הבלוג של שחר בן-פורת

רגשות, זה כל הסיפור

מתקשר את טוהר (www.tohar.co.il), מנחה סדנאות חופש להרגיש ועיתונאי. מחבר הספר "המדריך למרגיש המתחיל או מה לעזאזל עושים עם כל הרגשות הללו?"

עדכונים:

פוסטים: 127

החל מאפריל 2012

לקראת הנסיעה שלי לקובה יצאתי בבקשה לקבל תרומות של מוצרים וציוד אותם אוכל לקחת. המשטר הדיקטטורי מקשה על חיי המשפחה שלי; טוב הלב של אנשים מקל עליהם משמעותית

25/02/2013

הגעתי לקובה בפעם הראשונה בפסח 2011. זה היה 23 שנה לאחר שחודש הקשר בין אמא שלי, ילידת קובה, לבין אביה, שנשאר מאחור ואיתו לא היה לה קשר כ-30 שנים. זה היה 16 שנה לאחר הביקור הראשון של אמא שלי באי הקאריבי, ביקור שלאחריו נסעו כל בני משפחתי.

מסיבות שונות, חכמות יותר או פחות, לא הצטרפתי לאף אחת מהנסיעות. פגשתי את סבא שלי כשהגיע לביקור בישראל לפני 17 שנה, אך מעבר לכך לא הרגשתי דחף גדול לאורך כל השנים לנסוע ולהכיר מקרוב את האי ממנו אימא שלי מגיעה כמו גם את בני משפחתה.

כל זה השתנה כאמור לפני כשנתיים, ועכשיו, לפני הביקור השני, אני רוצה לספר לכם קצת במה מדובר.

התגרש מסבתא שלי – וגם מקסטרו

הסיפור המשפחתי ארוך ומורכב, ואלו ראשי הפרקים. בשנות ה-20 של המאה ה-20 עזבו סבא רבה וסבתא רבה שלי, שמואל ומרים היטר, את פולין לטובת דרום אמריקה. בהתאם לכסף שהיה בכיס שלהם הם הגיעו לקובה. הם השתקעו במקום, יצרו לעצמם חיים מבוססים כלכלית, והביאו לעולם שלושה ילדים, בהם סבתא שלי.

סבתי, אילנה היטר היה שמה, הכירה בקובה בחור מקומי, נוצרי, איתו היא התחתנה ויחד הביאו לעולם את מרילין סוסא היטר, מי שהפכה ברבות הימים לאימא שלי, מירי בן-פורת. כאשר אימי היתה בת 3 הם התגרשו ושנה לאחר מכן עזבו אימא וסבתא שלי את קובה. שנתיים מאוחר יותר, בשנת 1961,בטיסה האחרונה של אל-על מהוואנה לישראל, עזבו אותה גם סבא וסבתא רבה שלי.

לאורך כל השנים “דאגו” סבא וסבתא של אמא שלי לשמור על הנתק בינה לבין אבא שלה, לבין סבא שלי. בצד הניסיונות הרבים ליצור קשר, סבא שלי המשיך את חייו. בשנים בהן היה נשוי לסבתא שלי הוא היה גם נשוי לרעיון המהפיכה; הוא היה חלק מקבוצת הלוחמים שיחד עם קסטרו וצ’ה גווארה יצרו את המהפיכה בקובה. מאוחר יותר הוא הפך למתנגד המשטר, ניסה לעזור ל-CIA להפיל את קסטרו ואף נכנס על כך לכלא הקובני ל-8 שנים. בין לבין הוא התחתן מחדש, הביא לעולם עוד 3 ילדים, ומאז ועד היום הוא שורד בתוך מציאות בלתי אפשרית.

לחם עולה חמישית מהשכר הממוצע במשק

את הסיפורים על קושי החיים בקובה זכרתי במעורפל מהסיפורים ששמעתי מהמשפחה שלי, בכל פעם כשהם חזרו ממנה. אבל אין דומה מראה עיניים, נהוג לומר, ובביקור שהיה לפני שנתיים גם אמא שלי הזדעזעה מההידרדרות במצב.

מצד אחד, החנויות שופעות מבעבר במוצרים והן פתוחות בפני כל מי שיש לו כסף, גם אם הוא תושב מקומי (מה שאסור היה בעבר). מצד שני, יוקר המחייה בקובה הפך לבלתי אפשרי.

השכר הממוצע במשק הקובני עומד על 50 שקלים. סבא שלי, שנדרש לעבוד גם בגיל 83, מרוויח קרוב ל-70 שקלים. אך כאשר כיכר לחם טובה, במושגים קובניים, עולה 10 ₪, אתם יכולים להבין את הקושי.

הימני מקבלים מהמדינה תמורת סכום זעום; השמאלי והאיכותי ביותר עולה חמישית מהשכר הממוצע במשק

במדינה קומוניסטית המדינה אמורה לספק את צרכי התושבים. אך גם זה השתנה. בעבר, לדוגמא, המדינה סיפקה לכל משפחה בלון גז גדול כל 3 חודשים. היום: אחד קטן כל שנה. זה, בצד מחירי החשמל הגבוהים, גורמים לכך שמשפחות רבות מתנהלות ללא גז, חשמל או אפילו שניהם.

בביקור הקודם שוטטנו הרבה בחנויות בניסיון לרכוש עבורם דברים שיקלו על חייהם. צלחות מרק, למשל, או מזלגות וכפות. שרוכים שחורים לנעליים של סבא שלי. מלח לתיבול האוכל. מסננת קטנה לסינון חלב. כל זה לא היה באף חנות, לא בעיירה הקטנה בה הם חיים, לא בערים סמוכות, גדולות ומתויירות יותר. מצד שני, אפשר היה לרכוש להם טלוויזיה LCD 32 אינץ’ של סוני. בקובה היא עולה 3,500 ש”ח, קצת יותר מבארץ. אבל בישראל מרוויחים בממוצע לחודש כמעט 9,000 ש”ח; בקובה, מחיר טלוויזיה כזו שווה ערך לפי 70 מהשכר הממוצע.

ההענות מרגשת ומחממת את הלב

לאורך השנים אמא שלי שולחת חבילות של מוצרים לקובה. בכל פעם מותר לשלוח עד 2 ק”ג, עוד מגבלה מרגיזה של ממשלת קובה. מאז הביקור האחרון הצטרפתי גם אני למנהג, ומצאתי דרך להצניע בתוך החבילות כסף מזומן, מבלי שהוא יתגלה. הכסף, מיותר לציין, משפר משמעותית את החיים שלהם\, כמו גם המוצרים שכל אחד מאיתנו שולח.

בפסח הקרוב אנחנו נוסעים שוב, אמא שלי ואני. הפעם, הודות לחברת התעופה בה אנו נוסעים, אנו יכולים לקחת כל אחד 2 מזוודות. זה אומר הרבה משקל שרובו יתמלא בעזרת מוצרים שאנו מביאים למשפחה. הזדמנות להביא בפעם אחת הרבה דברים.

מאחר וגם אנחנו מוגבלים ביכולות הכלכליות שלנו, החלטתי הפעם לבקש עזרה. פניתי למשרדי יחסי ציבור איתם אני עובד במסגרת העבודה העיתונאית שלי, וביקשתי תרומות של מוצרים של הלקוחות שלהם, או את האפשרות לרכוש מוצרים בהנחה. הפצתי את הבקשה קצת בפייסבוק, והתחלתי לקבל תגובות.

מאז עברו כמה שבועות ואני בכל פעם מתרגש מחדש.

אנשים פרטיים שחיפשו ומצאו בבית דברים שהם אינם משתמשים בהם בצד חברות מסחריות שנענו לבקשה ותרמו מוצרים. קיבלנו דברים שלא היינו יכולים לעצמנו לרכוש אותם, כמו נעלים או תיקים לנשים, וכאלה שהיינו קונים אך התרומה חסכה לנו לא מעט, כמו סבונים, דאודורנטים ושמפו. בזכות החסכון נוכל לקנות להם דברים אחרים או להביא ולהשאיר להם יותר כסף משתכננו.

טוב הלב מפתיע ומרגש; בתחילה לא ידעתי אם בכלל פנות לעזרה, פחדתי שהבקשה תעורר התנגדות. ההענות מחממת את הלב שלנו, והיא תשמח את המשפחה הקובנית שלי כשהם ישמעו על המבצע ויקבלו את הדברים.

אנו נשמח לקבל עוד עזרה. אנו צריכים סבונים מוצקים, ג’ל גילוח, סכיני גילוח, דאודורנטים לנשים ולגברים, נעלי נשים (קיציות) במצב טוב במידות 38, 39 ו-41, נעלי גברים (קיציות) במידות 45-46, תרופות, בגדים לתינוקת בת שנתיים וחצי.

אנו לא לוקחים מרככי שיער או קרמים למיניהם, וגם בגדים ארוכים כמעט ולא מתאימים לחיים במקום החם הזה. גם כסף אנו לא רוצים לקבל; רק מוצרים משומשים במצב טוב או תרומות של חברות מסחריות.

תודה רבה, בשמה של אימי, של סבא שלי ושלי.

(אם אתם רוצים לעזור אנא פנו אלי בטל’ 054-4226546)

עוד מהבלוג של שחר בן-פורת

תצוגה מקדימה

זה לא הגנים, זה התת מודע

הדיוק של החיים יכול להיות מסתורי לפעמים אך בפעמים רבות אחרות הוא מדהים. כך קרה לי בריאיון עם ד"ר ברוס ליפטון, ביולוג וסופר, מחבר הספר "הביולוגיה של האמונה" (הוצאת פראג), כאשר הוא נתן כדוגמא את הגנים המחוללים סרטן שד והדגים...

תגובות

פורסם לפני 5 years
תצוגה מקדימה

מאיה מיכאלי: האומץ לשאול שאלות

ברגעים בהם פינטזנו מה יקרה כאשר היא תבריא, ידענו שהמסר של מאיה יכול לחצות גבולות ועולמות. הדרך בה בחרה להתמודד עם מחלת הסרטן - ללא טיפולים רפואיים, בהתבסס על עבודה רגשית, תזונה, נשימות והרבה הילינג - היא כל כך ייחודית...

תגובות

פורסם לפני 5 years
תצוגה מקדימה

מריחואנה רפואית: לעשן למען חיים טובים יותר

לפני מספר שנים נסעתי לאמסטרדם, לאירועי ה- Cannabis Cup השנתיים, בהם מתאספים מיטב המגדלים והספקים של מריחואנה באמסטרדם להציג את תוצרתם ולהתחרות על הזנים הטובים ביותר. כאשר הגעתי...

תגובות

פורסם לפני 6 years

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה