הבלוג של שחר בן-פורת

רגשות, זה כל הסיפור

מתקשר את טוהר (www.tohar.co.il), מנחה סדנאות חופש להרגיש ועיתונאי. מחבר הספר "המדריך למרגיש המתחיל או מה לעזאזל עושים עם כל הרגשות הללו?"

עדכונים:

פוסטים: 127

החל מאפריל 2012

הביקורת העצמית היא סוג של מטען צד, הירידות העצמיות הן כמו טילים הנשלחים ללב המדינה, וכאשר אנו לא אוכלים/שותים/ישנים/הולכים לשירותים כאשר אנו זקוקים לכך, אנו חיים במצור. ישראל-פלסטין, הסיפור הפנימי

25/11/2012

חוק טבע בעולם הרוח אומר שהכל אחד, שכולנו אחד. מכאן נובע שכל מי שנמצא בחיים שלי הוא השתקפות של חלק ממני. זו אמת פשוטה אך מורכבת מאוד להבנה. לפעמים קל לראות את הדימיון בינינו לבין אחרים, במיוחד אם הם קרובים אלינו. אך כאשר הם רחוקים מאיתנו, זרים ולא מוכרים, זה הופך להיות קשה יותר. כאשר אותם “הם” מתנהגים בצורה מרתיעה, מעצבנת, מכעיסה, שלא לומר מזעזעת, האתגר בראיית ההשתקפות הופך להיות גדול במיוחד.

קחו למשל את יחסי ישראל-פלסטין, ובמיוחד ישראל-חמאס-עזה. גם השמאלניים ביותר שאני פוגש, אנשים הנמצאים במסע רוחני כזה או אחר, הזדעזעו בסבב המלחמה האחרון עם החמאס. האלימות, האכזריות, העדר האנושיות, הצליחו להוציא משלוותם גם את האנשים שלרוב מאמינים באור ואהבה.

גם אני מזדעזע, כמובן; קשה להישאר אדיש מול מעשי אלימות קשים הנעשים במציאות שלי, גם אם הם רחוקים מרחק כמה וכמה טילים. אך הדרך שלי להתמודד עם מציאות כזו – למעשה, עם כל מציאות – היא ללמוד ממנה. במילים אחרות, לראות מה משקף עבורי אותו אדם, או קבוצה של אנשים, המכעיסים אותי כל כך.

ככל שאני נובר בתוכי וחושב על הנושא, אני מגיע למסקנה שהדימיון בינינו לבין הפלסטינאים יותר גדול משאנו מבינים אותו.

כאשר אני מעביר על עצמי ביקורת, אני מחבל בעצמי; מפוצץ מטען חבלה המונע ממני לתפקד כרגיל. כאשר הביקורת הופכת לירידות עצמיות, הצלפות חדות של שנאה עצמית, הדבר דומה לטילים שהחמאס שולח עלינו (ואנו עליהם, בתגובה).

באותן הפעמים בהם אני דוחה את הארוחה כי “יש משהו חשוב לעשות”, לא שותה כי “לא היה לי זמן לנשום בעבודה”, מתאפק מללכת לשירותים כי “בעוד שעה נגיע הביתה”, נשאר ער עד מאוחר כי “היום נגמר לי מהר”, חלקים ממני חיים במצור, סובלים.

בואו נודה על אמת: רובנו, במידה כזו או אחרת, לא סובלים את עצמנו; היינו שמחים להחליף את עצמנו, להיות אנשים אחרים. הראיות לכך רבות: הפופולריות של ניתוחים פלסטיים וזריקות הבוטוקס, למשל. או המספר הבלתי נתפס של אנשים שגם ב-2012 מעדיפים להתחתן עם אישה מאשר לצאת מהארון. אינספור מעשי האלימות והרצח המתרחשים כאן בכל שנה מספרים על מידת השנאה העצמית וההדדית שיש במדינה. מנגד, מספר הסדנאות המלמדות אותנו לאהוב את עצמנו מרמז על כך שהמציאות הפנימית שלנו הפוכה לחלוטין מאותה אהבה מובטחת.

כך אנו חיים: במידה כזו או אחרת של שנאה עצמית, המביאה להתנהגויות הגובלות בהתעללות עצמית. רגילים לאכול עד שהבטן מתפקעת? אתם אולי אוהבים את המצבים האלה, אבל הגוף שלנו זועק באותם רגעים לעזרה. הצרבת שאתם מכירים אחרי שאתם אוכלים אוכל מטוגן היא ביטוי למצוקה פיזית; לקחת כדור להרגיע את הצרבת אינו פותר את העובדה, שבעצם האכילה יש שנאה והתעללות עצמית.

אנו שונאים את עצמנו, יורדים על עצמנו, במידה כזו או אחרת, בתחומים ובמצבים משתנים. אז מה הפלא שיחד, כעם, אנו יוצרים מציאות בה שונאים אותנו?

אפשר להמשיך להזדעזע מהמצב, לשלוח לעזה מסוקים וטילים ולא להבין מדוע הם שולחים בחזרה. אם אתם מוכנים, עצרו לרגע: אתם זוכרים מה קרה כשהיינו נערים, כשעשינו משהו שאסור היה לנו לעשות, ובמקום לשאול אותנו לשלומנו, ירדו עלינו והענישו אותנו? הכעס שלנו גבר באותם מצבים ויחד איתו המרד. אז מה הפלא שכאשר אנו מתייחסים כך לעם אחר, הוא מתנהג באותה הצורה?

כך גם הגוף שלנו מתנהג, כאשר הוא שולח את מיצי הקיבה במעלה הוושט כדי להתריע על מצוקה, חוויה קשה שרבים מנסים להיפטר ממנה במקום ללמוד ממנה. אם לא נשתה מספיק כל חיינו, העדר המים בגוף יגרום למחלות קשות; תזונה קלוקלת גם היא, והמנהג להתאפק יעשה שמות לאברים הפנימיים שלנו. זו אינה ההתנהגות לבדה היוצרת את זה; גם אם נאכל בריא אך נרד על עצמנו כל הזמן, הגוף שלנו לבסוף יקרוס. אחרי הכל, כמה זמן אפשר להחזיק מעמד, לשרוד, שלא לומר לחיות, עם שנאה עצמית?

דוגמאות מהגוף הן רק דוגמאות; לשנאה העצמית שלנו יש השפעה דרמטית על כל תחומי החיים שלנו, מבריאות דרך יחסים וכלה בהגשמה עצמית.

אפשר להזדעזע מהמצב בינינו לבין הפלסטינאים או ללמוד ממנו. אני בוחר ללמוד היכן אני מסוכסך עם עצמי, היכן הטרור מתקיים בתוכי – ומדוע. שלום בעולם אולי לא יהיה בתקופת חיי; אך אני עושה הכל, לומד מהכל, במטרה שיהיה שלום בתוכי.

עוד מהבלוג של שחר בן-פורת

תצוגה מקדימה

זה לא הגנים, זה התת מודע

הדיוק של החיים יכול להיות מסתורי לפעמים אך בפעמים רבות אחרות הוא מדהים. כך קרה לי בריאיון עם ד"ר ברוס ליפטון, ביולוג וסופר, מחבר הספר "הביולוגיה של האמונה" (הוצאת פראג), כאשר הוא נתן כדוגמא את הגנים המחוללים סרטן שד והדגים...

תגובות

פורסם לפני 6 years
תצוגה מקדימה

מאיה מיכאלי: האומץ לשאול שאלות

ברגעים בהם פינטזנו מה יקרה כאשר היא תבריא, ידענו שהמסר של מאיה יכול לחצות גבולות ועולמות. הדרך בה בחרה להתמודד עם מחלת הסרטן - ללא טיפולים רפואיים, בהתבסס על עבודה רגשית, תזונה, נשימות והרבה הילינג - היא כל כך ייחודית...

תגובות

פורסם לפני 6 years
תצוגה מקדימה

מריחואנה רפואית: לעשן למען חיים טובים יותר

לפני מספר שנים נסעתי לאמסטרדם, לאירועי ה- Cannabis Cup השנתיים, בהם מתאספים מיטב המגדלים והספקים של מריחואנה באמסטרדם להציג את תוצרתם ולהתחרות על הזנים הטובים ביותר. כאשר הגעתי...

תגובות

פורסם לפני 7 years

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה