות חופש להרגיש ועיתונאי. מחבר הספר "המדריך למרגיש המתחיל או מה לעזאזל עושים עם כל הרגשות הללו?"

עדכונים:

פוסטים: 127

החל מאפריל 2012

הרצח המזעזע בבאר שבע הוא תזכורת להסתכל על עצמנו – עד כמה ובאילו תחומים אנו אכזריים, אלימים אל עצמנו ואל הסובבים אותנו, והאם אנו רוצים ומוכנים לרפא את הפצע היוצר את כל זה?

23/05/2013

ההשראה למחשבות שהולידו את הפוסט הזה הגיעה מנילי דור האלה, אישה מיוחדת שבעבר ראיינתי מספר פעמים ואתמול דיברנו אחרי מספר שנים של קשר פייסבוקי מרחוק. אני עוד אחזור בבלוג לספר עליה (יש לי מחשבות לראיין אותה לבלוג, אבל אל תספרו לה כי היא עוד לא יודעת את זה. טוב, אולי עכשיו כבר כן).

דיברנו בעיקר על רגשות ועבודה עם אנשים סביב רגשות, ושמחתי לגלולת שנילי מתמקדת בעבודה שלה בדיוק בזה. אני לא זוכר איך ומתי בדיוק היא דיברה על הרצח שהיה בבאר שבע ועל כך שכולנו ביום יום שלנו עושים קצת מאותו הדבר שהוא עשה. איפה הייתי עד אותו רגע, שאלתי את עצמי לאחר מכן. להסתכל על ההשתקפויות שהמציאות מביאה זה חלק מאבני היסוד של הדרך שלי, ודווקא באירוע כל כך חמור ומתוקשר, שכחתי להרכיב את המשקפיים הנכונות. טוב שיש תזכורות, שיש אנשים המזכירים את מה שקל לשכוח.

הסכינים שבתוכי

אני חוזר שוב לסוגיית האלימות, שנדמה שרק מקצינה בזמן האחרון. כבר כתבתי על כך בבלוג שלי בעבר, אך כמו שהשיעורים שלנו בחיים חוזרים פעם אחר פעם (עד שנלמד אותם), גם בבלוג אני חוזר לכתוב על הנושא פעם נוספת. הפעם מזוית חדשה – רצח.

בתחילת השבוע, עוד לפני שקרה מה שקרה בבאר שבע, הרגשתי את האלימות בתוכי משתוללת. זה היה שיא של מספר ימים, שהיו בעצמם שיא של מספר שבועות, במהלכם הרגשתי שאני נמצא במלחמה עם עצמי. מנסה בכל הכוח לשנות את עצמי, להוציא את עצמי ממקומות רגשיים שאני נמצא עמוק בתוכם, זוכר שאי אפשר לצאת מרגשות אלא להכנס אל תוכם, ובכל זאת מנסה. אז הלכתי עם המלחמה עד הסוף; זו הדרך. להלחם, עד שארים בתוכי ידיים.

זה מה שקרה במינונים כאלו ואחרים בשבועות האחרונים, אבל ביום ראשון החוויה הגיעה לשיא. הרגשתי סכינים של ממש עפים בתוכי, כאילו הייתי אמן קונג פו הנלחם באוייבים שלו (וסליחה אנשי הקונג פו, אם השתמשתי באופן מוטעה בשם השיטה שלכם. הייתי חייב להשתמש במשהו).

האוייבים היו הרגשות והסכינים היו שילוב של מילים קשות, נטולות חמלה, היישר אל תוך הפצעים שלי.

הילינג במקום אקדח

המזל הגדול ביותר בחיים שלי הוא המסע הרוחני שאני עושה. רגשות יש לכולנו ואם לא מטפלים בהם נכון ומקבלים עזרה, הם יכולים לגרום לנו לעשות דברים נוראיים כמו מה שקרה לבחור בבאר שבע.

לאורך כל השנים אני מקפיד לטפל ברגשות הפצועים שלי. האלימות החריפה שהשתוללה בתוכי היתה תולדה של כאב רגשי עמוק מאוד, ורק כאשר הכאב מתרפא הכעס והאלימות מתפוגגים. בצד השיעורים אצל ורדה, המורה שלי, אני הולך פעמיים בשבוע לטיפולים אישיים המשלבים שיחה והילינג, הממוקד ישירות ברגשות המנהלים אותי בחיים. בזכות זה, הרגשות אט אט מתרפאים.

פרצי האלימות נשארים לרוב בתוכי, ביני לביני. הם באים לידי ביטוי באכילה, בעיקר, בחוסר סבלנות ובקושי לדבר. זה מצב עדין יחסית, תולדה של 18 שנה של עבודה פנימית וריפוי. מסביב אני מסתכל ורואה כיצד הכאב והכעס הלא מטופלים גורמים לכל כך הרבה בעיות. הדיאלוג בין אנשים הוא כל כך אלים, גם מבלי להגיע לכדי רצח.

.

.

הכל יכול להיות אחרת

אני חושב מה היה קורה אם אותו בחור מבאר שבע היה מקבל הילינג לפצעים שלו. אם המצוקה שלו היתה מקבלת אהבה בזמן שהוא היה זקוק לה, הכל היה נראה אחרת. התסכול, הכעס וחוסר האונים היו מתפוגגים, ומתוך הריפוי היו יכולות להפתח עבורו דלתות חדשות. אני יודע שהוא לא זכה לזה, גם לאחר ששמעתי שיחה עם אימא שלו, שאמרה שהיא לא ראתה שהוא היה במצוקה. איני שופט אותה, אבל אני חושב שזו בדיוק הבעיה – הוא לא בא ואמר שהוא במצוקה מצד אחד, אך מצד שני, האנשים הקרובים אליו לא ראו את מה שאני מאמין שהיה מול העיניים.

אנחנו חיים בתקופה קשה, מאתגרת ולרגעים גם מרתקת. סוף סוף התקבלה ההחלטה הקוסמית (שכולנו שותפים לה) לשחרר את הרגשות מכלאם. בשביל שזה יקרה, המציאות מביאה אנשים למצבי קצה כדי לעורר את הרגשות הרדומים שלהם, ופעמים רבות זה קורה דרך חוויות קשות המשאירות את המיינד חסר אונים ומאפשרות לרגשות להתבטא.

אפשר להאשים את הממשלה במצב, את הטייקונים, את ההורים, אפילו את עצמנו. עדיף לבחור בטקטיקה אחרת – לעזור לעצמנו. יש הרבה שיטות ומטפלים שיודעים איך לעזור לאנשים ללמוד להרגיש, לעבור דרך הרגשות שלהם ולרפא אותם. יש עזרה, הנמצאת היום יותר מאי פעם. מי שבוחר בכך, יכול למצוא את העזרה המתאימה לו.

בעבודה שלי אני מתמקד בסדנאות חופש להרגיש; אחת נפתחת בעוד שבועיים והיא מיועדת לכל מי שרוצה להתחבר לרגשות שלו, ולמי שכבר מחובר אבל הולך לאיבוד בתוך ים הרגשות ורוצה להתרגל אליהם ולהתיידד איתם. אני יכול בשמחה להמליץ על מטפלות בחסד שיעזרו למי שצריך עם הפצעים שלו, ויש עוד שאיני מכיר.

אם אתם מרגישים כואבים, מתוסכלים, אבודים וחסרי אונים, אל תנסו לפתור את זה לבד; מצאו עזרה וקבלו אותה. אפשר לרפא רגשות אם רק מוכנים.

עוד מהבלוג של שחר בן-פורת

תצוגה מקדימה

זה לא הגנים, זה התת מודע

הדיוק של החיים יכול להיות מסתורי לפעמים אך בפעמים רבות אחרות הוא מדהים. כך קרה לי בריאיון עם ד"ר ברוס ליפטון, ביולוג וסופר, מחבר הספר "הביולוגיה של האמונה" (הוצאת פראג), כאשר הוא נתן כדוגמא את הגנים המחוללים סרטן שד והדגים...

תגובות

פורסם לפני 6 years
תצוגה מקדימה

מאיה מיכאלי: האומץ לשאול שאלות

ברגעים בהם פינטזנו מה יקרה כאשר היא תבריא, ידענו שהמסר של מאיה יכול לחצות גבולות ועולמות. הדרך בה בחרה להתמודד עם מחלת הסרטן - ללא טיפולים רפואיים, בהתבסס על עבודה רגשית, תזונה, נשימות והרבה הילינג - היא כל כך ייחודית...

תגובות

פורסם לפני 6 years
תצוגה מקדימה

מריחואנה רפואית: לעשן למען חיים טובים יותר

לפני מספר שנים נסעתי לאמסטרדם, לאירועי ה- Cannabis Cup השנתיים, בהם מתאספים מיטב המגדלים והספקים של מריחואנה באמסטרדם להציג את תוצרתם ולהתחרות על הזנים הטובים ביותר. כאשר הגעתי...

תגובות

פורסם לפני 7 years

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה