הבלוג של שחר בן-פורת

רגשות, זה כל הסיפור

מתקשר את טוהר (www.tohar.co.il), מנחה סדנאות חופש להרגיש ועיתונאי. מחבר הספר "המדריך למרגיש המתחיל או מה לעזאזל עושים עם כל הרגשות הללו?"

עדכונים:

פוסטים: 127

החל מאפריל 2012

יום היציאה מהארון הבינלאומי החזיר אותי 20 שנה אחורה. פרויקט It gets better גורם לי לכתוב על זה. היציאה מהארון שלי הסתיימה בטוב, אבל אין זו מציאות מובנת מאליה גם ב-2012

11/10/2012

לפני כשבועיים פנה אלי בחור דרך הפייסבוק, שרצה לדעת אם אני זה אני. כלומר, אם אני הוא אותו שחר, שחשף את סיפור היציאה שלו מהארון בספר החשוב כל כך “אימא, יש לי משהו לספר לך”, שהוציאו לאור דבורה לוז ושרה אבני. התרגשתי לקבל את התגובה האוהדת שלו, לדעת שהחשיפה האישית שלי תורמת לאנשים בהתמודדות שלהם עם המיניות השונה שלהם.

לרגע או שניים אפשר לחשוב שישראל שנת 2012 היא מקום קל להיות בו הומו, לסבית, בי או טרנסג’נדר. על פניו זה נכון. כאשר הייתי בן 14, בסוף שנות ה-80, וחיפשתי להכיר בחורים, כל שיכולתי לעשות בתור תושב יבנה הוא לפנות למדור ההכרויות שפירסם בשעתו עיתון “העיר”. כשקיבלתי שיחות מגברים לא מזוהים, נדרשתי ללהטט את החיים באופן כזה שהשיחות לא יגיעו להוריי. אינטרנט, אטרף, פייסבוק וטלפונים סלולריים לא היו אז בנמצא. בהרבה מובנים, כל מה שהיה בחיים שלי כהומו בגיל ההתבגרות היו בעיקר ייסורים.

אסימון לא נעים בכלל

משיכה לבנים התעוררה אצלי אי שם בסביבות גיל 7-8, וכבר מגיל 12 מצאתי את עצמי במשחקים מיניים בתוליים באופיים עם בנים שהכרתי מבית הספר, מהסוג שחלק גדול מהבעלים שלכן חוו בעצמם לרגע או שניים בתחילת ההתבגרות המינית.

למרות זאת, רק בגיל 13 נחתה בתוכי ההכרה שבעצם, אני הומו. המושג לא היה לי זר וגם לא המשמעות שלו; בתור קורא צעיר ונלהב של “מעריב לנוער”, נחשפתי להתייחסות של מדור “על בנים ועל בנות” לנושא. אך גם אם הגישה היתה שמרנית, בפועל היא חשפה אותי לעובדת היותם של נערים וגברים חד מיניים.

אני זוכר את הרגע בו הבנתי. זה מסוג האסימונים שכולנו מכירים, רק במקום להביא לתחושת רווחה והקלה כפי שפעמים רבות קורה כאשר אסימון נופל, כאן עלו רגשות אחרים לחלוטין. מאותו רגע ולמשך קרוב ל-4 שנים, מה שהרגשתי בעיקר הוא בדידות עצומה בצד פחד איום ונורא.

פחדתי ממה שיגידו הוריי, פחדתי לעמוד מול דחייה וחוסר קבלה, פחדתי להשאר לבד. ניסיתי לשכנע את עצמי שאני מאוהב בבנות כדי לבנות מסיכה של דו-מיניות, שתציל אותי מהצורך לספר את האמת. לא הצלחתי בזה; לא משנה כמה דיברתי עם עצמי, הלב (והזין) שלי התעורר רק בקרבת בנים.

אלו היו שנים קשות של מלחמה עצמית בלתי פוסקת, מאמץ נואש להמנע מחשיפה שהייתי בטוח שתביא לכלייתי; לא הפיזית, כמובן, אבל הרגשית-משפחתית-חברתית.

השינוי התחיל באושוויץ

המציאות המסובכת הזו החלה להיפתר כשיצאתי למשלחת לפולין, לבקר במקומות בהם הנאצים השמידו גם את בני המשפחה שלי כמו גם רבים מההומואים באירופה דאז.

באחד הימים, בין המשרפות של אושוויץ למאות אלפי הנעליים במיידנאק, נזכרתי ששכחתי במקום בולט מדי בחדר חוברת פורנו, מהסוג שלא תותיר מקום לשאלות. אין ספק שההתמודדות עם זוועות הנאצים היתה קשה יותר, אבל העובדה שבאותם הימים גם יצאתי לפתע מהארון, הוסיפה מידה של מתח וסבל לאותם הימים.

כאשר חזרתי ארצה, השמיים לא נפלו, האדמה לא רעדה והחיים המשיכו כמעט אותו דבר. אימי ניגשה אלי באחד הימים לאחר חזרתי וביקשה שאסתיר בפעם הבאה את החוברות הללו, וזהו. הכחשה במיטבה? לא ממש.

בחזרה לארץ עוץ

השיחות החלו להגיע לאחר מספר שבועות. אחת עם אבי, השניה עם אימי. המסר היה פשוט, ברור, גם אם נאמר ביותר מילים ורגש מהאופן בו אני כותב: אתה בסדר, הכל בסדר. אם אתה צריך תמיכה, דבר. אבל אני, מבוייש ועדיין מפוחד מאוד, רק רציתי להכנס בחזרה לארון ולצאת דרכו לארץ עוץ.

המתח שהצטבר בתוכי בכל השנים הקשות החל להתפוגג בחודשים לאחר מכן, עד שאזרתי אומץ ועניתי לאותן שיחות חשובות. ככל שתפסתי בטחון התקשרתי לראשונה לאגודת הגייז בתל אביב והצטרפתי לקבוצת תמיכה לנוער גייז שהאגודה הפעילה דאז. הייתי בן 17 כשהתחלתי לבנות מעגל של חברים דומים לי, התאהבתי בפעם הראשונה ואפילו הייתי ממקימי הקבוצה החברתית הראשונה לנוער גייז בארץ, הרבה לפני שקם המפעל המפואר של איגי.

זה יכול להיות טוב יותר

כל זה חוזר אלי היום בגלל שאנחנו נמצאים ביום היציאה מהארון הבינלאומי. במסגרת היום הזה, מתקיים בעולם פרויקט ייחודי בו גולשים – מפורסמים כמו נשיא ארצות הברית ואנונימיים כאחד – מעלים לרשת סרטונים בהם הם מעודדים אחרים לצאת מהארון. תחת השם It gets better הם פועלים כדי להפוך את ההבטחה למציאות. מאחר ואני מעדיף את המילה הכתובה אני בוחר לכתוב.

בעידן של אינטרנט, אטרף, פייסבוק וטלפונים סלולריים מתקדמים, נדמה שקל לבנות לעצמך עולם תומך, הדומה לך. למעשה, נדמה שכולם יותר מקבלים, אוהדים, אוהבים.

זה נכון, במובן מסוים; הסיפור שלי הוא עוד הוכחה לכך. אך זו גם הטעיה, מהסוג הלא מכוון: כאשר עיקר אנשי התקשורת הם הומואים או חברים טובים של הומואים (ושאר בעלי המיניות השונה), המציאות הנחשפת בכלי התקשורת טובה מהממוצע. התקשורת אמנם מקדמת בכך את שיפור המצב אבל בואו לא נטעה: זה עדיין מורכב ומסובך להיות הומו/לסבית/בי/טרנס.

יש הרבה הנזרקים מהבית בגלל נטייתם המינית, יש רבים הסובלים מלעג, זלזול, דחייה ואלימות בכל סוגיה. הומו זו עדיין קללה נפוצה בקרב ילדים שלא מבינים את משמעותה. אני זוכר את הילדים בבית הספר שקראו לי הומו הרבה לפני שהבנתי מה המילה אומרת. כמעט 30 שנה מאוחר יותר, זו עדיין המציאות.

חשוב לחזק את האור

יש סיכוי לא מבוטל שאם אתם קוראים את הפוסט הזה – ובמיוחד אם סיימתם לקרוא אותו – אתם שייכים לסוג הנאור יותר של האנשים. אך אין זה אומר שההומו/לסבית/בי/טרנס הצעיר שחי סביבכם מבין זאת ונתרם מכך.

למעשה, יש סיכוי של 1 ל-10 (לפחות) שיש מסביבכם מישהו העתיד לצאת מהארון, שיעשה זאת אם הוא רק יידע שהוא לא לבד. יש לכם יכולת לעזור לו, גם אם אינכם יודעים מיהו.

גם ב-2012, קבלה ותמיכה בשונות היא דבר שיש להחצין, להפגין, להראות. החושך נמצא בקרבנו, סביבנו, ועלינו מוטלת האחריות לחזק את האור.

עוד מהבלוג של שחר בן-פורת

תצוגה מקדימה

זה לא הגנים, זה התת מודע

הדיוק של החיים יכול להיות מסתורי לפעמים אך בפעמים רבות אחרות הוא מדהים. כך קרה לי בריאיון עם ד"ר ברוס ליפטון, ביולוג וסופר, מחבר הספר "הביולוגיה של האמונה" (הוצאת פראג), כאשר הוא נתן כדוגמא את הגנים המחוללים סרטן שד והדגים...

תגובות

פורסם לפני 5 years
תצוגה מקדימה

מאיה מיכאלי: האומץ לשאול שאלות

ברגעים בהם פינטזנו מה יקרה כאשר היא תבריא, ידענו שהמסר של מאיה יכול לחצות גבולות ועולמות. הדרך בה בחרה להתמודד עם מחלת הסרטן - ללא טיפולים רפואיים, בהתבסס על עבודה רגשית, תזונה, נשימות והרבה הילינג - היא כל כך ייחודית...

תגובות

פורסם לפני 5 years
תצוגה מקדימה

מריחואנה רפואית: לעשן למען חיים טובים יותר

לפני מספר שנים נסעתי לאמסטרדם, לאירועי ה- Cannabis Cup השנתיים, בהם מתאספים מיטב המגדלים והספקים של מריחואנה באמסטרדם להציג את תוצרתם ולהתחרות על הזנים הטובים ביותר. כאשר הגעתי...

תגובות

פורסם לפני 6 years

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה