הבלוג של שחר בן-פורת

רגשות, זה כל הסיפור

מתקשר את טוהר (www.tohar.co.il), מנחה סדנאות חופש להרגיש ועיתונאי. מחבר הספר "המדריך למרגיש המתחיל או מה לעזאזל עושים עם כל הרגשות הללו?"

עדכונים:

פוסטים: 127

החל מאפריל 2012

שני כוחות מניעים את עולמנו – אהבה ופחד. הראשון אהוב, רצוי, השני שנוא, דחוי. אך אם נסתכל על המציאות מנקודת מבט אחרת, נגלה שהפחד הוא המורה הטוב ביותר שיכול להיות לנו

15/10/2012

הרוחניות המודרנית מחלקת את העולם שלנו לשתי אנרגיות בסיסיות – אהבה ופחד. הראשונה מיוחסת לכוח האלוהי המניע את העולם, שמהותו היא האהבה. זה הכוח הדוחף קדימה, הפורץ גבולות, המתנסה בחוויות. זה הכוח המכיר תודה, המאפשר להיות, המביא איתו חמלה, עדינות, שמחה ואושר. אהבה היא לב פתוח.

בעוד שהאהבה מיוחסת לאלוהות הרי שהפחד מיוחס לשטן. איש אינו מתייחס לשטן ברוחניות המערבית, אך בין המילים זו התפיסה הקדמונית המסתתרת. זה הכוח המכווץ, הסוגר, המגן על הגבולות ונמנע מחוויות חדשות. זה הכוח המזלזל, הנלחם, המביא איתו שנאה, כעס, כאב וצער. פחד הוא לב סגור.

ברוב המוחלט של הספרים הרוחניים אותם קראתי מאז התחלתי את המסע הרוחני שלי, אי שם בגיל העשרה, כך מחלקים את העולם. באופן כמעט אינסטינקטיבי, ההמלצה – גם אם אינה כתובה במילים מפורשות – היא לחזק את האהבה ולהחליש את הפחד. אחרי הכל, כולנו רוצים לאהוב, אף אחד לא רוצה לפחד.

מה אם נסתכל על המציאות אחרת? אם העולם הפנימי והחיצוני שלנו טוב כפי שהוא – נטול החלוקה לטוב ורע – אזי מה טוב באותו כוח פנימי הגורם לנו לכאוב, לשנוא, לפחד ולהצטער? מה טוב בלפחד?

לפחד זה נחות

החוויה של פחד מיוחסת בחברה שלנו, המערבית והשכלית, לשתי קבוצות “נחותות”: ילדים ונשים. הראשונים מפחדים משום שהם קטנים, לא מבינים ולא מכירים את החיים. השניים, כלומר הנשים, מפחדות פשוט משום שהן נשים. מחוברות יותר לרגשות או עוסקות יותר בשטויות, תלוי את מי שואלים.

הגברים הם הקבוצה ה”מנצחת” בחברה שלנו, הנהנית משלטון השכל, המצליחה להוכיח כוח וגבורה, הבאים לידי ביטוי בהעדר פחד. מי שנמנה על הקבוצה הגברית אבל לא מצליח להתגבר על פחדיו הוא לרוב הומו, או גבר נחות שצריך לחזק את הגבריות שלו.

רבים מהמנגנונים החברתיים והאישיים בנויים על בסיס תפיסה זו. היא קשורה באותה חלוקה רוחנית האומרת כי הפחד הוא גורם שלילי שיש להמנע ממנו.

מבלי להבין אנו מפספסים בדרך זו עולם שלם שאיננו מודעים לו, אשר הפחד הוא הקובע את חוקיו, העומד בשעריו. למעשה, הפחד על כל צורותיו ועוצמותיו הוא המורה הטוב ביותר שיכול להיות לנו. אם נבין זאת באמת, נתפוס את הפרדוקס: אלו המרגישים פחד – ואין זה משנה מינם או גילם – מחוברים יותר לעצמם, לחלק האלוהי שבתוכם.

להרחיב את הביטוי בעולם

כאשר אני מפחד, אני מתכווץ. האינסטינקט הוא להגן על עצמי ובכך להתרחק מהמקור המאיים עלי. זו יכולה להיות שיחה עם אדם מסויים או פעולה שעליי לבצע, המעוררים בי פחד האומר לי שכדאי להתרחק.

בדרך כלל הפחד מנהל אותנו מבלי שאנו מודעים אליו. רוב בני האדם אינם יודעים להגיד שהם מפחדים גם כשהם מרגישים זאת. במקום זאת ההתנהגות מעידה על כך שהם מפחדים: נמנעים מפעולה, משיחה, מתרחקים, מתבודדים, מסתגרים. במצבים אחרים הם כועסים, מאשימים, מנסים להפרד מהדבר המאיים עליהם, לסיים כל קשר איתו.

כאשר אני הופך יותר מודע לעובדה שאני מפחד, חלק גדול מהמאמץ שלי להגן על עצמי מתחיל להתפוגג. במקום להתרחק, להתכווץ, לכעוס, להפרד, אני מפחד.

בהסכמה לפחד אני לומד מהם הגבולות שלי. בכך הפחד משרת את הרצון שלי להתפתחות – הוא מראה לי היכן עוברים הגבולות שלי, אותם גבולות שאני רוצה להסיר בדרכי אל החופש. כאשר אני חווה את הגבול אני יכול לבחור לטפל בו במטרה להסיר אותו, ובכך להגדיל את הביטוי שלי בעולם.

לחצות את הגיהינום

ריצ’ארד באך כתב באחד מספריו כי “הפחד הוא בועה ריקה שהתחפשה לגיהינום”. כדי להבין שהפחד הוא אשליה עלינו לחצות את הגיהינום, חוויה לא קלה בכלל. החוויה של פחד היא חוויה מפחידה מאוד. הדופק מאיץ, הזיעה נוטפת, הגוף רועד. יש תחושה גדולה של איום הבא לרוב עם אשמה, תחושה המכלה את הכל. מה הפלא שאנו מנסים להמנע ממנה.

הפחד מסמן את הגבולות שלנו אך ההתמסרות אליו מאפשרת להשתחרר מאחיזתו. כאשר אני מסכים לתת לעצמי לפחד, אני מפסיק את הניסיון האוטומטי לצאת ממנו. אני מרים ידיים אל תוך החוויה, מוכן לעמוד במקום, לא לזוז כפי שהפחד אומר לי.

בזמן הזה אני יכול לשאול שאלות, לברר מה מפחיד אותי באמת. בהסכמה שלי להיות בתוך הרגש אני יכול לגלות מה באמת מניע אותי, לשמוע תשובות מעומק ההוויה שלי. פעמים רבות אלו התשובות המעוררות בי את הבטחון והאמונה מחדש, המאפשרים לי לעשות את מה שפחדתי לעשות, להיות מי שפחדתי להיות.

ההסכמה להכנע אל תוך הגבול שמסמן לי הפחד היא כמו לעבור תהום צר. זה קשה ומפחיד אך החופש רק גדל כאשר יוצאים מצידו השני.

עוד מהבלוג של שחר בן-פורת

תצוגה מקדימה

זה לא הגנים, זה התת מודע

הדיוק של החיים יכול להיות מסתורי לפעמים אך בפעמים רבות אחרות הוא מדהים. כך קרה לי בריאיון עם ד"ר ברוס ליפטון, ביולוג וסופר, מחבר הספר "הביולוגיה של האמונה" (הוצאת פראג), כאשר הוא נתן כדוגמא את הגנים המחוללים סרטן שד והדגים...

תגובות

פורסם לפני 5 years
תצוגה מקדימה

מאיה מיכאלי: האומץ לשאול שאלות

ברגעים בהם פינטזנו מה יקרה כאשר היא תבריא, ידענו שהמסר של מאיה יכול לחצות גבולות ועולמות. הדרך בה בחרה להתמודד עם מחלת הסרטן - ללא טיפולים רפואיים, בהתבסס על עבודה רגשית, תזונה, נשימות והרבה הילינג - היא כל כך ייחודית...

תגובות

פורסם לפני 5 years
תצוגה מקדימה

מריחואנה רפואית: לעשן למען חיים טובים יותר

לפני מספר שנים נסעתי לאמסטרדם, לאירועי ה- Cannabis Cup השנתיים, בהם מתאספים מיטב המגדלים והספקים של מריחואנה באמסטרדם להציג את תוצרתם ולהתחרות על הזנים הטובים ביותר. כאשר הגעתי...

תגובות

פורסם לפני 6 years

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה