הבלוג של שחר בן-פורת

רגשות, זה כל הסיפור

מתקשר את טוהר (www.tohar.co.il), מנחה סדנאות חופש להרגיש ועיתונאי. מחבר הספר "המדריך למרגיש המתחיל או מה לעזאזל עושים עם כל הרגשות הללו?"

עדכונים:

פוסטים: 127

החל מאפריל 2012

רגע לפני שאנחנו ממהרים לבקש סליחה אני מציע שכולנו נלמד קודם להתבייש. למרות שלא חייבים לעמוד בפינה

23/09/2012

יום כיפור הוא היום בשנה בו כולנו מצווים להתנצל ולבקש סליחה. נכון שבעולם מתוקן אף אחד לא צריך יום לסליחות, אך נראה שעם ישראל בשנותיו הראשונות לא ידע אחרת. אם כי נראה שגם בתקופתנו אנו, היום הזה נחוץ.

כשאנו מבקשים סליחה, אנו לרוב יודעים מדוע. מה שמניע אותנו הוא רגש קשה ועמוק של אשמה ובושה, אותו אנו מבקשים לשחרר בעזרת הקתרזיס ששמו התנצלות.

בעידן המודרני-חילוני-אתאיסטי, יום כיפור איבד ממשמעותו החברתית-התנצלותית, אך אין זה אומר שהוא הפסיק להיות רלבנטי. בואו נודה על האמת: לכולנו יש דברים שאנחנו מתביישים בהם. דברים שעשינו, דברים שאמרנו, דברים שחשבנו, דברים שהרגשנו.

הם יכולים להיות קטנים או גדולים, ידועים לכל או סודיים; עברות משמעותיות על עשרת הדיברות או “סתם” דברים שאין להם כל זכר בתורה זו או אחרת ובכל זאת אנו מתביישים בהם.

מהכחשה למלחמה

בושה היא רגש קשה. הבושה מאכלת את הלב, כמו עובש המתפשט במקום לח, סגור, מקום שלא ניקו אותו, שלא התייחסו אליו. הבושה מכסה, סוגרת, חונקת, מכווצת. היא אינה משאירה מרווח לנשימה בעודה גורמת לנו לרצות, פשוטו כמשמעו, להעלם. להתאדות מהעולם. למות. רק שלא יידעו, רק שלא יגלו, רק שלא ייחשף.

ההתמודדות שלנו עם בושה מתחלקת לרוב לשלוש צורות עיקריות. הראשונה והעיקרית היא הכחשה: לא עשינו, לא אמרנו, לא חשבנו, לא הרגשנו. מעמידים פנים שהכל בסדר, ששום דבר מיוחד לא קרה.

שתי צורות ההתמודדות הנוספות נולדות כאשר ההכחשה אינה עובדת; כאשר אנו נחשפים בבושתנו. לפעמים אנו מאשימים את מי שמולנו, מטיחים בו את הבושה בחזרה, ממשיכים להאחז לטמון את הראש בחול. לפעמים אנו ממשיכים להכחיש מכל וכל, מעמידים פנים מילולית שהכל בסדר, שאין בכלל בעיה. כמה פעמים אנו מרשים לעצמנו באמת להתבייש?

סוגיית הבושה היא סוגייה מורכבת, זאת משום שפעמים רבות אנו מתביישים על דברים שאין סיבה להתבייש בהם; תולדה של תפיסה מעוותת לגבי האופן בו אנו צריכים להיות בחיים, תפיסה שאינה קושרה כלל וכלל עם המציאות האמיתית.

פעמים אחרות יש לנו אכן על מה להתבייש, אך לרוב אין לנו את היכולת להפריד ולהבחין, מתי הבושה ראויה ורלבנטית, מתי היא המצאה מיותרת.

בואו נתבייש

עשו איתי תרגיל לרגע, אם תרצו: חשבו על משהו שאתם מתביישים בו. זה יכול להיות חלק בגוף שלכם או חלק באופי שלכם; משהו שעשיתם או משהו שרציתם לעשות; משהו שאמרתם או משהו שרק חשבתם עליו. הזכרו היטב באותו הדבר מעורר הבושה, והסכימו לתת לרגש הזה להציף אתכם. מה קורה לכם כשאתם מתביישים?

אני מניח שבצד התחושה מאכלת הכל, אתם תעשו כל מה שביכולתכם כדי להפסיק להרגיש אותה. זהו רגש קשה לשהות בו, קשה להרגיש אותו, ואם התנצלות לא תפיג אותו, אז משהו אחר כבר יעזור לנו לשכוח.

אני מציע, במקום זאת, להזכר. כלומר, להתבייש. להסכים לטמון את הראש עמוק במערת הבושה, במקום בו אין אור, אין אוויר, אין חיים. להרגיש את הרגש עד תום.

מדוע זה טוב? משום שהמלחמה שלנו בבושה, מלחמה הבאה לידי ביטוי בניסיון הנואל להכחיש אותה, היא זו ההורסת את חיינו. בהסכמה להתבייש אני יכול להתחיל לפרום את הקשר המסבך את חיי – להתחיל להבין על מה אני מתבייש והאם הבושה הזו מוצדקת.

במידה ואני מבין שהבושה היא המצאה בלבד, הרי שנפתחת עבורי דלת לחופש פנימי וחיצוני גדול. אך מה קורה אם אני מבין שיש לי על מה להתבייש?

במקרה כזה מה שעליי לעשות הוא להתבייש. להסכים להרגיש את הרגש המסויים מבלי לשפוט, מבלי להעביר ביקורת. זה אתגר, שכן במקום בו ישנה בושה, נמצאים גם קולות הכעס.

לכל דבר יש סיבה

אם נלמד להתבייש מבלי לשפוט, אז נוכל ללמוד מדוע פעלנו/דיברנו/חשבנו/הרגשנו כפי שפעלנו/דיברנו/חשבנו/הרגשנו. חשוב להתצנל אם יש כלפי מי, אך יותר חשוב הוא ללמוד. לכל פעולה, אמירה, מחשבה והרגשה יש סיבה. יש דבר מה המניע אותנו. ככל שהתוצאה הסופית תהיה קשה, הבסיס שלה לעולם יהיה חסר חמלה.

זה המקום הפגוע, הכואב, בתוך כולנו, הגורם לנו לעשות דברים ולהיות באופן המעורר בושה. אם נכחיש את הבושה או נלחם במקום המביש, לעולם נתקע בתוך המלחמה המחרבת את חיינו, האישיים והקולקטיביים.

אם נסכים להתבייש, נוכל להגיע אל חווית האלכימיה; זה הרגע החמקמק בו בושה הופכת לחמלה, בו נוקשות הופכת לרכות.

את הגיהינום הפנימי אפשר להתחיל לרפא רק אם מסכימים להביא אותו אל המודע, אל האור. אם נסכים להתבייש, נוכל לרפא את הלב.

עוד מהבלוג של שחר בן-פורת

תצוגה מקדימה

זה לא הגנים, זה התת מודע

הדיוק של החיים יכול להיות מסתורי לפעמים אך בפעמים רבות אחרות הוא מדהים. כך קרה לי בריאיון עם ד"ר ברוס ליפטון, ביולוג וסופר, מחבר הספר "הביולוגיה של האמונה" (הוצאת פראג), כאשר הוא נתן כדוגמא את הגנים המחוללים סרטן שד והדגים...

תגובות

פורסם לפני 5 years
תצוגה מקדימה

מאיה מיכאלי: האומץ לשאול שאלות

ברגעים בהם פינטזנו מה יקרה כאשר היא תבריא, ידענו שהמסר של מאיה יכול לחצות גבולות ועולמות. הדרך בה בחרה להתמודד עם מחלת הסרטן - ללא טיפולים רפואיים, בהתבסס על עבודה רגשית, תזונה, נשימות והרבה הילינג - היא כל כך ייחודית...

תגובות

פורסם לפני 5 years
תצוגה מקדימה

מריחואנה רפואית: לעשן למען חיים טובים יותר

לפני מספר שנים נסעתי לאמסטרדם, לאירועי ה- Cannabis Cup השנתיים, בהם מתאספים מיטב המגדלים והספקים של מריחואנה באמסטרדם להציג את תוצרתם ולהתחרות על הזנים הטובים ביותר. כאשר הגעתי...

תגובות

פורסם לפני 6 years

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה