הבלוג של שחר בן-פורת

רגשות, זה כל הסיפור

מתקשר את טוהר (www.tohar.co.il), מנחה סדנאות חופש להרגיש ועיתונאי. מחבר הספר "המדריך למרגיש המתחיל או מה לעזאזל עושים עם כל הרגשות הללו?"

עדכונים:

פוסטים: 127

החל מאפריל 2012

שי אביבי ומיכל ליבדינסקי עוררו בי את הצורך לספר לכם על הקומונה שלי. יש חיים אחרים גם בתל אביב

29/09/2012

הכתבה “הכל פתוח?” שפרסמו שי אביבי ומיכל ליבדינסקי אודות הביקור שלהם ביישוב של קהילת תמרה בפורטוגל, היתה אחת הכתבות המרתקות שקראתי באחרונה. בתוך בליל הכתבות על המציאות שלנו, שחלקן רק מייאשות, סוף סוף כתבה המעוררת שאלות במקומות בהם כולנו מסובכים, תוך שהיא מביאה נקודת מבט שונה על האופן בו אנו חיים; על האופן בו אנו חושבים שחייבים לחיות.

אחת הנקודות החשובות ביותר שעולה בכתבה הוא עניין הקהילה. האמת המוצגת בכתבה היא שהחיים בקהילה יוצרים הקלה משמעותית עבור מי שרגיל לחיות לבד. כל מי שגר בעבר לבדו וחי כיום בבית אחד עם בן או בת הזוג מכיר מעט מהחוויה: תחזוקת הבית והתשלומים הופכים להיות קלים יותר כאשר מתחלקים בהם שני אנשים. דמיינו מה קורה כאשר מתחלקים בהם מספר גדול יותר של אנשים.

התחברתי מאוד להיבט הזה בכתבה משום שזו צורת חיים שאני לומד וחוקר בשנים האחרונות יחד עם חבריי למסע. מי שעוקב אחרי הבלוג שלי יודע שאני במסע רוחני כבר שנים רבות וכי יש לי מורה רוחנית שאצלה אני לומד; מה שפחות ידוע, אולי, הוא שאני חלק מקבוצה רוחנית העושה מסע משותף, שבתוכו אנו חווים ומתנסים בצורת חיים קצת שונה מהמקובל.

הכל התחיל מקבוצה של 3 חודשים

כאשר הכרתי את ורדה והתחלתי ללמוד אצלה, היה מדובר בסדנה של 3 חודשים שכללה פגישות חד שבועיות, בהן המיקוד היה לימוד מודעות ומיסטיקה. נסעתי אליה על מדים כדי לחסוך את התשלום לאוטובוס והשקעתי בזה את מעט הכסף שהרווחתי כחייל עם אישור עבודה.

אחרי שהקורס הגיע לסיומו הצטרפתי לאחת חדשה, עם אנשים חדשים, ובמשך תקופה ארוכה עברתי מקבוצה לקבוצה. לאט לאט “נוצרו” עוד אנשים כמוני, שהצטרפו לקבוצה אחת ל-3 חודשים אבל נשארו לעוד ועוד, עד שהפכנו לקבוצה קבועה.

עם הזמן הלכו והתהוו בינינו יחסי חברות קרובים ועמוקים, אשר החלו אט אט לגדול לכדי שיתופי פעולה מסוגים שונים, חבריים ועסקיים. רובנו היינו אז בשנות ה-20-30 לחיינו, בתחילת חיינו הבוגרים, עם התלהבות ומשיכה עזה לחקור את החיים כפי שהם באמת; ללכת אל מעבר למוכר והידוע, מעבר להיגיון המצמצם.

לא קל לחיות בקומונה תל אביבית

לאורך השנים הפכנו מבלי לתכנן לקומונה עירונית. אני צוחק לפעמים על כך שבחרנו אתגר רציני, ליצור קומונה במקום היקר ביותר בארץ, תל אביב. לא תכננו את זה, אבל כך יצרנו את המציאות: כולנו חיים בתל אביב, במרכז העיר; כל אחד מפתח את הקריירה שלו, שלעיתים נוגעת ישירות למסע הרוחני ולעיתים רק בעקיפין. רובנו חיים בזוגיות, עם חלוקה ברורה לרוב נשי ומיעוט גברי, עם חלוקה מפתיעה של 50% לסביות, הומואים ובי, ו-50% סטרייטים. אצלנו, אגב, לא תמצאו חילופי זוגות מהסוג שיש בתמרה או בכלל.

זו קבוצה המונה קרוב ל-30 איש, אשר מטבעה מתחלקת לקבוצות קטנות של אנשים המחוברים יותר ברמה האישית. מה שמחבר אותנו הוא מסע רוחני משותף, שקוראים לו חופש להיות, וורדה, המלמדת ומלווה בצורה כזו או אחרת את כולנו.

שנים רבות היינו נפגשים בימי שישי בערב, אוכלים, מדברים, מרכלים, צוחקים (וגם בוכים). אנחנו נהנים להיות ביחד ובשלב מסוים רצינו לקחת את ההנאה הזו צעד אחד קדימה. אחת מחברות הקבוצה החליטה להגשים חלום ישן ושכרה בית בראש פינה, שם התחלנו לראשונה להתנסות בחוויה של לחיות ביחד למשך סוף שבוע שלם, תוך שאנו לומדים להתחלק באחריות הנדרשת (הכנת אוכל, שטיפה כלים, ניקיון הבית וכד’).

אחרי השנה הזו, שהחלה ביוזמה יחידנית, כאמור, החלטנו להרחיב את המעגל. לפני כ-4 שנים שכרנו – במקרה הזו כ-20 איש מתוך החבורה שלנו – בית ביישוב שריגים שבעמק האלה. המטרה: מקום לצאת אליו מהעיר בסופי שבוע, להתקרב לטבע, לנוח, להרגע, וגם להמשיך ללמוד את אחד ההיבטים החשובים במסע שלנו: לחיות ביחד ולחוד.

לומדים לדבר על הכל

האתגר בלשכור בית יחד עם עוד 19 איש הוא גדול. אנשים שונים, רקעים שונים, שיגעונות שונים לעיתים, עם רצונות שונים וצרכים שונים. מה שמחבר אותנו יחד ומאפשר לרעיון הזה להצליח כל כך הוא העובדה שאנו לומדים לדבר על הכל. כל פרט שמפריע, קטן ככל שיהיה, מדובר. הכוונה היא לא רק בשיחות של “אתה לא בסדר בכך וכך” – בכל טענה שאני מפנה לאחר, אני בודק היכן החלק שלי במציאות.

אנו לומדים להסתכל ולהתייחס לפרטים הקטנים, מדוייקים בחלוקת ההוצאות כך שכולם משלמים בדיוק את מה שהם צריכים ולא יותר, עוזרים למי שצריך.

שיתוף כזה אינו קל ללמידה. אי אפשר להביא אליו את מנגנוני ההגנה שלנו, מבלי להסכים לבחון אותם, להכיר אותם ולרפא אותם; מבלי להשתנות. עם זאת, זהו שינוי מבורך. כמי שרוצה להסיר עכבות ומחסומים ולהפוך להיות אדם פתוח יותר, הרפתקאה מסוג זה היא דרך מצויינת עבורי לבנות מחדש את האמון הפגוע.

בתוך מרוצת השנים אני רואה פעם אחר פעם כיצד החיים ביחד מקלים, גם כשאין (עדיין) ילדים במציאות. מי שיכול מנקה, אוהבי הבישול מבשלים, מי שטובים בסידורים מטפלים בחשבונות ובקניות. נכון שככל שיש יותר אנשים יש יותר כלים בכיור, אבל יש יותר אנשים שיטפלו בהם; בסופו של דבר, כך קל יותר.

כמו ששי ומיכל ראו בתמרה, כך גם אצלנו. כאשר זוג או חברים נכנסים למריבה, תמיד יש עם מי לדבר, לקבל עזרה כדי להבין מה קורה ולעזור למציאות להתאזן מחדש. זה קורה גם כשאנו חיים בתל אביב, כמובן; החיים ביחד הופכים את המציאות הזו לקלה הרבה יותר.

אפשר איזה נס קטן?

החלום שלנו הוא להקים כפר דומה לתמרה, רק כאן בישראל. לחיות ביחד ולחוד, כל אחד בביתו ועם זאת חיים ביחד במקום אחד.

המטפלים-מורים-מתקשרים שביננו רוצים להקים בכפר הזה מרכז ריפוי בשיטה שורדה פיתחה, שיהיה פתוח לכל. במציאות הכלכלית-ישראלית, הקמה של מרכז כזה דורשת נס (ולא קפה). מאחר ואנחנו מאמינים בניסים, אנחנו לא מוותרים.

עוד מהבלוג של שחר בן-פורת

תצוגה מקדימה

זה לא הגנים, זה התת מודע

הדיוק של החיים יכול להיות מסתורי לפעמים אך בפעמים רבות אחרות הוא מדהים. כך קרה לי בריאיון עם ד"ר ברוס ליפטון, ביולוג וסופר, מחבר הספר "הביולוגיה של האמונה" (הוצאת פראג), כאשר הוא נתן כדוגמא את הגנים המחוללים סרטן שד והדגים...

תגובות

פורסם לפני 5 years
תצוגה מקדימה

מאיה מיכאלי: האומץ לשאול שאלות

ברגעים בהם פינטזנו מה יקרה כאשר היא תבריא, ידענו שהמסר של מאיה יכול לחצות גבולות ועולמות. הדרך בה בחרה להתמודד עם מחלת הסרטן - ללא טיפולים רפואיים, בהתבסס על עבודה רגשית, תזונה, נשימות והרבה הילינג - היא כל כך ייחודית...

תגובות

פורסם לפני 5 years
תצוגה מקדימה

מריחואנה רפואית: לעשן למען חיים טובים יותר

לפני מספר שנים נסעתי לאמסטרדם, לאירועי ה- Cannabis Cup השנתיים, בהם מתאספים מיטב המגדלים והספקים של מריחואנה באמסטרדם להציג את תוצרתם ולהתחרות על הזנים הטובים ביותר. כאשר הגעתי...

תגובות

פורסם לפני 6 years

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה