הבלוג של שחר בן-פורת

רגשות, זה כל הסיפור

מתקשר את טוהר (www.tohar.co.il), מנחה סדנאות חופש להרגיש ועיתונאי. מחבר הספר "המדריך למרגיש המתחיל או מה לעזאזל עושים עם כל הרגשות הללו?"

עדכונים:

פוסטים: 127

החל מאפריל 2012

בסוף השבוע הזה אני אמור לקיים שיחת פרידה קשה במיוחד, מה שגורם לי להסתכל אחורה בצער על אחת ממערכות היחסים הארוכות והחשובות בחיי

26/10/2012

אני מכיר אותך מהיום שאני מכיר את עצמי. בהתחלה, לא ייחסתי לך חשיבות מיוחדת. אני מודה, היו אנשים שעניינו אותי יותר, דברים אחרים להתעסק איתם. עברו מספר שנים לפני שהתחלתי להכיר בקיומך. בגיל ההתבגרות, בנקודת זמן זו או אחרת, התחלתי להבין כמה אתה חשוב לי.

מהרגע שההבנה הזו התגבשה בתוכי, התחלתי לנסות לשנות אותך. לא אהבתי את הצורה שלך, את האופן בו נראית כשקמנו בבוקר, את הצורה שתפסת במהלך היום. רציתי לשנות אותך, להתאים אותך לציפיות שלי, אבל מעולם לא הצלחתי. אתה מרדן ועקשן, ממש כמוני, לא אוהב מסגרות וכללים, ולמרות שניסיתי – אפילו התחננתי – לא שעית לבקשותיי.

אני זוכר רגעים של קנאה; הסתכלתי על אחרים ולא הבנתי למה לא יכול להיות לנו את מה שיש להם. מה יש בי שגורם לדברים להיות כאלה, למה אתה חייב להיות כמו שאתה? שאלות קשות שמעולם לא גרמו לך לענות.

השיחות לא עזרו לנו

השינוי התחיל כאשר שירתתי בצבא. לא הייתי בתפקיד קרבי ונפגשנו כל יום, אבל משהו בתוכך נשבר. אז עוד לא ממש שמתי לב לסימנים. יותר נכון, שמתי לה לזה שאתה לא כמו תמיד, אבל ביטלתי את מה שהרגשתי. הייתי בטוח שזה זמני, שזה יעבור, שמהר מאוד אתה תחזור להיות כמו שתמיד הכרתי אותך, גם אם – אני מודה – לא תמיד אהבתי.

בשנים הראשונות לאחר השחרור הבנתי כבר שיש לנו בעיה רצינית; שיש לי בעיה רצינית – אני מאבד אותך. הלכת והתרחקת ממני, וגם כאשר נפגשנו, היית מבוייש יותר, מופנם יותר, פחות ופחות מורגש.

בשלב הזה החלטתי שהגיע הזמן שנלך לטיפול. לא התנגדת לרעיון ושיתפת פעולה, אבל שום דבר לא עזר. ניסיתי לדבר על הבעיות שלנו, אבל השיחות לא הובילו לשום מקום. הלכנו אפילו לטיפולים זוגיים – עיסויים, למשל – וגם הם לא חיזקו את מה שנחלש בינינו.

לקבל אותך כמו שאתה

איפשהו במחצית השניה של שנות ה-20 שלי כבר הרמתי ידיים. הבנתי שככה זה, שאין יותר מה לעשות, שאני צריך לקבל את המציאות כמו שהיא. גם אם לא נשחזר לעולם את עוצמת ההתחלה שלנו, לפחות נהנה ממה שנשאר.

גם זה לא עזר. בתוך תוכי חשבתי שאם אקבל את הדברים, אם אקבל את השינויים שעברת, אנחנו נשאר ביחד. אבל הזמן חלף ואתה התרחקת עוד ועוד.

לפני מספר שנים שמעתי לראשונה על מקום בתל אביב, שמציע טיפולים בדיוק לבעיות מהסוג שיש לנו. היתה זו העבודה העיתונאית שהפגישה אותי עם המקום, והחלטתי לנסות.

שם שמעתי לראשונה שייתכן והבעיה היא אצלי; בקיצור, שאני מזניח אותך, מתייחס אליך לא יפה. הייתי בהלם מהגילויים החדשים, לא הבנתי למה לא נחשפתי לאפשרות הזו עד אותה נקודה בחיים, אבל החלטתי לנסות.

שיניתי הרגלים. התחלתי להתייחס אליך כל יום, לבדוק מה שלומך, להזין אותך בדיוק בדברים שאתה זקוק להם. זה עבד. היחסים בינינו התחילו להשתפר. הצבע חזר אליך, הראית יותר ויותר נוכחות. הבנתי שיש צלקות ביחסים ביננו שלעולם לא יגלידו, אבל אט אט דברים החלו להשתפר.

הפעם גם אני נשברתי

המשבר קרה בקיץ 2011. השגרה אפפה אותי, מחויבויות מסוגים שונים. מתישהו באוגוסט קלטתי פתאום שאתה שוב נעלם לי. הלכנו לטיפול נוסף ושם הציעו לנו עוד טכניקות ורעיונות איך לשפר את היחסים ביננו, אבל בנקודה הזו גם אני נשברתי.

הסתכלתי עליך מבלי להסיט מבט והתחלתי להבין שאני נלחם בטחנות רוח. ראיתי שאתה לא איתי והבנתי שאתה לא יכול, שזה לא אני, שזה אתה, שהפער ביננו גדול מדי. זה היה הטיפול האחרון שהלכנו אליו.

המשכנו להיות בקשר, גם אם מידת ההשקעה שלי פחתה משמעותית. בקיץ האחרון – לעולם לא אבין למה זה תמיד קורה בינינו בקיץ – שוב הבחנתי שאתה נוכח עוד פחות בחיי.

בין קנאה לקבלה

אני מודה, אני עדיין מקנא. כשהייתי צעיר קינאתי באחרים, שיש להם את מה שאין לי, שאין לנו. היום, כשהיחסים ביננו חלשים כל כך, אני מקנא במי שהצליחו לשמור על מערכת היחסים ביניהם למרות השינויים המגיעים עם הזמן. אני מצטער שלא הערכתי אותך יותר כאשר היית, מצטער שלא ידעתי להנות ממך, בדיוק כפי שהיית.

אני מסתכל סביבי ורואה שזה קורה לרבים. הסטטיסטיקה הלא רשמית שאני עושה בראש מדברת על 60-70% מהאנשים שנאלצים לעבור את מה שאנחנו עוברים. זה מנחם אותי רק ברגעים מעטים. ברגעים רבים אחרים, אני מתאבל. ברגעים אחרים לחלוטין, מצומצמים יחסית, אני חווה בתוכי קבלה שלא הכרתי. אלה החיים.

זה הזמן להפרד?

מה אתה עושה איתו לאורך כל כך הרבה שנים, אתם בטח שואלים את עצמכם. גם אני שואל את עצמי. הרבה פעמים רציתי פשוט לחתוך את הכל. עדיף להשאר לבד, אמרתי לעצמי, אבל מעולם לא היה לי אומץ. פחדתי שאם אפרד ממך, לא אוכל להחזיר אותך אליי; וגם אם כן, שזה יהיה קשה מדי.

בזמן האחרון אני חושב על פרידה בצורה רצינית יותר. אני מתייעץ על כך עם אנשים קרובים והדעות חלוקות. יש חברים שחושבים שיש עוד מספיק בינינו בשביל להנות ממה שנשאר; אחרים חושבים שזה יעשה לי טוב להשאר בלעדיך.

בסוף השבוע הזה אני אמור לנהל איתך שיחת פרידה, ראשונה מסוגה, ובעצם להפרד מקיומך. שיער יקר שלי, האם אתה חושב שהגיע הזמן שלי לעשות קרחת?

עוד מהבלוג של שחר בן-פורת

תצוגה מקדימה

זה לא הגנים, זה התת מודע

הדיוק של החיים יכול להיות מסתורי לפעמים אך בפעמים רבות אחרות הוא מדהים. כך קרה לי בריאיון עם ד"ר ברוס ליפטון, ביולוג וסופר, מחבר הספר "הביולוגיה של האמונה" (הוצאת פראג), כאשר הוא נתן כדוגמא את הגנים המחוללים סרטן שד והדגים...

תגובות

פורסם לפני 5 years
תצוגה מקדימה

מאיה מיכאלי: האומץ לשאול שאלות

ברגעים בהם פינטזנו מה יקרה כאשר היא תבריא, ידענו שהמסר של מאיה יכול לחצות גבולות ועולמות. הדרך בה בחרה להתמודד עם מחלת הסרטן - ללא טיפולים רפואיים, בהתבסס על עבודה רגשית, תזונה, נשימות והרבה הילינג - היא כל כך ייחודית...

תגובות

פורסם לפני 5 years
תצוגה מקדימה

מריחואנה רפואית: לעשן למען חיים טובים יותר

לפני מספר שנים נסעתי לאמסטרדם, לאירועי ה- Cannabis Cup השנתיים, בהם מתאספים מיטב המגדלים והספקים של מריחואנה באמסטרדם להציג את תוצרתם ולהתחרות על הזנים הטובים ביותר. כאשר הגעתי...

תגובות

פורסם לפני 6 years

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה