הבלוג של שחר בן-פורת

רגשות, זה כל הסיפור

מתקשר את טוהר (www.tohar.co.il), מנחה סדנאות חופש להרגיש ועיתונאי. מחבר הספר "המדריך למרגיש המתחיל או מה לעזאזל עושים עם כל הרגשות הללו?"

עדכונים:

פוסטים: 127

החל מאפריל 2012

כאשר פגשתי את ורדה דרור, לא תיארתי לעצמי שכל החיים שלי ישתנו. אבל זה מה שקרה: מצאתי שבמקום להלחם ברגשות שלי אני יכול “פשוט” להרגיש אותם. יש פתרון פשוט אחד לבעיות הגדולות ביותר שלנו, והוא נמצא במקום שבו אנו לא אוהבים להיות. רגשות, זה כל הסיפור

29/04/2012

“דרושים 10 הומואים אמיצים שמוכנים לגעת בחבוי, לחשוב מהלב ולאהוב מהראש”.

המשפט הזה היה לב ליבה של מודעה, שהתפרסמה בעיתון “העיר” ותפסה אותי מיד. הייתי אז בן 18, כמה חודשים לפני הגיוס לצבא, ואחד הדברים שעניינו אותי באותה התקופה יותר מכל דבר אחר הוא עולם המיסטיקה. כבר היו לי קלפי טארוט, התענייניתי בקריסטלים, וכל הנושא העל-חושי סקרן אותי מאוד.

זה היה לפני כ-18 שנים, ולמרות שהבמה בה התפרסמה המודעה היתה מדור הכרויות להומואים, תוכן המודעה עסק בכלל בסדנה רוחנית חדשה. ארגנה את הערב אישה בשם ורדה דרור, ולשאלתי בטלפון, היא הסכימה שאבוא לאותו ערב חד פעמי עם חברה טובה דאז.

קשה לי להגיד מה בדיוק היה באותו ערב. על פניו שיחה לכל דבר, שבה כל אחד מאיתנו דיבר קצת על מה שהוא מחפש, וורדה סיפרה מעט על עבודת המודעות שהיא מלמדת. אני דיברתי אחרון לפני ההפסקה, ואני זוכר שדיברתי שטויות. הייתי קוהרנטי, קצת אינטיליגנטי, אבל בעיקר מנותק רגשית עם לא מעט התנשאות.

בחצי השני של המפגש קרה לי משהו. בזמן שאנשים דיברו, לפתע התבהרה לי תמונה. הבנתי אני מפחד מהחשיפה הקבוצתית, ומאחר וכך, אני עובר למגננה ומדבר כפי שדיברתי. הבנתי את הקשר בין חוויות קשות שעברתי בבית הספר היסודי לבין אותו המעמד. בקיצור, נפל לי אסימון.

לסדנה שורדה פתחה לאחר מכן לא הצטרפתי. הייתי צריך להתגייס, לעבור טירונות, להתמקם בתפקיד בצבא, ובמקביל לשמוע מאותה חברה טובה על מה שהתרחש בסדנה, על מושגים שמעולם לא חשבתי עליהם לפני כן, כמו השתקפויות, דומה מושך דומה, שפת הסימנים.

כך עברו עוד כמה חודשים עד שהתבשלתי. קבעתי עם ורדה פגישה פרטית אחת ליום הולדתי ה-19, וחודש לאחר מכן הצטרפתי לקבוצה חדשה שהיא פתחה, גם היא ל-3 חודשים בלבד. מאז עברו 17 שנה, ואני עדיין מגיע פעם בשבוע לקבוצה.

על השאלה מה יש ללמוד 17 שנים – ואין לי כוונה לפרוש – אני אענה בפוסטים הבאים. הפעם אני אסביר מה יש בשיטה שורדה פיתחה, שכל כך מדבר אלי. ואיך זה קשור להיסטריה שמאפיינת אותי כבן אדם. כגבר.

מאז שאני זוכר את עצמי הייתי היסטרי. בטיול בית ספר, תמיד פחדתי ליפול. את היד של רופא השיניים הייתי נושך מרוב פאניקה. אם ההורים שלי היו חוזרים מאוחר בלילה ביום שישי – מאוחר מהממוצע – הייתי נכנס להתקף חרדה, שמשהו קרה להם. ליציאה שלי מהארון קדמו כמה שנים מסויטות של מערבולות רגשיות עצומות, שבבסיסן היסטריה מוחלטת מהדחייה שתבוא ברגע שההורים שלי יידעו (מה שלא קרה מעולם).

אני זוכר את אבא שלי, ברגעים של חוסר אונים, כשהוא מנסה לעזור לי, אומר “אל תהיה היסטרי כמו אימא”. אבל אני לא יכולתי לשלוט בזה, ולכן תמיד הרגשתי שמשהו אצלי לא בסדר. ‘בטח, אתה הומו’, יש מי שיגיד, הרי הומואים נשיים במידת מה. זה נכון, אבל בתור הומו אני אומר לכם שרוב חברי הקהילה שלי מדחיקים יפה את רגשותיהם. אני לא הצלחתי מעולם להיות אחד מהם.

אם הייתי מתבגר היום, אולי היו מציעים לי כדורים פסיכיאטריים להרגעת הנפש החרדה. לשמחתי, התבגרתי אי שם בסוף שנות ה-80 ותחילת ה-90, ובמקום פסיכיאטר פגשתי בגיל 18 את ורדה.

מה שאני לומד כל השנים הוא להרגיש. זה בסדר לכעוס (כעס מוציא מדכאון ופותח את היצירתיות), זה בסדר להיות בדכאון (דכאון מפוגג כעסים, מקרב אותי לעצמי ועוזר לברר מה מתאים לי בחיים ומה לא), זה בסדר לפחד (פחד מלמד את גבולות היכולת ומסמן מתי עליי להיות עדין עם עצמי), זה בסדר להיות בכאב (כאב פותח את הלב ומפוגג פחדים ורגשי אשמה), זה בסדר להרגיש רגשי אשמה (רגשי אשמה מלמדים צניעות ועוזרים לברר את מידת האחריות האישית).

לא רק שזה בסדר להרגיש את כל הרגשות, אלא שעליי ללכת עם הרגשות שלי עד הסוף. מבלי להתערב, מבלי להסביר, מבלי להתעלם, מבלי להדחיק, מבלי לאזן, מבלי לפוגג, מבלי לעטוף בבלון ורוד ולשלוח ליקום. לכעוס, עד שהכעס נעלם. לכאוב, עד שהכאב נעלם. לפחד, עד שהפחד נרגע.

בקצה של כל רגש ישנה מתנה המחכה לנו. אם נעיז לצלול פנימה, נגלה אותה.

בתור אדם היסטרי, אתם יכולים לתאר לעצמכם שהשיטה של ורדה מתאימה לי כמו כפפה ליד. במקום ללכת בעולם ולחשוב שמשהו איתי לא בסדר, אני לומד לקבל את עצמי. התוצאה היא, שבמקום להלחם במי שאני, אני מרפא את החלקים הפגועים ומבטא את הכשרונות והיכולות שלי. אנרגיה עצומה, שמופנית בדרך קבע למלחמה עצמית, יכולה בדרך זו להפוך ליצירה ומימוש עצמי.

בו זמנית, כמו שאפשר לנחש, יש לי גם תפיסת עולם שהתגבשה במרוצת השנים.

לתפיסתי, לכולנו יש רגשות, וכולנו מפחדים מהם ונלחמים בהם בדרך זו או אחרת. גם אם אנחנו הולכים לסדנה רוחנית כדי ללמוד לשחרר את הרגשות ולהמשיך הלאה, אנחנו במלחמה עצמית, רק במסווה רוחני אוהב.

הבעיה במלחמה הזו היא שכולנו משלמים עליה את המחיר. למעשה, אם תחקרו כל תחום וכל בעיה בחיים, קטנה ועד גדולה, תגלו כי רגשות מודחקים הם הגורם העיקרי לאותה בעיה, גם אם בדרך לא ברורה ועקיפה. במרוצת השנים אני חוקר את עולמי הפנימי ואת הקשר למציאות שלי, ופעם אחר פעם אני רואה כיצד ההדחקה של הפצעים הרגשיים גורמת לבעיות הכלכליות שלי, לבעיות הבריאותיות שלי וכמובן, לבעיות שלי במערכות יחסים. בו זמנית אני מגלה שככל שאני יוצר קשר מחדש עם הרגשות המודחקים, ולומד לתת להם להיות כפי שהם, כל החיים שלי משתנים.

אנו חיים בתקופה קשה מאוד, כלכלית, מדינית, בטחונית, בריאותית, בעיות רבות המשפיעות עלינו רגשית. כולנו חווים מצבים קשים מבעבר של חוסר אונים, חרדה, פחד וכאב, ולא יודעים מה לעשות איתם. הפסיכולוגים לא מצליחים לעזור, ורבים פונים לכדורים פסיכיאטריים שפעמים רבות עושים נזק. ברוחניות לרוב אין מענה, וגם הקואוצ’ינג לא ממש עוזר.

לרגשות יש “פתרון” אחד בעיניי: להסכים להרגיש אותם. ללמוד להרגיש בהם נוח.

בבלוג הזה אני רוצה לספר לכם איך זה יכול לקרות.

עוד מהבלוג של שחר בן-פורת

תצוגה מקדימה

זה לא הגנים, זה התת מודע

הדיוק של החיים יכול להיות מסתורי לפעמים אך בפעמים רבות אחרות הוא מדהים. כך קרה לי בריאיון עם ד"ר ברוס ליפטון, ביולוג וסופר, מחבר הספר "הביולוגיה של האמונה" (הוצאת פראג), כאשר הוא נתן כדוגמא את הגנים המחוללים סרטן שד והדגים...

תגובות

פורסם לפני 5 years
תצוגה מקדימה

מאיה מיכאלי: האומץ לשאול שאלות

ברגעים בהם פינטזנו מה יקרה כאשר היא תבריא, ידענו שהמסר של מאיה יכול לחצות גבולות ועולמות. הדרך בה בחרה להתמודד עם מחלת הסרטן - ללא טיפולים רפואיים, בהתבסס על עבודה רגשית, תזונה, נשימות והרבה הילינג - היא כל כך ייחודית...

תגובות

פורסם לפני 5 years
תצוגה מקדימה

מריחואנה רפואית: לעשן למען חיים טובים יותר

לפני מספר שנים נסעתי לאמסטרדם, לאירועי ה- Cannabis Cup השנתיים, בהם מתאספים מיטב המגדלים והספקים של מריחואנה באמסטרדם להציג את תוצרתם ולהתחרות על הזנים הטובים ביותר. כאשר הגעתי...

תגובות

פורסם לפני 6 years

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה