הבלוג של שחר בן-פורת

רגשות, זה כל הסיפור

מתקשר את טוהר (www.tohar.co.il), מנחה סדנאות חופש להרגיש ועיתונאי. מחבר הספר "המדריך למרגיש המתחיל או מה לעזאזל עושים עם כל הרגשות הללו?"

עדכונים:

פוסטים: 127

החל מאפריל 2012

משהו קורה לי בשבוע האחרון – לפתע פתאום, בלי שום הכנה מוקדמת, אני מתחיל לבכות. האם שנים של יובש כמעט מוחלט מגיעות סוף סוף לסיומן?

29/12/2012

זה התחיל ביום שישי האחרון, זה שכולם דיברנו עליו כבר אלפי אלפי שנים. ב-21.12.12, בשעות אחר הצהריים, קראתי כתבה בעיתון. אני לא זוכר על מי היתה הכתבה ומה נאמר בה, אבל היה בה קטע מרגש כלשהו. במהלך הקריאה, באותו חלק רגשי יחסית, לפתע פתאום עלו לי דמעות לעיניים.

שעה אחר כך, בזמן שיחת טלפון אישית, קצת נוקבת, זה קרה עוד פעמיים. 4 ימים לאחר מכן, בזמן שהקשבתי למישהו מספר משהו כואב שקרה בחייו, זה קרה שוב. במילים פשוטות, התחלתי לבכות.

מערכת היחסים שלי עם הרגש הזה ושמו בכי היא המסובכת ביותר שיש לי מכלל היחסים שלי עם הרגשות שלי. כשהייתי צעיר יותר בכיתי יותר בקלות. המנגנון הפיזיולוגי המופלא הזה שגורם לשחרר כאב מהלב בעזרת דמעות פעל יחסית באופן סביר; אני אומר יחסית, כי בכל זאת נולדתי גבר לתוך חברה בה צריך להיות גבר-גבר. רק העובדה שאני הומו, קרי יותר נשי מהממוצע הגברי, אפשרה לדמעות לצאת יותר בקלות.

אבל במרוצת השנים משהו השתנה, וזה שינוי פרדוקסלי. מצד אחד התחלתי במסע הרוחני שלי, זה שבו אני לומד (וכיום גם מלמד) חופש להרגיש. במהלך המסע שלי אני לומד להתיידד עם הרגשות שלי, להרגיש בתוכם נוח ולרפא את החלקים הפגועים שבהם. למרות שהיום אני אדם רגשי יותר מאי פעם, העיניים שלי די התייבשו במרוצת השנים. סרטים רומנטיים, תוכניות בטלוויזיה, אפילו טקס האוסקר המשיכו לרגש אותי עד דמעות בכל השנים הללו, אבל אין זה משנה כמה עצוב הייתי או כואב, במרבית המקרים לא בכיתי.

מצד אחד, יש בזה היגיון מסוים; ככל שבגרתי גם התבגרתי, ומקומות ילדותיים, קורבניים, הולכים ומתרפאים, כך שהרבה בכי קורבני נעלם. אך החיים מביאים איתם הרבה עצב וכאב, מהסוג שרצוי שיתפרק בבכי. זה קורה כאשר אני מתאבל, ולצערי נפרדתי מכה וכמה אנשים קרובים במרוצת השנים; אבל היו וישנן לא מעט סיטואציות ביום-יום שיכלו להסתיים בבכי, שכדאי שהיו מסתיימות בבכי, וזה לא קרה.

שנים רבות אני מתעסק בסוגית היחסים שלי עם הבכי; חוקר את הפחדים שיש לי סביב הרגש הזה, עבד על מנגנוני שליטה פנימיים המונעים ממני את החופש לבכות. שום דבר לא ממש עזר, עד ה-21 לדצמבר.

בתקשור שעשיתי באותו ערב – כמה שעות לאחר אפיזודות הבכי המפתיעות הראשונות – אמרו טוהר שעלינו להתכונן ליותר ויותר הצפות רגשיות בעוצמות שאנו לא מכירים ולא רגילים אליהן. הם מייחסים זאת לאנרגיה חדשה הנכנסת לעולם שלנו מאז ה-21 לדצמבר. מה שאמור היה להיות סוף העולם לדעת רבים, הוא בסך הכל התחלה חדשה מנקודת מבטם. למרות שאני המתקשר, עבורי כל תקשור הוא חדש, כי אין לי מושג מה אני עתיד לומר בו.

לשמחתי הרבה, מה שקרה באותו יום שישי ממשיך לקרות מאז, מגשים במציאות הפרטית שלי את מה שטוהר הצביעו עליו – מחסומים רגשיים נעלמים לפתע, מאפשרים לרגשות לצאת. אני שמח שאני בוכה, במעין פרדוקס שהפך לחלק מהמסע הרוחני שלי. אני מקווה שאם גם אתם מתמודדים עם הצפות רגשיות מסוג זה או אחר, אתם לא מבוהלים מדי. אם כן, זכרו דבר אחד: רגשות, אם נותנים להיות להיות, בשלב מסוים משתנים, נעלמים.

עוד מהבלוג של שחר בן-פורת

תצוגה מקדימה

זה לא הגנים, זה התת מודע

הדיוק של החיים יכול להיות מסתורי לפעמים אך בפעמים רבות אחרות הוא מדהים. כך קרה לי בריאיון עם ד"ר ברוס ליפטון, ביולוג וסופר, מחבר הספר "הביולוגיה של האמונה" (הוצאת פראג), כאשר הוא נתן כדוגמא את הגנים המחוללים סרטן שד והדגים...

תגובות

פורסם לפני 6 years
תצוגה מקדימה

מאיה מיכאלי: האומץ לשאול שאלות

ברגעים בהם פינטזנו מה יקרה כאשר היא תבריא, ידענו שהמסר של מאיה יכול לחצות גבולות ועולמות. הדרך בה בחרה להתמודד עם מחלת הסרטן - ללא טיפולים רפואיים, בהתבסס על עבודה רגשית, תזונה, נשימות והרבה הילינג - היא כל כך ייחודית...

תגובות

פורסם לפני 6 years
תצוגה מקדימה

מריחואנה רפואית: לעשן למען חיים טובים יותר

לפני מספר שנים נסעתי לאמסטרדם, לאירועי ה- Cannabis Cup השנתיים, בהם מתאספים מיטב המגדלים והספקים של מריחואנה באמסטרדם להציג את תוצרתם ולהתחרות על הזנים הטובים ביותר. כאשר הגעתי...

תגובות

פורסם לפני 7 years

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה